נישואי תערובת ועבודה זרה

אף שיהושע אומר לעם כי כל דברי ה' התקימו והארץ נפלה להם לירושה, הוא מודע לכך שיש  גויים רבים שנותרו לשבת בארץ. מסתבר שחלק מגויי הארץ נשארו כתוצאה מהתרשלות ישראל בכבוש הארץ וחלקם נשארו מפני שהשלימו עם ישראל וקבלו את תנאי ההשלמה שהם שבע מצוות בני נוח.

אולם דיבורים לחוד ומעשים לחוד. גם כאשר אוכלוסיה מצהירה כי היא נכנעת ומקבלת את תנאי המנצח, הרגלי החיים חזקים מההצהרות ועל כן האוכלוסיה המקומית ממשיכה לעבוד ע"ז.

על כך מזהיר יהושע: "כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם: יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם" (יהושע כג יב-יג).

עיקר האזהרה והזירוז בכנס הראשון ממוקדת בזהירות מהתחברות אל עמי הארץ ומנישואי תערובת והיגררות אחרי עבודה זרה.

מדוע מקשר יהושע את האזהרות מקשרי חיתון לאזהרות מפני עבודה זרה?

הקרבה בין ישראל לגויים יוצרת ביניהם קישרי ידידות ושותפות בעבודה, בשדה ובעיר. שותפות זו יוצרת קשרי ידידות. קשרי הכרות וידידות מביאים למפגשים בין משפחות היכולים לההפך בקלות לקשרי חיתון. ברגע שאדם מישראל נשא גויה, היא מביאה איתה מבית הוריה את פסיליה ואליליה. הגבר הולך לעבוד בשדה ואשתו הגויה מחנכת את הילדים לומר: "הבעל עננו". זו הסכנה שמפניה מזהיר יהושע את ישראל.

בתקופת בית שני התעוררה בעיה דומה וחז"ל גזרו מספר גזירות הקשורות זו לזו על פי העיקרון שראינו: "אמר רבי יצחק גזרו ... על פיתן ושמנן משום יינן. ועל יינן משום בנותיהן [רש"י: שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן]. ועל בנותיהן משום דבר אחר [רש"י: עבודת אלילים]... " (עבודה זרה לו ב).

אף בתקופת המדבר כאשר רצו בני מדין להחטיא את ישראל, הם הצליחו לעשות זאת על ידי  בנותיהן: בלעם אמר לבלק: "... בוא ואשיאך עצה עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימון. והושב בהן זונות. זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק זקנה אומרת לו אתה מבקש כלי פשתן? זקנה אומרת לו בשוה, וילדה בפחות, שנים ושלשה פעמים, כאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה. ועדיין לא נאסר יינן של נכרים.

אמרו לו רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה בער בו. אמר לה השמעי לי, הוציאה יראתה מתוך חיקה אומרת לו עבוד לזה. אומר לה הרי יהודי אני, אומרת לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור, כיון שפוער אומרת לו אין אני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך..." (ילקו"ש במדבר פרק כג רמז תשע"א).