כי מאת ה' היתה כו'. הנה הר"אי למד מזה כי פסוק כי תקרב אל עיר כו' וקראת אליה לשלום גם על מלחמת חובה ידבר ואין ראיה מזה כי אין הענין לומר כי מה' יצא לחזק את לבם שאם לא כן היה מן הדין לקרא להם לשלום ולקבלם כי אין זה ענין הכתוב. ולבא אל הכונה נשית לב אל אומרו לקראת המלחמה את ישראל כי הראוי היה לקצר ולו' להלחם עם ישראל. ועוד אומרו לבלתי היות להם תחנה שהוא מיותר כי מובן הוא מפסוק הקודם ועוד שאחר אומרו למען החרימם למה חוזר ואומר כי למען השמידם. אך הענין הוא שאמר לא היתה עיר אשר השלימה בלתי החוי יושבי גבעון שהוא שבאו בערמה והכנעה שנמשך מזה שחננו אותם לא שיקבלו אותם בסבר פנים יפות ביודעם כי משבעה עממין הם כי מאת ה' היתה לחזק את לבם שנתן בלבם שבאים לקראת המלחמה את ישראל ולא את ה' שישכלו כי לקראת מלחמת ה' הלוחם לישראל הם באו וזה עשה הוא יתברך למען החרימם ולא שאם היו משלימים היו ישראל מקבלים אותם ביודעם כי משבעה עממין הם כי אם שע"י עשותם כגבעונים וכיוצא בהם היו מרחמים אותם ומחיים אותם כאשר עשו לגבעונים וזהו לבלתי היות להם תחנה שהוא כי האלהים עשה לחזק את לבם לבל תהיה להם חנינה כאשר היתה לגבעונים בערמתם ותחינתם כי אפשר אם היו משלימים ונכנעים היו חוננים אותם ועתה לא בלבד לא ימצאו תחנה כי אם הקצה האחר שהוא שיתאכזרו להשמידם וזהו כי למען השמידם וכו' שמלת כי תשמש במקום אלא ושיעור הכתוב לבלתי היות להם תחנה בעיני ישראל אלא יהיה לבם למען השמידם כמצות ה' כאשר צוה ה' את משה: