פסוק ו:ויגשו בני יהודה וכו'. ראוי לשים לב למה נגשו בני יהודה כיון שהענין היה על כלב לבדו. ועוד למה כלל בדבר את יהושע באומרו אשר דבר ה' על אודותי ועל אודותיך. ועוד מה ענין אומרו אודותי ואודותיך שאם על מה שייעד לשניהם שיחיו מהמרגלים אין מלת אודות צודק בזה והראוי יאמר עלי ועליך. ועוד מה צורך להודיע בן כמה שנים היה בזמן ההוא ובן כמה שנים הוא עתה. ועוד אומרו ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי כי הלא דעת שפתיו ברור מללו ולמה צריך לייחס הדבר אל לבבו כאלו היה להסתפק בכונת דבריו אל הפכן. ועוד אומרו ואחי אשר עלו עמי המסיו כו' למה מזכיר עון האחרים וריבו יריב וסוד אחר אל יגל. ועוד למה חזר פעם שנית להזכיר את אשר טב עשה כי אחר אומרו ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי חוזר ואומר ואנכי מלאתי כו' וגם למה מכניס בנתים מה שאחיו המסיו את לב העם. ועוד למה מודיע שככחו אז כחו עתה. ועוד מה צורך לומר שמהמ"ה שנה שעבר מאז היה אשר הלך ישראל במדבר. ועוד אומרו אולי ה' אותי ולא אמר אתי.
פסוק ו:אמנם הנה כתבנו בביאור התורה לתת טוב טעם אל התפלל משה על יהושע שינצל מעצת מרגלים וצורך לכת כלב להשתטח על קברי האבות לינצל גם הוא מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שלא בטחו בעצמם אך הוא כי דרך כלל כל המרגלים כשרים היו באותה שעה ולא היה פחד להביא שמע שוא אם לא נשיא שבט יהודה פן יהיה למוקש מה שיהודה הביא שמע שוא לאביו באומרו הכר נא הכתונת בנך כו' ועבירה גוררת עבירה כי עון עצמו אינו נמחק כי אם נעשה כח טומאה לגרור במקום שפגם עוד פגם כיוצא בו וכן אשר הוא נשיא מבני יוסף יען הביא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ויתעתדו נשאי בניו להביא גם הם מן הטעם האמור על כן הוצרך משה להתפלל בעד יהושע בשנותו את שמו וכלב הוצרך להשתטח על קברי אבו' אשר בגללם יעקב שאליו הביא יהודה את כתונת בנו ואמר הכר נא כו' ועכ"ז להיות שהבחירה חפשית החזיק לשניהם הוא ית' טובה כאשר ייעד להם. עוד כתבנו שם כי זה מאמר הכתוב באומרו ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שפירושו מה שאני מחזיק לו טובה בעצם הוא עקב אשר היתה רוח אחרת חצוני עמו מתלוה אליו הוא רוח טמא אשר נעשה באמור הכר נא ועכ"ז וימלא אחרי. ונבא אל הענין מהכתובים והוא כי בבואו להנחיל נחלת תשעת המטות וחצי המטה בארץ כנען היחל ביהודה וזהו ויגשו בני יהודה אל יהושע אז כלב שהיתה לו נחלה גדולה בתוכם פן יקפידו השבט אם יטול לבדו את כל ההר ע"כ דבר אליו ויאמר אתה ידעת כו' לומר כדאי אני ואתה להחזיק לנו טובה וגם אני שאיני מלך כמוך לי יאתה נחלת חברון אשר ניתנה לי כי הנה אתה ידעת חת הדבר אשר דבר ה' אל משה חיש האלהים שהות שנקח חלק העשרה מרגלים כמ"ש ז"ל כי יאות לנו שהוא על אודותי ועל אודותיך והוא על אודות מענין יהודה ועל אודותיך מענין יוסף שהביא דבה אל אביהם שעל כן דבר טיב עלינו כי כבשנו את הכחות החצונים ההם ולא אמר אודותיו בלבד בל יראה שנוטל התפארו' לעצמו לבדו. ושיעור הכתוב אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' כלו' טובה עלינו שהיה על אודותי ועל אודותיך והטמין ברמז כי ידע כי מבין יהושע והוא הדבר אשר שב ודברו על עצמו באומרו זה פעמים ואנכי מלאתי אחרי ה' אלהי ואומר לך תהיה לנחלה כי מלאת אחרי ה' אלהי שהוא כי היה אפשר לי למלאת אחר רוח אחרת של חטאת יהודה באומרו הכר נא וכו' ולא מלאתי רק אחרי ה' אלהי.
פסוק ז:ואחרי שרמז כי אליו יאתה המתנה טובה היחל לפרשה והתחיל להביא ראיה איך הוא רצונו ית' יותן לו מקום אשר גבורים וענקים שם והוא כי בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה כו' וכוונתו לגמור במה שמסיים ואומר כי אחר מ"ה שנה אשר היה בזמן שהלך ישראל במדבר שהיו שנות צער כד"א ויניעם במדבר כו' ועכ"ז שעתה הוא בן פ"ה שנה ככחו אז כחו עתה ואין זה בטבע כי אם השגחה מאתו ית' ואין ספק כי האלהים עשה על שהיה עתיד לתת לי מקום הענקים ההם על כן חזקני ואמצני ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם רוח האחר' וגם כיוון כי ב' יצריו הסכימו לטובה וז"א לבבי ולא אמר לבי.
פסוק ח:ועוד טענה אחרת והוא כי אחי אשר עלו עמי המסיו וכו' כי על כן חלקם ראוי לי כמ"ש ז"ל על חיו מן האנשים וכו'. ועוד טעם אחר והוא על דברת שבועת משה כו' וישבע וכו'.
פסוק י:ועוד טעם אחר והוא כי הנה על פסוק ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים כו'. ארז"ל ופרש"י כי כלל ב' דברים שנטלו שניהם חלק האנשים בחיים ובארץ ובזה יאמר הנה הדבר א' נתקיים כי ועתה הנה החיה ה' אותי בזמן שהלך יש' במדבר נעים ונדים ועודני חזק לכן ועתה קיים השני ותנה לי את ההר וכו' וז"א ועתה ואמר ה' אותי ולא אמר ה' אתי לבל יראה שהוא המורישם בעצם וה' עמו כמו שעושה את עצמו עיקר חלילה על כן אמר ה' אותי כי ה' עיקר אלא שמקרב אותי אליו.
פסוק י:או יאמר דרך שני באומרו מלאתי אחרי ה' והוא בהזכיר מאמרנו בביאור התורה כי באומרו וישיבו אותם דבר ואת כל העדה כי ייחדו דבר למשה ולאהרן וזהו וישיבו אותם דבר ואח"כ ואל כל העדה דבר אחר ופירש מה שייחד למשה היה באנו אל הארץ אשר שלחתנו שהיא ארץ הנגב שהיא פסולת ארץ ישראל שכולה טרשים ואין צ"ל שאר מקומות שהם זבת חלב ודבש כי אם גם זבת חלב ודבש היא עם היותה פסולת וזה פריה כי משם היא ומה גם שאר הארץ והנה כל זה הוא טוב למראה עינים אך סובל גם פירוש אחר שהיה עם לבבם וכמ"ש ז"ל מה פירותיה משונים כך ענייניה משונים ואפילו במה שסיימו יאמרו אפס כי עז העם וכו' לא גזרו אומר שעל כן לא יוכלו לה כי אפשר להשלים ולסיים לומר ועכ"ז עלה נעלה וירשנו אותה או לגמור בהפך והם הניחו הגזרה היולית.
פסוק י:ועל כן מה עשה כלב בא אחריהם ומלא את דבריהם וזהו ויהס כלב את העם אל משה כלומר השתיק כלב את העם שלא יסיימו ברעה ויניחוהו לסיים והנה זה היה אפשר לו לעשות בדבר אשר ייחדו לומר אל משה וזהו ויהס כו' אל משה ועשה כמסיים דבריהם יאמר עלה נעלה וירשנו אותו לומר שסיום אומרם אפס כי עז כו' הוא שעכ"ז עלה נעלה וירשנו כי מי הוא שהיה עמנו שעלינו לא נזוקנו יהיה עם כלנו שנעלה וכו' וזהו עלה גם נעלה וירשנו אך במה שדברו אל כל העדה לא היתה תקנה לבא אחריהם ולתקן דבריהם כי הנה אל ישראל הסירו מסוה הבושה ודברו דבה רעה מפורשת מה שלא ערבו אל לבם לעשות כן במה שייחדו לאמר למשה וזהו ויוציאו דבת הארץ אל בני יש' לאמר שהוא כי במה שהיה אל בני ישראל לאמר ולא למשה לבדו הוציאו דבה מפורשת הארץ אשר עברנו כו' וענין זה יאמר פה על הסדר והוא כי במה שדברו אל משה יש שני חלוקות א' תחלת מאמר' באנו אל הארץ וכו' וזהו פריה. חלוקה שנית והיא אפס כו' והנה החלוקה הראשונה גם כלב היה מדבר כהם אלא שהוא כיון לשבח והם לגנאי מה פירותיה משונים כו' ומאומרם אפס כו' הם המדברים לבדם אלא שבא היא אחריהם ומילא את דבריהם לטובה כמדובר ועל זה ויהס כו' וזה יאמר פה ואשב אותו דבר שהו' מה שהשבנו אותו שייחדנו למשה לאמר והנה דבורי היה כאשר עם לבבי והוא מה פירותיה משובחות כך ענייניה כו' כלומר מה שאין כן הם כי לא כן לבם כי אם מה פירותיה משונים והנה זה היה בתחלת דבורם אך אח"כ ואחי אשר עלו עמי המסיו את לב העם שהוא באומר' אפס כי עז הע' כו' ואנכי מה עשיתי אז באתי אחריהם למלא את דבריהם כמסיי' מאמר' כמדובר באמר' עלה נעלה וירשנו אותו וזהו ואנכי מלאתי אחרי ה' כי מלאתי את דבריהם לא אחרי רוע לבם כי אם אחרי ה' טרם ימלאו הם דבריהם ויגמרו אומר כי על כן לא יוכלו לה ואמר כי גם משה החזיק לו טובה על זה כי וישבע משה כו' ואמר כי מלאתי אחרי ה' שהוא כמדובר שמלא את דבריהם אחרי ה':
פסוק יג:ויברכהו יהושע וכו' טרם תת לו את חברון אשר שאל בירכו בל ישלוט עין בו על אומר כי בן פ"ה שנה היה גבור למלחמה ולצאת ולבא כאשר בהיותו בן ארבעים וזהו ויברכהו ואח"כ ויתן לו וכו'. או ברכו שיוכל את הענקים או שיפרוץ זרעו למלאת נחלתו כי רבה ואמר אל יעלה על רוחך כי ע"י ברכת יהושע זכה כלב לנחלה זו כי ע"כ היתה חברון לכלב וכו' על כי מלא אחרי ה' אלהי ישראל:
פסוק טו:ושם חברון כו'. ראוי לשים לב מה צור' אל הודעת שמה לפני'. ועוד אומרו האדם וכו' נראה שהענק היה שמו ארבע כן נראה לפנים שאומר ולכלב בן יפנה נתן חלק וכו' את קרית ארבע אבי הענק היא חברון הנה כי שם אבי הענק היה ארבע וראוי לדעת לפי זה למה נק' ארבע שאם הוא על שם שלשה ילדיו אחימן ששי ותלמי ואביהם לא מפני זה יקרא האב ארבע ועוד כי מפסוק שלפנים אבי הענק נראה שלא על אבי השלשה הוא כי אם אבי הענק אביה' ואיך יקרא הוא על שם הצטרפות שלשת בני בניו. ועוד ראוי לשום לב אל סמיכת אומרו והארץ שקטה כו'. ויתכן לפי הפשט כי הענק וילידיו אחימן ששי ותלמי היו ארבעה גבורי עולם וזקנם היה שקול כארבעתם נמצא כאלו היו שמונה.
פסוק טו:ונבא אל הענין והוא כי בא להורות איך מן ה' יצא הנתן חברון לכלב כי הנה שם חברון לפנים קרית ארבע אשר האדם הגדול בענקים שהוא אבי הענק וילדיו נמצא שלפי הטבע גם בהיות כל ישראל יחד על חברון יהיה פחדם של אלו מוטלות על כל העם ועכ"ז שהיא ניתנה לכלם שהוא יגרשם שהיתה הדעת גוזרת שעתה תגדל מלחמתם של אלו ולא יוכל כלב עליהם אמר שאדרבה אז והאר' שקט' ממלחמה כי נפלה חתת אלהי' עליה' והנה ארז"ל שאברהם נקרא האדם הגדול בענקים ויראה דוחק בכתוב ואפשר שרז"ל לא יכחישו פשט הכתוב כאשר כתבנו אלא שהוקש' להם אומרו קרית ארבע לשון נקבה ולא ארבע' לשון זכר על כן גזרו דמדאפקי' בהאי לישנא שעל הזוגו' שהיו ד' במערה אד' וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה רמז והנה ידוע כי מי היה סיבה שיהיו שם ארבעה זוגות כי אם אברהם שקנה המערה לאחזת קבר לו ולשרה ליצחק ורבקה וליעקב ולאה על כן הראוי ונאות יקראו על שמו שהוא אברהם ושיעור הכתוב לפי רמז זה ושם חברון לפנים קרית ארבע שהוא על שם אברהם שסיבב הארב' זוגות שהוא הגדול בענקי' כלומר גדול כהם שזכותו מתשת כחם ועל כן והארץ שקטה ממלחמה או אפשר כי רז"ל הוקש' להם יתור מלת הוא ודרשו כדרכ' ברוב דרשותיהם דרך ג"ש אמר כאן הוא ונאמר להלן אברהם הוא אברהם וענין הכתוב לדעתם לומר אל תתמה כי אבירות כלב נגד ד' הענקים אשר בחברון ועל אשר היקל לו כבושם הנה ב' זכיות היו בעזרו א' זכות הד' זוגות וזהו ושם חברון לפנים קרית ארבע ועוד זכות שני והוא כי האדם הגדול הוא אברהם בענקים הוא נמצא אתם בעיר בחייו באלני ממר' ובמותו אשר זכותו עומדת לכבוש המקום כמ"ש ז"ל קום התהלך בארך כדי שתהא נוחה ליכבוש לבניך וע"י כן והארץ שקטה ממלחמה עם שהענקים עודם חיים:
