תנ"ך על הפרק - יהושע יד - האם בני ישראל נלחמו רק שבע שנים? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יד

201 / 929
היום

הפרק

וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בְּגוֹרַ֖ל נַחֲלָתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה ׀ אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה׃עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

האם בני ישראל נלחמו רק שבע שנים?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ו. ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל, ויאמר אליו כלב בן יְפֻנֶה הקנִזי: אתה ידעת את הַדָבָר אשר דִבֶּר ד' אל משה איש האלקים על אֹדותי ועל אֹדותיך בקדש ברנע.
ז. בן ארבעים שנה אנכי בִּשְׁלֹחַ משה עבד ד' אֹתי מִקָדֵש ברנע לרגל את הארץ, וָאָשֵב אֹתו דבר כאשר עם לבבי.
ח. ואחי אשר עלו עִמי הִמְסִיו את לב העם, ואנכי מִלאתי אחרי ד' אלקי.
ט. וישבע משה ביום ההוא לאמר: אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה - לך תהיה לנחלה, ולבניך עד עולם, כי מִלאת אחרי ד' אלקי.
י. ועתה הנה החיה ד' אותי כאשר דִבֵּר, זה ארבעים וחמש שנה מאז דִבֶּר ד' את הַדָּבָר הזה אל משה, אשר הלך ישראל במדבר, ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה.
יא. עודני היום חזק כאשר ביום שְלֹחַ אותי משה, ככֹחי אז וּכְכֹחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא.
יב. ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דִבֶּר ד' ביום ההוא, כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם, וערים גְדֹלות בְּצֻרות. אולי ד' אותי והורשתים, כאשר דִבֶּר ד'.
יג. ויברכהו יהושע, ויתן את חברון לכלב בן יפנה לנחלה.
יד. על כן היתה חברון לכלב בן יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה, יען אשר מִלא אחרי ד' אלקי ישראל.
טו. ושם חברון לפנים קרית ארבע, האדם הגדול בענקים הוא, והארץ שקטה ממלחמה.

כתב רש"י בפסוק י':

זה ארבעים וחמש שנה - למדנו ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים, שהרי בשנה השנית שלח משה המרגלים, נשארו שלשים ושמונה שהלכו במדבר, ושבע שכבשו הרי ארבעים וחמש.

מכאן למדו חז"ל את המניין "שבע שכבשו".

יש לציין שבסוף הפרק מפורש לכאורה שאז הפסיקו להילחם, שכן כתוב: "והארץ שקטה ממלחמה". אבל יש לשאול על כך מספר שאלות מפרקנו וממקומות נוספים בתנ"ך.

א. האם כיבוש הארץ הסתיים לאחר שבע שנים?

מפסוקים אחרים עולה שהכיבושים נמשכו גם לאחר אותן שבע שנים:

  1. בנאום זה של כלב, שממנו למדו חז"ל ששבע שנים כבשו, ביקש כלב מיהושע שיתן לו את חברון, והכריז: "ככֹחי אז וככֹחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא, ועתה תנה לי את ההר הזה... כי אתה שמעת... כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות, אולי ד' אותי והורשתים" (יא-יב)! הרי שלאחר שעברו "שבע שנות כיבוש" עדיין מדבר כלב על מלחמה והורשה, וכיצד למדו חז"ל מתחילת דבריו של כלב ששבע שנים כבשו, וכאילו התעלמו מהמשך דבריו שמהם עולה שהכיבוש נמשך גם לאחר שבע שנים אלו?
    אמנם ניתן לתרץ שכיבושי כלב היו מיד - באותה שנה השביעית, וכן כתב הרלב"ג בפירושו לפסוק ו', אך רש"י כתב (טו, יד) שכיבושי כלב היו מאוחרים בהרבה - רק אחרי מות יהושע, וגם הרלב"ג בספר שופטים (א, י) כתב כרש"י.
  2. על הפסוק בתחילת פרק י"ח "ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם", שמתאר את מה שקרה לאחר י"ד שנות כיבוש וחלוקה ("סדר עולם" רבה פי"א, תוספתא זבחים פי"ג ה"ג, גמרא זבחים קיח ע"א), כתב רש"י: "והארץ נכבשה לפניהם - משנקבע המשכן הייתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם", הרי שלאחר "שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה" עדיין נמשך הכיבוש!
  3. בתחילת ספר שופטים (א, א-כו) מסופר על כיבושים נוספים שאירעו אחרי מות יהושע. וחז"ל אמרו ב"סדר עולם" רבה (פי"ב), והובאו דבריהם ברש"י בספר שופטים (יא, כו) שיהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, אם כן יוצא לפי חז"ל שהכיבוש נמשך כשלושים שנה, ולא שבע שנים!

יש לציין שחז"ל אמרו זאת בסמיכות למה שאמרו שהכיבוש נמשך שבע שנים!

ב. משמעות המושגים "כיבוש" ו"חלוקה"

התשובה לשלש השאלות טמונה בהבנה נכונה של המושגים "כיבוש" ו"חלוקה".

שבע שנות הכיבוש משמעותן שבע השנים שבהן נלחמו כל ישראל ביחד.

החלוקה שעליה דיברו חז"ל אינה רק חלוקה של שטח שכבר נכבש וצריך כעת ליישבו, אלא של שטח שחֶלקוֹ כבוש וחֶלקוֹ אינו כבוש, והחלוקה קובעת לא רק איזה איזור כבוש יקבל כל שבט, אלא גם איזה איזור צריך כל שבט לכבוש.

דבר זה מפורש בפסוקים בפרק הקודם (יג, א-ז):

ויהושע זקן בא בימים, ויאמר ד' אליו: אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה. זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגשורי... כל יושבי ההר... כל צידונים, אנכי אורישם מפני בני ישראל, רק הפילה לישראל בנחלה... ועתה חלק את הארץ הזו בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה.

וכך כתב הרמב"ם בתחילת הלכות תרומות (פ"א ה"ב):

ומפני זה חילק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים, אף על פי שלא נכבשה, כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו!

אם כן לא קשה השאלה הראשונה מדוע מדבר כלב על מלחמה והורשה לאחר שכבר החלה החלוקה,

ולא קשה השאלה השניה מדוע כתב רש"י בפרק י"ח שהארץ הייתה נוחה ליכבש לפניהם,

ולא קשה השאלה השלישית שבספר שופטים (א, א-כו) נאמר שלאחר מות יהושע כבשו בני יהודה ויוסף ערים בארץ ישראל, כיון שאכן המלחמה והכיבוש נמשכו יותר משבע שנים, ושבע שנות הכיבוש הכוונה לשנים שבהן נלחמו כל ישראל ביחד.

ג. מה פירוש "והארץ שקטה ממלחמה"?

אבל קשה שהרי כתוב בסוף הפרק: "והארץ שקטה ממלחמה", כלומר: שאז הפסיקו להילחם!

לא קשה, שכן פירש רש"י:

והארץ שקטה ממלחמה - מוסב לענין הראשון, לאחר שבע שכבשו סביבותיהם נכנעו האמוריים ולא נאספו עוד למלחמה עליהם, לכך התחילו לעסוק בחילוק הארץ.

כלומר: הדגשת הפסוק היא שהאמוריים לא התקיפו אותנו, אבל לא כתוב שאנחנו לא נלחמנו בהם!

ואמנם נכון שהיתה כעת הפוגה מסוימת, שגם אנחנו לא נלחמנו בהם באופן כללי, אבל כלב כן נלחם בחברון, ואחר כך עתניאל בקרית ספר.

הרד"ק בסוף פרק י"א, על המלים "והארץ שקטה ממלחמה", הרחיב יותר:

והארץ שקטה ממלחמה - שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות, וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו, ולא התעוררו לכבוש עוד.
וכשזקן יהושע אמר לו הא-ל יתברך שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת, ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו.

כלומר: בשלב זה גם האמוריים לא התקיפו אותנו, וגם אנחנו לא נלחמנו בהם, אבל אחר כך אמר ד' ליהושע שיאמר לבני ישראל שעליהם להילחם שוב!

ד מקומות נוספים שמתפרשים בדרך דומה

מצאנו שני מקומות נוספים שמתפרשים בדרך דומה.

1. אצל דוד המלך

בספר שמואל ב בתחילת פרק ז' נאמר: "ויהי כי ישב המלך בביתו וד' הניח לו מסביב מכל איביו". ומיד אחר כך בפרק הבא מסופר על מלחמות רבות שדוד נלחם: בפלשתים, במואב, במלך צובה, בארם דמשק ובאדום, ואחר כך בפרקים י-יא-יב בעמון ובארם!

אכן שאל הרד"ק שם (ז, א) שאלה זו:

ואף על פי שהיו לו מלחמות אחר כן, כמו שאמר: 'ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים' (ח, א)!

ענה הרד"ק:

עד עתה היו באים עליו אויביו, וכיון שהצליחו הא-ל ונצח כל אויביו - יָראו אויביו ממנו ולא באו עליו, אבל הוא הלך עליהם, ולקח גת מיד פלשתים (דהי"א יח, א), שהיתה לישראל כבר (שמ"א ז, יד), ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה.

כלומר: העמים לא התקיפו אותנו, אבל אנחנו נלחמנו בהם!

2. הבטחת ד' בתורה

כבר בתורה מצאנו כעין זה.

בפרשת בחקתי נאמר:

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבר בארצכם. ורדפתם את איביכם, ונפלו לפניכם לחרב.
(כו, ו-ז)

שאל על כך "אור החיים" הקדוש (בפסוק ז'):

ורדפתם את אויביכם - קשה: אחר שהבטיח בשלום ובבטחה מה מקום לומר כן?.

וענה:

אכן ירצה כי מה שהבטיח הוא ממה שמהאומות להם, שלא ירעו ולא ישחיתו, אבל לא ממה שמישראל לאומות, וזה עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והבטח הוא שגם הם לא ירעו ולא ישחיתו לאומות, ונמצאו כגומלין, תלמוד לומר: 'ורדפתם' וגו', כי אתם תרדפו אותם ותאבדום, ואף על פי כן תשבו לבטח ובשלום, ולא תעבור חרב בארצכם.

כלומר: האויבים לא ירדפו אותנו, אבל אנחנו נרדוף אותם.

המשיך "אור החיים" הקדוש ושאל:

ומה שקרא אותם הכתוב 'אויבים'!

כלומר: אם הם לא יתקיפו אותנו - לא מתאים לקרוא להם "אויבים"!

ענה על כך "אור החיים" הקדוש:

לא לצד שהם באים לצור על עיר הקודש, שאם כן אין בטח ואין שלום ליושביה. אלא קרא אותם 'אויבים' לצד אויבי ד'. רשעי הגויים נקראים אויבי ד' ואויבינו. גם לצד שיודע ד' כי כל האומות שונאי ישראל בטבע המתקנא, והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה.

כלומר: הם נקראים "אויבים" אף על פי שהם אינם מתקיפים אותנו, מצד שהם שונאים אותנו ואת ד'.

וכן כתב הרמב"ן שם (בפסוק ו') בקיצור:

חרב לא תעבור בארצכם כלל, אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו.

עוד שאל "אור החיים" הקדוש שם:

ונתתי שלום בארץ - צריך לדעת: למה הוצרך לומר זה אחר שכבר אמר 'וישבתם לבטח'?.

וענה:

ואולי שיכוון על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות, שיטע ד' ביניהם שלום וריעות.

גם הסבר זה כתב הרמב"ן בקיצור:

ונתתי שלום בארץ - שיהיה שלום ביניכם, ולא תלחמו איש באחיו.

עוד כתב "אור החיים" הקדוש (בפסוק ה):

וישבתם לבטח בארצכם - ...אומרו 'בארצכם' פירוש שכל העולם יכירו וידעו כי היא ארצכם ואין לזרים אתכם בה ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש, ותשבו בטח.

יהי רצון שנזכה לשלום בינינו, ולנצח את כל אויבינו, ולכבוש את כל ארץ קדשנו, ושכל העולם יכיר בכך שארץ ישראל היא ארצנו, במהרה בימינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך