פסוק א:וישלח יהושע וכו'. הנה על יהושע יפלא מה היה עם לבבו לשלוח אנשים מרגלים אחרי ראותו אשר קרה לכל ישראל עמו ית' על זאת כי הוא הראות קוטן אמנה חלילה וטוב טוב היה לבטוח בה' ולצאת חלוצים למלחמה לפני ה' מבלי פנות אל שלוח מרגלים:
פסוק א:והנה על הקושי הלז על דבר יהושע אחשבה כי ה' דבר בקדשו התנצלות אלו במקראי קדש סיפור המאורע באומרו וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים כו' והיא בשום לב אל מאמרי הכתובים. א' למה זה הודיענו ששלחם מן השטים. ב' אומרו חרש לאמר כי הם שני הפכים בשני תיבות ומה זו שתיקה ומה זו אמירה. ג' כי כל לאמר הוא לאמר לאחרים מה שלא יצדק שם כלל. ד' אומרו ראי את הארץ ואת יריחו כי הלא בכלל הארץ היא יריחו ולא עוד אלא שהיה לו להפך השיטה את יריחו ואת הארץ. ה' כי המה לא עשו כן כי לא תרו את הארץ רק את יריחו לבדה. ו' אומרו ויאמר למלך יריחו לאמר כי לא יצדק בזה לאמר לאחרים. ז' באומרו וישלח מלך יריחו אל רחב וכו' כי מי הגיד למלך כי הלכו בית רחב כי לא נאמר רק באו הנה הלילה ואפשר הי' בבית אחר ולמה לא שלח כמסתפק רק כאילו הי' ברי לו כי שם היו. ח' הכפל שאחר אומרו הבאים אליך אמר אשר באו לביתיך ולמה הודיעם כי לחפור את כל הארץ באו אחרי כי גם אם לא הי' רק לחפור את יריחו לבדה היה קשה. ט' אומרו ותצפנו כי מהראוי יאמר ותצפנם כי זה הכריח לרז"ל לומר כי הא' היה פנחס והנה כמו זר נחשב בצד מה לפי דעתם אומרו אח"כ ותטמנם לשון רבים. י' אומרו כן באו אלו האנשים וכו' כי מלת כן מיותרת:
פסוק א:אמנם הנה יהושע פחד ורגז מעון פעור שעדיין לא הטהרו ממנו כשליחות יהושע עצמו אל בני גד ובני ראובן באמור להם המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו' והנה העון ההוא היה בשטים מקום אשר שם יהושע כי משם נסעו לכבוש את הארץ ועל כן מדאגה מדבר ולהסיר מורך מלב ראשי עם הארץ ולחזק את לבם ממורא עון השטים פן יהי' להם למוקש על כן רצה לנסות את אשר ישים ה' בפי האויבים כאשר עשה גדעון סימן מאשר יתן ה' בפי אויביו עד שמע פתרון חלום האומר אין זה כי אם חרב גדעון בן יואש וכאשר עשה יהונתן בן שאול אשר אמר לנערו אם כה יאמרו עלו אלינו וכו' כי רצה יהושע לשמוע מה בפיהם גם המה וזהו חרש לאמר כלו' כי הם ילכו לא לתור רק אין אומר ואין דברים רק חרש ושתיקה כדי לאמר שכנגדם לתומם כי כי יתנו לב לתומם לשמוע את אשר ישים ה' בפיהם והוא מעין ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שארז"ל שהוא לשיאמר ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי תשובה כן יאמר כאן לאמר שכנגדם אם הוראת מורך לבב המורה כי ה' הסגירם ויאמר השמד אם אין וכן היה כי פתח אמרי יושבי הארץ אשר השמיעם ה' הלא היה מאמר רחב באמור להם ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו ונשמע וימס לבבינו כו' ובדבר הזה התאזרו כח המרגלים וכל ישראל השומעים את בשורתם ובזה יתכן מה שלא הלכו למקומות אחרים כי אם ליריחו וגם שלא סבבו בעיר כדרך האתרים רק בית רחב בלבד. אמנם למה שכל כונתם לא היתה כי אם לשמוע מה בפיהם אם הם רכי לבב ויראים או הם עזי נפש לעומת בני ישראל וע"כ כשומעם נעשת' שליחותם וישובו מתיר הארץ ולא הלכו אנה ואנה אל אח' מערי הארץ זולת יריחו ולמה שאמרו ז"ל כי כלב ופנחס היו ואפשר נרמזו שניהם בשתי תיבות אלו חרש על כלב שהחריש את ישראל כד"א ויהס כלב לאמר לפנחס שהוא כהן משוח מלחמ' שהוא המכריז ואומר שמע ישראל אתם קרבי' היום כו' וזהו לאמר שאומנותי אמירה ובחר ביריחו כי משם תרים את האר' כולה כי משם ישמעו אם הרך לבב כל יושבי הארץ אם אין והוא כי אמרו רז"ל שרחב היתה מיוחדת לל"א מלכי הארץ ואליה היו מגלים את לבם על כן אמרה וכי נמוגו כל יושבי הארץ שאם לא כן מי הגיד לה את לב כל יושבי הארץ ועל כן מאז שלחם אמר להם ראו את הארץ ואת יריחו שטרם ראותם את יריחו והתהלך בה יראו את הארץ במה שהיא תגיד להם את לבם ועל כן לא הלכו רק בית רחב.
פסוק ב:ומן הטעם הזה ויאמר למלך יריחו לאמר כו' והוא כי המגיד למלך לא ערב אל לבו להלשין אותם בשמה אל המלך כי אהובת המלכים כלם היא וגדולת המעלה ונפלה האימה עליו ומה גם אם יבוקש הדבר ולא ימצא כי גם מלך יריחו יהיה לו לאויב על כן בחר לשון ערומים ואמר דברים שיובן משמען שהם בית רחב ולא יזכירנה וזהו ויאמר למלך יריחו לאמר שנ' לו דבר שהוא לאמר המלך מה שיבין ממנו והוא כי אמר הנה אנשים באו הנה הלילה לחפור את הארץ כי ממוצא דבר ובן איך יבאו הנה אל מקום פרטי לחפור את כל כללות הארץ אם לא שבאו בית רחב היודעת מאד את לב מלכי הארץ שלם והמלך הבין בדברים וישלח אל רחב עם שלא הזכירוה לפניו ואחרי כן אמר אליך חש המלך פן יובן מזה כו באו אליה כדרך כל הארץ כאומרו הבאים איך כד"א הבה נא אבא אליך על כן חזר ופירש ואמר אשר באו לביתיך כלומר מה שאמרתי הבאים אליך פירושו אשר באו לביתיך ושמא תאמר מאין לי בשורה זו כי באו לביתיך הלא הוא כי ידעתי כי לחפור את כל הארץ באו ואין מקום מיוחד לחפור את כל הארץ פעם א' אם לא אצלך אז השיבה ואמרה כן באו אלי האנשים כו' לו' כז בדרך הזה שפירשת הוא מה שבאו אלי האנשים שאמרת אשר באו לביתיך ולא כאשר היה מובן מלשונך באמרך הבאים אליך:
פסוק ד:או יאמר בשום לב אל אומרו ותצפנו לשון יחיד כי עשתה בערמה להצפין ולכסות הענין לבל ישיתו לב אל המרגלים אשר היו אז לפניה ע"כ תפסה אותם בידים לפני שלוחי המלך וזהו ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו את הענין בזה ותאמר כן באו אלי כו' לומר האם שני אנשים בלבד באים לביתי שאדרוש מאין המה הלא כן כאשר באו אותם האנשים באו אלי האנשים האלה אשר לפניכם ולא ידעתי מאין המה וכאשר לא ידעתי מאין באלה כן לא ידעתי גם במרגלים ובמרמה דברה למען החזיק בלבבם כי לא אלה המרגלים כי אדרבא מהם לוקחת ראיה אל המרגלים:
פסוק ה:ויהי השער לסגור כו' ראוי לשים לב איך האמינוה מיד. ועוד אומרו האנשים פעם שנית בכתוב יראה מיותרת. ועוד אומרו לא ידעתי אנה הלכו מה צורך לאומרו. אך הנה היא גנבה דעתם בזה ועשתה כנכוות בצער אימת מרגלים פן יכבשו הארץ ותלקה גם היא ואמרה כמתלהמת ודאי כדבריכם כן הוא וזהו כן באו אלי האנשים כי מרגלים הם ואוי לנו כי הלא ויהי השער לסגור בהם אשר הוא עת להאסף הביתה ואדרבה אז והאנשים יצאו כלומר ואלו לא היו מרגלים היו יוצאים בכי טוב או לפחות קודם שיחשיך ושמא תאמרו א"כ איפה היה לך להביט איזה דרך הלכו להגיד דבר כיון שהבנת הענין לז"א לא ידעתי אנה הלכו האנשים כלומר מה שלא ידעתי אנה הלכו שלא יצאתי לראות אנה הולכים הוא למה שהם אנשים ואין ראוי לאשה לצאת אחריהם בחשך פן תחשד וזהו לא ידעתי כו' אך מה שאוכל לגלות לכם הוא כי לא היה פנאי להתרחק לכן רדפו מהר כי תשיגום:
פסוק ו:והיא העלתם הגגה כו' היה די יאמר גגה כלומר לגג כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה. ויתכן שהוא גג ידוע של מקום נסתר יותר משאר גגין של שאר בתים ועליות ועל כן נאמר בה"א הידיעה ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה שלא עשתה שינוי פן יורגש כי אם שוויין מערכות סדרי הפשתי העץ שיוכלו להיות שם מעומד או מיושב והיה מקום שאין זולתה מבני הבית הולכים שמה וז"א לה:
פסוק ז:והאנשים רדפו כו' הראוי יאמר והשער סגרה ולא סגרו וגם אומרו אחרי כאשר יצאו הוא לשון בלתי מובן כי הראוי יאמר סגרו אחרי צאת הרודפים. וכן אומרו והיא עלתה עליהם הראוי יאמר אליהם. אך יהיה כי הנה אחר אומר שירדפו אחריהם ראה והנה יראה כי עשו פתיות גדולה כי למה לא חששו אולי המרגלים תוך הבית והיא עשתה בערמה למהר לשלחם מעליה טרם יחפשו בבית על כן אמרה רדפו מהר כדי שבין כך ובין כך יבריחם מהבית ולא יורגש שהיו אתה פן יענישוה על הטמינה מרגלים כמשפט המלכים על כן בא הכתוב ואמר כי גם אלה חששו על הדבר ואמרו בלבם אם נתעכב לחפש אולי יצאו ובין כך ובין כך יתרחקו ולא נשיגם אחרי כן ואם אמרנו נרדוף אחריהם מיד אולי הם בבית ובין כך ובין כך תבריחם על כן והאנשים רדפו כו' ועל החששה אולי נשארו בבית ע"כ אמר כי האנשים הרודפים הנזכר הדלת סגרו אחרי כלומר לא כדרך הדלתות שנסגרו בלילה מבפני' כ"א מבחוץ שמו מנעול לבל יוכלו לברוח בעוד שהם רודפים והיה בכונה שאם לא ימצאום בחוץ ישובו לחפש בבית כי סגור הוא מבחוץ ולא יוכלו לפתוח ולברוח וזהו סגרו אחרי כלומר אחריהם ולא מבפנים כמנהג וזהו עשו מיד כאשר יצאו הרודפים אחריהם מפחד פן בעוד שהם רודפים יברחו דרך שער החצר וזה יוכרח שאם לא כן למה ותורידם בחבל בעד החלון ולא הוציא' דרך פתח השער כי אין ספק כי אחר שביתה בקיר החומה שודאי הי' לה שער בקיר החימה עצמ' לצאת חוצה במקום שיוצא היורד דרך החלון אך למה שהשער היה סגור הוצרכה להוציאם דרך חלון עם היות גבוה שלא חששו הרודפים שתורידם בחבל כי דרך סולם לא היה אפשר לגובהו ובראיתה כי אם תעכבם עד אור הבקר יבאו לראות כי על כן הדלת סגרו כמדובר ע"כ אמרה צריך על כל פנים להבריחם בעוד לילה וגם ראתה כי עת רצון הוא כעת לבקש על נפשה ונפשות בית אביה ע"כ מיהרה לדבר מיד דבריה ולשלחם מהר בעוד לילה על כן והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליה' והוא כי אמרה אם אשים מילי בסולם שאני עולה בו אל הגג אשר הם שם הלא כאשר ישמעו הם כך ישמעו בני הבית שממנו ולמטה כי כשיעור עלות קילי ממני אליהם תרד גם כן ממני אל אשר המה למטה בבית ואם אעלה אצלם אינו דרך ארץ וגם ישמע למטה קולי בצד מה על כן מה עשתה עלתה על גג חדר אשר הוא למעלה מהגג אשר הם בו וזהו עלתה עליהם על הגג באופן שימתיקו סוד ולא ישמע כאשר למטה בבית וכהתימם לדבר מיד הורידם בחבל בעד החלון כמדובר:
פסוק ט:ותאמר אל האנשים כו' ראוי לשים לב אם מה שידעה שנתן ה' להם את הארץ הוא על שנפלה אימתם על הארץ על ששמעו אשר הוביש ה' את מי ים סוף א"כ הוי ליה למימר כי נפלה אומתכם בלא וי"ו שתהיה נתינת טעם אל הידיעה ולא כבא להוסיף על האמור. אך יאמר בהזכיר מאז"ל במדרש רבה כי בצאת ישראל ממצרים נמוגו כל יושבי כנען באומרם עתה יבאו עלינו ומה עשו כרתו כל עץ מאכל לשלא יתהנו ישראל מאשר נטעי הם ועל כן מה' יצא הדבר יהי' עונשם להתעכב במדבר ארבעים שנה למען עוד יטעו כרמים ואלנות ויגדלו ויהנו מהם ישראל נראה מדבריהם כי לא חסרה מהכנעניים ידיעת הוריש ישראל את ארצם. ונבא אל הענין אמרה אל תחשבו כי מאשר נפלה אימתכם עלינו אני שופטת בדעתי שנתן ה' לכם את הארץ כי לא כן הוא כ"א שקודם זה ידעתי כי נתן ה' כי נחשבנו כבהמה לפניכם שנא' בה ומיראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה והוא מאמר התורה באומרה כי לחמנו הם שהוא כמבואר אצלנו שבבהמה שהיא לחם לאדם ומושל בה כן היו גם המה וזהו וכי נפלה אימתכם עלינו ועוד מדרגה שנית והיא וכי נמוגו כו'.
פסוק י:ומה שנפלה אימתכם עלינו הוא כי שמענו את אשר הוביש ה' כו' כי אמרנו מי שהכניע את שרו של ים מפני ישר' גם יכניע שר מלכי כנען ויתקיים בהם ויגרש מפניך אויב הוא השר ואח"כ ויאמר השמד את עמו כי בהסיר צלם יותש כחם אך מה שאמרתי והם נמוגו כו' שנמסי' ומתמוגגי' הוא כ"א לא היה רק שיפקוד ה' על צבא המרום הוא השר ואח"כ ועל מלכי האדמ' כו' אפשר שישארו מהעם רבים וכל א' ישוב אל לבו אולי יהיה הוא מהנותרי' ולא היינו נמוגים. אמנם מה שגם נמוגו כו' הוא על מה שאחרי כן שמענו אשר עשית' לשני מלכי האמורי וכו' אשר החרמתם אותם שהו' שלא השארתם שריד כך לא תחיו כל נשמה וע"כ מעתה הם נמוגים וחזר ואמר ונשמע אחרי אומרו כי שמענו כו' וגם כי למעלה לא ייחס הדבר אל לב ורוח כאשר בפסוק זה יהיה כי הנה ג' בחינות יש באדם א' כללות אברי הגוף משוללים השכלה. שנית הלב שהוא נחמד להשכיל למעלה הימנו הריח המחיה את כלם והשכלתה למעלה מהלב. ונבא אל הענין והוא כי דרך המל' הקדו' שלא יטפל בגשמיי' כ"א שיכניע את השר למעלה ואח"כ בהעדר עוזר יפול עזור כי יותש כחו אמר' הנה לקו שלשת חלקי האדם כללות האיברים כי הנה נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם ועוד מעט אחר שונשמע כל האמור נתוסף כי לא בלבד נכנע הגוף כ"א גם וימס לבבינו שלא מצא מקים להשכיל שום תיקון ועדיין היה אפשר כי רוח איש יכלכל מחלהו של הגוף לקום להחזיק את הלב מאשר הוא נמס לז"א שרוח נמוכה ולא קמה באיש להחזיק ולרפא שברם וזהו ולא קמה עוד רוח באיש והנפקותא אשר אני מוציאה מהתפעלות הלז המשולש בכל חלקי האד' הלא הוא כי לא בלבד על השמים כבודו ית' למשול בשר לפקוד על צבא המרו' ויניח הכנעת העם אל שכנגד אשר נפל שרו להפילו כ"א שגם ה' יתבר' הוא המפיל גם את העם בארץ אחרי הפילו את שרו וזהו אומרו כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי מאשר התפעלו כל כך יושבי הארץ אני גוזרת כי אלקיכם פועל בשמים על השר ובארץ על העם כאחת הפך אשר יומרוהו למזמה באומ' כי על השמים כבודו:
פסוק יב:ועתה כו' ראוי לשים לב אל אומרו לי שהי' מלה מיותרת. ב' שהראוי יאמר ועתה שעשיתי עמכ' חסד השבעו לי ולא יאמר עשיית החסד אחר אומרו השבעו לי. ג' אומרו והצלתם וכו' אחר אומר והחייתם את אבי כו'. ד' למה קיצרו פה ולא אמרו רק נפשינו תחתיכם למות ולא אמרו כמאמר' אחרי כן את אבי' ואת אמך וכו' תאספי אליך הביתה והיה כו'. ה' אומרו פה לשון רבים אם לא תגידו ולהלן הוא אומר ואם תגידי כו'. ו' אומרו והיה בתת ה' כו' ועשינו כו' מי לא ידע כי אז יהיה החסד ואמת. ז' למה לא אמר' להם כדבריכ' כן הוא אחר דבריהם אלה כאשר אמרה אחר דבריהם האחרונים. ח' אומרו בחבל בפת"ח הבי"ת וכן החלון בפת"ח הה"א שמור' כל חבל וחלון ידועי' ולמה יודיענו כי בחומה הוא יושבח. ט' למה חזרו האנשים לדבר על ענין השבועה הרי השיבו למעלה. י' אומרו נקיי' אנחנו משבועתך במה היו נקיי' והראוי יאמר זה אחר אומרו אם תגידי את דברינו זה אך להיות זה פתח דבריהם שייר' שגם אם לא יגידו הם נקיים הלא כמו זר נחשב. י"א או' משבועתך הזה שיור' שממעט שבועה אחרת ואיננה וגם הנ"ל הזאת כי נקבה היא. י"ב אומרו תאספי אליך כי מלת אליך מיותרת. י"ג למה חוזר להזכיר שאם תגיד יהיו נקיים אחר שנאמר למעלה. י"ד אומרו אשר השבעתנו שהוא מיותר. אמנם הנה היו שני דברים א' הצלת האשה. ב' גם הצלת משפחתה. והנה היא ידעה כי מיתה כרוב' ככלם כי מצות המלך הקדוש הוא עליהם לא תחיה כל נשמה. ונבא אל הענין אמר' הנה על עצמי מחוייבים אתם ואינו מתייחס לחסד כי ע"כ קדמתי להחיות אתכם ושמתי נפשי בכפי וזהו השבעו נא לי שהוא לי לעצמי בה' לקיי' החיוב אך מה שתעשו עם בית אבי הוא חסד וראוי לכם לעשותו מדה כנגד מדה כי כאשר עשיתי עמכם חסד היה טרם הטיבכם עמי שלא הייתי מחוייב' לכם כך בית אבי עם שאינכם חייבי' להם תעשו עמהם וזהו כי עשיתי עמכם חסד ועשית' גם אתם עם בית אבי חסד. ועוד שני' תעשו שתתנו לי אות אמת שיהיה לי אות אמת שיהיה לי לסימן פן זולתכם ישלח יד בנו והוא כענין חוט השני ודומה לו וזהו ונתתם לי אות אמת.
פסוק יג:והחסד הוא כי והחייתם את אבי כו' ואל יקש' בעיניכם הטיבכם עמהם נגד מצות ה' כי הלא זכות הוא מצד א' והוא כי לא נשאר בגויי הארץ כ"א שנהי' גרי צדק ונפשות אתם עושי' כאברהם כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן וזהו והצלתם וכו' כי לא בלבד תהחיו את גויותינו כאשר אמרתי והחייתם את אבי כו' כי אם גם את הנפשות אתם מחיי' וזהו והצלתם את נפשותינו ממית מש"כ אם היינו נשארים באמונתנו שגם במות הגוף תמות גם הנפש וז"א למעלה והחייתם סתם ואח"כ נאמר נפשותינו.
פסוק יד:והנה הם בשמעם ועודם בקרב בית' חששו פן כל כונת' הית' למען יודו כי מרגלים הם ולחפור את כל הארץ באו כי אין ראיה גדולה מהשבוע' הזאת שנשבעת להחיותם בכיבש' את הארץ וכל ישע' וכל חפץ להגי' דבר ולמוסר' למלכות ע"כ מיראתם השיבו ואמרו על ספק זה נפשינו תחתיכם למות אם לא תגידו לומר יראי' אנו כן דעתכם הוא להגיד למלך דברינו זה שהיא הוראה כי מרגלים אנחנו דעו כי מה שנפשנו תחתכם למות כלומר תחת היותכם מתים כמצות אלהינו לא תחיה כל נשמה אנו תחתיכם אם תמותו אך הוא אם לא תגידו כלומר שאם תגידו לא נכנס תחתיכ' כ"א שודאי אתם תמותו ולא אנחנו שלא יוכלו לנו כי ה' אלהינו יצילנו ואם לבבכם שלם ולא להגיד כונתם על זה אנו אומרים והי' בתת ה' לנו וכו' ועשינו כו' וע"פ דרכן כונו לומר הלא אמרת ועשיתם גם אתם כו' שיור' שהשבוע' תהי' שיעשו בעצמ' ואין האד' בטוח בחייו כמ"ש ז"ל כי ע"כ המלאכים אמרו לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה כי אין מות בהם אך הנביא לא אמר אלא כעת חיה את חובקת בן ולא אמר אשיב ועד"ז אמרו האנשי' האלה הלא אמרת ועשית' שהוא בעצמנו ומי יודע אם נחי' לעשות אותו ע"כ אנו אומרים והי' בתת ה' לנו את הארץ שהוא לנו ממש שנחי' ולא נמו' אז ועשינו אנחנו עמך חסד ואמת.
פסוק טו:ואז בראותה כי נסתפקו בה אם להוציא מלבם דבר למטן יודו כי לחפור את כל הארץ באו להודיע למלכו' אם אין על כן אמר' אני אסיר הספק הזה והמורא מלבם ואח"כ נשלים הענין ועל כן הוציאם מיד החוצה במקום בטוח ותורידם בחבל כו' כי אז אין פחד שתמסרם כי אינם בבית' כי אם חוץ לחומ' ולהורות להם כי שבה אל ה' מזנות' ומעתה בחבל ובחלון הידועי' שמשם היו עולו' ויורדי' לה מאהביה בהם תעש' מצו' להציל נפשות צדיקים וזהו אומר' בחבל ובחלון בפת"ח כלו' הידועים לה וש"ת הלא אשר אתה בבית יראו וירוצו ויגידו דבר אל המלך או אל שר הצבא ויבאו ויתפשום חיים לז"א ותורידם כלומר היא ולא אחר וגם ראיית אחרי' לא היה שם כי בית' המיוחדת לה בקיר החומה ובחומה היא יושבת ואין אחר אתה ואז בהיות' לבד' אתם דברה להם ההרה לכו כו' כי כל ישעי וכל חפץ להסתיר דבר כמדובר ואז בראותם כי לבה שלם אז דברו ואמרו כל הענין בשלימות והנה ארז"ל שאמר' להקב"ה בשלש' דברים חטאתי בחבל וחלון וחומה בשלשתן מחול לי כו' יתכן לפי דרכן יאמר ותורידם בחבל כלומר הידוע בעד החלון הידוע והטעם מפני כי בית' בקיר החומה ובחומה היא יושבת תמיד לעשות מלאכתה והתחילו ואמרו נקיים אנחנו כו' לומר הלא כללת בשבועתך ב' דברי' א' דרך חיוב שהיא להחיותך והב' דרך חסד להחיות משפחתך והנה מזאת השני' נקיים אנחנו משבועתך הזה כי אין לנו חיוב בדבר רק לך לבדך כי קנית חייך במה שעשית אך לא משפחתך ולא אמרו הזאת כ"א הזה יתכן שרמזו על כי פסי' שכלל בו חיי משפחתה שהוא והחייתם את אבי כי יש בו י"ז תיבו' כמנין הזה וע"כ יהושע שכתב ספרו רמז הדבר במלת הזה והם גם הם לא יבצר מהם כוונה זו ועל כן לא אמרו הזאת ועוד יתכן לזה כי הלא בחינת הצלתם אינו מסוג הצלת משפחת' כי זה חיוב וזה חסד כמדובר ועל כן לרמוז על חסד שהוא זכר אמרו הזה ואף על פי כן ינצלו אגבך כי זכותך תעמוד להם אך הוא בהיותם נאספי' אתך כי לא בלבד יועיל טובך לך כ"א גם לאשר אתך אך בהפרדם ממך דמם בראשם וזהו תאספי אליך כו' וכל זה הוא אם את לא תגידי כ"א תגידי כו' גם את לא תנצלי וזהו ואם תגידי כו' נקיים אנחנו כו' משבועתך סתם ולא אמרו הזה שהוא לומר כי גם היא לא תנצל על, אשר הטיבה עמהם ועל האות אמת ששאלה היה ענין תקות חוט השני לסימן לכל ישראל שלא יגענו בבית אשר היה בה ואת הכל פירשו אחרי צאתם מקרב ביתה חוצה במקום בטיח כמדובר:
פסוק כב:וילכו ויבאו ההרה וכו' הנה מלת ויבאו מיותרת והפך ההבנה. אך היה כי בעלותם ההרה עברו מההר והלאה לבקר אם יש אורבי' וכראות' כי אין איש שבו ובאו מהמקו' שעברו אל ההר באומר' כי בטוחים הם שם וזהו וילכו ויבואו ההרה וישבו שם וז"א וישובו שני האנשים וירדו מההר כי לא יצדק אומר וישובו במקום שלא הלכו כבר פעם ראשונ' אך הוא כי מעט לכתם ההרה עברה מנהו והלאה ובאו אל ההר ואחר ג' הימים חזרו לרדת מההר והלאה ללכת לדרכם וזהו וישובו שני האנשים וירדו מההר ועוד ספר הכתוב כי הפליא לעשות הוא ית' עמהם כי בשובם לא פגעו איש מיושבי הארץ פן יראו כי זרים המה ויאמרו אליהם מרגלים אתם וז"א וישובו שני האנשים וירדו מההר כי מי לא ידע שעל שני האנשים ידבר אך הוא כי שבו שניהם לבדם בדרך וירדו מההר ויעברו ויבאו אל יהושע וכל זה שני האנשים לבדם ולא זר אתם:
פסוק כד:ויאמרו כו' הנה אומר וגם נמוגו יראה ענין מהופך כי מה שהכירו כי נתן ה' להם את הארץ הלא היה מאשר ראו כי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם כי על כן אמרו אין זה כי אם שחתת אלקים נפלה עליהם מעתה. ועוד כי אומר אל יהושע הוא מיותר כי הרי נאמר כי אתו היו מדברים. אך הנה כתבנו למעלה כי לא לראות אם יוכלו להם הי' שליחות המרגלים האלו כי הלא זה היה עון הראשונים אך על הנחת כי כבר ארץ נתנה ביד ישראל הלכו כ"א שלמען חזק לב בני ישראל שלחם יהושע למען נוסף על האמונה יחזק לבם בראות איך נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וזאת תהיה כונת הכתוב הזה שאח' ספרם כל המאורע המורה כי ה' אתם כאשר ספרה להם רחב שנמוגו כל יושבי הארץ אמרו הלא יחשדנו שומע באמור כי לולי שמענו חתת ה' שעל אויבינו לא היינו מאמינים כי תנתן לנו הארץ והלא תחלת דבר ה' ביהושע היה לאמר כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו ע"כ התחכמו ויאמרו האמת הוא מבלי שום הוכחה מאשר ראינו היא הקדמה מונחת כי נתן ה' בידינו את כל הארץ וכדבר נוסף על האמנת האמת הוא כי גם נמוגו כל יושבי הארץ כו' ולא שמע שנמוגו היא הראי' וז"א נתן כו' וגם כו' וע"כ נאמר ויאמרו אל יהושע כלו' כי להיות מאמר' אל יהושע התנבא בשם ה' כי נתן ה' בידם את הארץ הוצרכו לו' כי אמת הוא כי נתן ה' בידם את הארץ מבלי הוכחה מאשר ראו שמה אלא שדבר נוסף הוא כי וגם נמוגו וכו':
