תנ"ך על הפרק - יהושע יא - מדוע שרף יהושע את חצור? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יא

198 / 929
היום

הפרק

מלחמת יהושע במלכי הצפון

וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֑וֹר וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־יוֹבָב֙ מֶ֣לֶךְ מָד֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ שִׁמְר֖וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף׃וְֽאֶל־הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפ֗וֹן בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנֲר֖וֹת וּבַשְּׁפֵלָ֑ה וּבְנָפ֥וֹת דּ֖וֹר מִיָּֽם׃הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִמִּזְרָ֣ח וּמִיָּ֔ם וְהָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְהַֽחִוִּי֙ תַּ֣חַת חֶרְמ֔וֹן בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה׃וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד׃וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל־מֵ֣י מֵר֔וֹם לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֣ה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֮ אַל־תִּירָ֣א מִפְּנֵיהֶם֒ כִּֽי־מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗את אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת־כֻּלָּ֛ם חֲלָלִ֖ים לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם תְּעַקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּבֹ֣א יְהוֹשֻׁ֡עַ וְכָל־עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמּ֧וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל־מֵ֥י מֵר֖וֹם פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּל֖וּ בָּהֶֽם׃וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּוּם֒ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם עַד־צִיד֣וֹן רַבָּ֗ה וְעַד֙ מִשְׂרְפ֣וֹת מַ֔יִם וְעַד־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר־ל֖וֹ יְהוָ֑ה אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּ֨שָׁב יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת־חָצ֔וֹר וְאֶת־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי־חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל־הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃וַ֠יַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֤הּ לְפִי־חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל־נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְֽאֶת־כָּל־עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים־הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהוֹשֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥ם לְפִי־חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אוֹתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃רַ֣ק כָּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ׃וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת־כָּל־הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי־חֶ֗רֶב עַד־הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל־נְשָׁמָֽה׃כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ כֵּן־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ לֹֽא־הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת־הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה׃מִן־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָעוֹלֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְעַד־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן תַּ֖חַת הַר־חֶרְמ֑וֹן וְאֵ֤ת כָּל־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖ם וַיְמִיתֵֽם׃יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִלְחָמָֽה׃לֹֽא־הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת־הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה׃כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה ׀ הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת־לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת־לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת־הָֽעֲנָקִים֙ מִן־הָהָ֤ר מִן־חֶבְרוֹן֙ מִן־דְּבִ֣ר מִן־עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם־עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ׃לֹֽא־נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע שרף יהושע את חצור?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. ויהי כִשְמֹעַ יבין מלך חצור, וישלח אל יובב מלך מדון, ואל מלך שִמרון ואל מלך אכשף.
ב. ואל המלכים אשר מצפון, בהר ובערבה, נגב כנרות, ובשפלה, ובנפות דור מים.
ג. הכנעני ממזרח ומים, והאמֹרי והחִתי והפרִזי והיבוסי בהר, והחִוי תחת חרמון בארץ המצפה.
ד. ויצאו הם וכל מחניהם עִמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרֹב, וסוס ורכב רַב מאד.
ה. וַיִוָעֲדוּ כל המלכים האלה, ויבֹאו ויחנו יחדו אל מי מֵרום, להלחם עם ישראל.
ו. ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא מפניהם, כי מחר כעת הזאת אנכי נֹתֵן את כֻּלָם חללים לפני ישראל. את סוסיהם תְעַקֵר ואת מַרְכְּבֹתיהם תשרֹף באש.
ז. ויבֹא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאֹם, ויפלו בהם.
ח. ויתנם ד' ביד ישראל ויכום, וירדפום עד צידון רבה, ועד משרפות מים, ועד בקעת מצפה מזרחה, וַיַכֻּם עד בלתי השאיר להם שריד.
ט. ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ד': את סוסיהם עִקֵר, ואת מַרְכְּבֹתיהם שרף באש.
י. וישב יהושע בעת ההיא וילכֹּד את חצור, ואת מלכה הכה בחרב, כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה.
יא. ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב, החרם, לא נותר כל נשמה, ואת חצור שרף באש.
יב. ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם לכד יהושע, ויכם לפי חרב, החרים אותם כאשר צוה משה עבד ד'.
יג. רק כל הערים העֹמדות על תִלם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה שרף יהושע.
יד. וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל, רק את כל האדם הכו לפי חרב, עד הִשְמִדָם אותם, לא השאירו כל נשמה.
טו. כאשר צִוָה ד' את משה עבדו, כן צִוָה משה את יהושע, וכן עשה יהושע, לא הסיר דבר מכל אשר צִוָה ד' את משה.

נשאלת השאלה: מדוע שרף יהושע את חצור?

נאמרו על כך הסברים רבים במפרשים.

א. הסבר רש"י

כתב רש"י בפסוק י"ג:

העומדות על תלם - שלא נהרסה חומתם כמו יריחו שנפלה חומתה, וכן העי, שנאמר בה: 'וישימה תל עולם שממה' (לעיל ח, כח).
זולתי את חצור לבדה - במסורת שרפה. משה צוה לו, ומסר לו כן. בראשית רבה וישלח (פא, ד).

לפי רש"י על פי מדרש חז"ל כך קיבל יהושע ממשה, שעליו לשרוף את חצור, בלא טעם.

כך כתב ה"יפה תואר" על המדרש רבה שם:

כי במסורת שרפה, ואין אנו יודעים טעם המצוה.

עוד כתב ה"יפה תואר" שם:

אבל קצת קשה: מנין לנו שד' אמר למשה, ומשה אמר ליהושע? שמא ד' אמר ליהושע!

ענה על כך ה"יפה תואר":

ויש לומר שסובר שמה שכתוב שם בפסוק ט"ו: 'כאשר צוה ד' את משה עבדו, כן צוה משה את יהושע, וכן עשה יהושע, לא הסיר דבר מכל אשר צוה ד' את משה' מתיחס לשריפת חצור.

גם הרד"ק (שם) הביא את הדרש שהביא רש"י:

ובדרש כי משה מסר לו שישרוף חצור, ועל פיו עשה יהושע, ששרף חצור. וכן אמרו: ר' אליעזר אומר: במסרה שרפה. הקדוש ברוך הוא אמר למשה, ומשה אמר ליהושע.

ב. הסברו הראשון של הרד"ק

הסבר אחר כתב הרד"ק (שם) על פי הפשט:

על תלם - תרגם יונתן: 'תקפיהון', כלומר: שהיו עומדות בחזקתם, שלא הפילו חומותיהם בלכדם אותם, ולא שרפם זולתי חצור, לפי שהיתה ראש הממלכות, ויפחדו הנשארים.

לפי הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, ועל ידי שריפתה רצה יהושע לגרום לכל העמים שנשארו בארץ לפחד מפני בני ישראל ולהיכנע, וגם אם הם לא יכנעו - הם ילחמו מתוך פחד, ויהיה יותר קל לנצח אותם.

ג. הסברו השני של הרד"ק

עוד כתב הרד"ק בשם חז"ל:

ועוד אמרו: 'בקשו לרדוף, ולא הניחם הקדוש ברוך הוא. והיכן נתכנסו? בחצור. לפיכך שרפה'. וזה אחד משלושה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב, ולא הניחם הקב"ה.

לפי הרד"ק בפירושו השני שרף יהושע את חצור כיון שכל הממלכות התכנסו לחצור, כדי להילחם בישראל, ועל ידי שריפתה רצה יהושע לגרום לכל העמים שנשארו בארץ לפחד מפני בני ישראל ולהיכנע, או להילחם מתוך פחד, ואז יקל על בני ישראל לנצחם.

הסבר זה דומה להסברו הראשון של הרד"ק, אלא שלפי הסברו הראשון שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, ולפי הסברו השני שרף יהושע את חצור כיון שכל הממלכות התכנסו לחצור, כדי להילחם בישראל.

יש לשאול: כיצד אמר המדרש שכל העמים התאספו בחצור? והרי מפורש בפסוקים שהם התאספו במי מרום! כך נאמר בפסוקים ד-ה:

ויצאו הם וכל מחניהם עמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרב, וסוס ורכב רב מאד. ויועדו כל המלכים האלה, ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום, להלחם עם ישראל.

ענה על כך המהרז"ו על המדרש רבה שם:

אצל 'ויחנו יחדיו' מפורש: 'אל מי מרום', אך מה שאמר תחילה: 'ויועדו' לא פירש היכן.

כלומר: בתחילת פסוק ה' כתוב: "ויועדו כל המלכים האלה", ושם לא כתוב היכן נועדו, רק בהמשך הפסוק כתוב: "ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום, להלחם עם ישראל". והסביר המדרש שההתועדות הראשונה היתה בחצור, ולכן שרף אותה יהושע.

ד. הסבר הרלב"ג והאברבנאל

הסבר אחר כתב הרלב"ג (שם, י):

וזכר אחר זה שכבר לכד יהושע את חצור ושרפה, כי ממלך חצור היתה התחלת זאת המלחמה.

כעין זה, וביתר הרחבה, כתב האברבנאל (שם, יא):

והנה שרף את חצור לבדה, לפי שמלך חצור הוא התחיל במלחמה הזאת, והוא קבץ וקרא את המלכים להלחם עם ישראל, ומפני זה היה מהראוי שתשרף עיר ממלכתו, לבל יעשה עוד מלך כמוהו, ואם ירצו לעשותו יפחדו אנשי עירו ממה שקרה לחצור וימחו בידו.

כלומר: כיון שמלך חצור קרא לכל מלכי האזור להילחם בישראל שרף יהושע את עירו, כדי להפחיד את כל האנשים שנשארו, שלא יעזו לאסוף את שכניהם ולהילחם בישראל.

הסבר זה דומה להסברי הרד"ק, אלא שלפי הסברו הראשון של הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, לפי הסברו השני שרף יהושע את חצור כיון שכל הממלכות התכנסו לחצור, כדי להילחם בישראל, ולפי הסבר זה שרף יהושע את חצור כיון שמלך חצור קרא לכל מלכי האזור להילחם בישראל.

מכל מקום יש נקודה משותפת לכל שלושת ההסברים, והיא שכוונת יהושע בשריפתו את חצור היתה להפיל פחד על האויבים שלא ילחמו בישראל.

ה. הסברו הראשון של ה"חומת אנ"ך"

הסבר בכיוון אחר לגמרי כתב החיד"א בפירושו "חומת אנ"ך" (שם, יג):

זולתי את חצור לבדה שרף יהושע. הגם דכתיב בסמוך: 'ואת חצור שרף באש' אפשר דחזר לכתוב פה את חצור לבדה שרף יהושע סמוך למאי דכתיב 'כאשר צוה משה עבד ד'', לרמוז דיהושע שרף חצור על פי משה, כמו שאמרו רז"ל דמשה ציוה ליהושע לשרוף חצור.
וכתבו המפרשים דאולי לפי שחצור ראש הממלכה - שם היו מטמינין תשמישי עבודה זרה.

כלומר: כיון שחצור היתה ראש הממלכות, היו בה הרבה תשמישים של עבודה זרה, ולכן שרף אותה יהושע, כדי לבער את העבודה זרה.

ו. הסברו השני של ה"חומת אנ"ך"

עוד כתב החיד"א בפירושו "חומת אנ"ך" (שם, יג):

או שהיה להם מטמוניות ונחבאו שם כמה גויים, על כן שרפו את חצור באש, והיתה לשריפה היא וכל אשר בה.

כלומר: כיון שבחצור היו מערות רבות, ובהן התחבאו אנשים רבים, שרף אותה יהושע כדי להרוג את כולם.

סיכום

נאמרו שישה הסברים לשאלה מדוע שרף יהושע את חצור:

  1. לפי רש"י על פי חז"ל כך ציוה ד' את משה, וכך ציוה משה את יהושע, גם אם אין טעם בדבר.
  2. לפי הסברו הראשון של הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
  3. לפי הסברו השני של הרד"ק שרף יהושע את חצור כיון שכל הממלכות התכנסו לחצור כדי להילחם בישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו להילחם בישראל.
  4. לפי הסבר הרלב"ג והאברבנאל שרף יהושע את חצור כיון שמלך חצור קרא לכל מלכי האזור להילחם בישראל, וכדי להפחיד את כל הגויים שלא יעזו לאסוף את שכניהם להילחם בישראל.
  5. לפי הסברו הראשון של החיד"א שרף יהושע את חצור כיון שהיא היתה ראש הממלכות, ובה היו הרבה תשמישים של עבודה זרה, ויהושע רצה לבער את העבודה זרה.
  6. לפי הסברו השני של החיד"א שרף יהושע את חצור כיון שבחצור היו מערות רבות, ובהן התחבאו אנשים רבים, ויהושע רצה להרוג את כולם.

יהי רצון שכל אויבינו יפחדו מפנינו ונזכה לנצחם ולכבוש את כל ארצנו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך