פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ב:צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ הזו, ארץ כְּנָעַן. זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:
פסוק ג:וְהָיָה לָכֶם פְּאַת, צד נֶגֶב, דרום – מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי, ליד אֱדוֹם בקצה הגבול הדרומי-מזרחי, וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה הדרומי של יָם הַמֶּלַח – קֵדְמָה, מזרחה. זו תהיה הנקודה המזרחית של הגבול הדרומי של הארץ.
פסוק ד:וְנָסַב, יסתובב, יפנה לָכֶם הַגְּבוּל מים המלח מִנֶּגֶב, מדרום לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, ליד צִן, וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו, הגבול ימשיך ויצא מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה, לעצמון.
פסוק ה:וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה, לנחל מִצְרָיִם, ואדי אל עריש לפי המסורת המקובלת, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, אל הים התיכון.
פסוק ו:וּגְבוּל יָם, מערב – וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל, הים התיכון וּגְבוּל, כולל מה שסמוך לשפת הים, כולל שוניות ואיים קטנים. זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם.
פסוק ז:וְזֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: מִן הַיָּם הַגָּדֹל במערב תְּתָאוּ לָכֶם, תפנו ותבואו, או: תסמנו לכם תוואי הפונה כלפי הֹר הָהָר.
פסוק ח:מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת, הדרך אל חמת, או: שם מקום הוא השוכן בארץ חמת. וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה, לצדד.
פסוק ט:וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, לזפרון. וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן, זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן. גם אם אין ודאות לגבי זיהוי כל האתרים הללו, הם נמצאים בסביבות הגבול הצפוני של סוריה היום. גבולה הצפוני של הארץ מגיע רחוק מאוד, כך שהארץ כוללת, למשל, את העיר חַלבּ שבצפון סוריה.
פסוק י:וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם, צרו תוואי, סמנו קו לִגְבוּל קֵדְמָה, מזרח – מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה.
פסוק יא:וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן, למעיין כלשהו, או: לימת החולה. וְיָרַד הַגְּבֻל משם כמעט בקו ישר, וּמָחָה, ויתחכך, וייגע עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה, בשפתו המזרחית של ים כנרת.
פסוק יב:וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, אל הירדן, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו – סופו ביָם הַמֶּלַח. זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב.
פסוק יג:וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת, השבטים וַחֲצִי הַמַּטֶּה.
פסוק יד:כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם חלק, וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם בעבר הירדן.
פסוק טו:שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ את נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה, בעבר הירדן המזרחי.
פסוק טז:וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק יז:אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם, יפקחו כשתחלקו אֶת הָאָרֶץ: אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הגדול, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
פסוק יח:וְנָשִׂיא אֶחָד, נָשִׂיא אֶחָד מִכל מַּטֶּה, תִּקְחוּ כנציגיהם לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ.
פסוק יט:וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים: לְמַטֵּה יְהוּדָה – כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שהיה מהזקנים הבודדים שנשארו מיוצאי מצרים.
פסוק כ:וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן – שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד.
פסוק כא:לְמַטֵּה בִנְיָמִן – אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן.
פסוק כב:וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן היה נָשִׂיא – בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי.
פסוק כג:לִבְנֵי יוֹסֵף: לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא – חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד.
פסוק כד:וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם נָשִׂיא – קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן.
פסוק כה:וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן נָשִׂיא – אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ.
פסוק כו:וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשׂכָר נָשִׂיא – פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן.
פסוק כז:וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא – אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי.
פסוק כח:וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא – פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד.
פסוק כט:אֵלֶּה האנשים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לדאוג שהכול ינחלו כראוי בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
