פסוק א:מרגלים חרש מחפשים מחשבות הבריות, אם נמס לבבם:
פסוק א:לאמר. רצה לומר: וכה אמר:
פסוק ד:ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד:
פסוק ד:האנשים. אשר תשאלו עליהם:
פסוק ד:ולא ידעתי. בעת בואם:
פסוק ה:ויהי השער. רצה לומר, בעת בוא זמן סגירת שער העיר, כאשר חשך היום:
פסוק ה:כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:
פסוק ו:ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:
פסוק ו:בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן:
פסוק ו:הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם:
פסוק ז:אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם:
פסוק ז:סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר, לזה סגרו שומרי השער את השער, שלא יצאו מעתה:
פסוק ט:וכי נפלה וכו׳. ולא נעצר כח להלחם בכם:
פסוק יא:ולא קמה וכו׳. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה:
פסוק יא:הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:
פסוק יב:ועתה. הואיל והדבר ברור:
פסוק יב:חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:
פסוק יב:ועשיתם וכו׳. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם:
פסוק יב:אות אמת. סימן אמיתי, למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:
פסוק יד:נפשנו וכו׳. אם מי ירצה לשלוח בכם יד, נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:
פסוק יד:את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך, כי אם תגידי לגלות האות, הרבה יעשוהו להציל עצמם:
פסוק יד:חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:
פסוק טו:בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:
פסוק טו:בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:
פסוק טז:פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם, פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:
פסוק יז:נקיים. רצה לומר, רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה, ולזה נפרש הדבר היטב:
פסוק יח:אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:
פסוק יח:הזה. אשר הורדתנו בו:
פסוק יח:תקשרי. להיות לאות וסימן:
פסוק יח:בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:
פסוק יט:דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:
פסוק יט:ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה:
פסוק כ:זה. הסימן והאות הזה:
פסוק כא:כן הוא. רצה לומר, זהו הדרך הנכון:
פסוק כא:ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה, אמר ותשלחם:
פסוק כא:ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ:
פסוק כד:כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם, וכאשר תמו לספר, אמרו הנה תכלית הדבר הוא כי נתן ה׳ וכו׳: