פסוק א:מימים רבים. מסוף ימים רבים:
פסוק ג:הגוים האלה. אשר כבר כבשתם:
פסוק ד:הפלתי וכו׳. רצה לומר, הפלתי הגורל להם וכו׳:
פסוק ד:הנשארים. אשר עדיין לא כבשתם:
פסוק ד:בנחלה. לחלקם בנחלה להשבטים:
פסוק ד:מן הירדן. היושבים מן הירדן והלאה, כלפי המערב:
פסוק ד:וכל הגוים וכו׳. גם הם חלקתים בגורל:
פסוק ד:והים. מוסב על מן הירדן, לומר: מן הירדן ועד הים הגדול העומד במבוא השמש:
פסוק ה:יהדפם. את הנשארים:
פסוק ו:ימין ושמאל. הוא ענין מליצה, והושאל מההולך דרך ישר, שאין להטות ממנו לא לימין ולא לשמאל:
פסוק ז:לבלתי בוא בגוים. שלא תבואו לכללם להיות כמוהם:
פסוק ז:ולא תשביעו. רצה לומר, את הזולת:
פסוק ט:ויורש. ובעבור זה גרש ה׳ וכו׳:
פסוק ט:ואתם. רצה לומר, ואתם הלא ראיתם אשר לא עמד וכו׳:
פסוק י:איש אחד. כי אחד מכם היה רודף אלף:
פסוק יא:לנפשותיכם. בעבור קיום נפשותיכם:
פסוק יב:תשובו. מאחרי ה׳, ובאתם בהם לקחת מבנותיהם:
פסוק יג:והיו לכם. הגוים האלה:
פסוק יג:ולשוטט. רצה לומר יכאיבו לכם כמכת השוט, וכקוץ המנקר העין:
פסוק יד:בדרך כל הארץ. בדרך אשר כל הבריות הולכים שם, ורצה לומר הנה אמות ככל בני אדם, ולא אראה בכל אשר יקרה אתכם לאחר זמן:
פסוק יד:וידעתם וכו׳. רצה לומר, עתה דעו והבינו בכל לב ובכל נפש את הקורות, כי הלא לא נפל דבר מהדברים הטובים אשר דבר ה׳:
פסוק טו:והיה וכו׳. וכמו שהיה כל דבר הטוב, כן יהיה כל דבר הרע:
פסוק טז:בעברכם. כאשר תעברו את ברית ה׳ וכו׳: