"זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה"
ספר במדבר חותם את תקופת הגלות שבמדבר. בתום שנת הארבעים לנדודים, אנו עומדים בפתחה של ארץ-ישראל, כובשים את עבר הירדן, משרטטים את גבולותיה של הארץ ומתכוננים למלחמה.
המצווה "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר לג, נג) שנצטווינו במדבר, תקפה גם לדורות הבאים, ובלשון הרמב"ן שם, "על דעתי זו מצות עשה היא, וצוה אותם שישבו בארץ וירשו אותה, כי היא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'". ובהשגות לספר המצוות כתב, "א"כ היא מצוות עשה לדורות מתחייב כל אחד מאתנו ואפילו בזמן הגלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה" (מצוה ד). אלא שבלב רבים עדיין מנקרת שאלה, מדוע "כלא" אותנו הקב"ה דווקא בחבל ארץ זה.
בשאלה זו האריך הרמב"ן בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כה), ובאופן ממצה הנציח הרב קוק זצ"ל את הדברים בפתיחת ספר אורות:
ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני - ארץ-ישראל קשורה בקשר חיים עם האומה וכו'" (עמ' ט).
ואכן כל אמצעי יש לו תחליף. וכשרואים בארץ-ישראל אמצעי לביטחון ישראל, כמרכז לאומי ואפילו תרבותי, אפשר בשעת מצוקה למצוא לה תחליף; אך ארץ-ישראל היא מעל כל אלה, היא ארץ החיים: "'אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהילים קטז, ט), זו ארץ-ישראל". ולכן מזכירה התורה מספר פעמים "למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ". ועוד, כיוון שתכונתם של ישראל היא דבקות בה' - "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד) - אי אפשר לחיים אלו ולדבקות זו אלא בארץ החיים. וכשם שאדם אינו מחפש הסברים לעצם החיים, כך אין צורך בסיבות לחיים בארץ-החיים, משום שעיקר החיות הוא בה. אין ישראל מוצאים חיים מלאים אלא בארץ-ישראל, "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך" (דברים כח, סה).
ארץ-ישראל אינה רק מקום שדרים בו, אלא היא "היכל ה'" (רמב"ן בראשית יט, ה), ועליה נאמר "ויצא קין מלפני ה'" (בראשית ד, טז), "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה'" (יונה א, ג). ועל כן כתב הרמב"ן: "ואין רשות לפרש בעניין הארץ יותר, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה... תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו, בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה" (ויקרא יח, כה). רוצה לומר, שמה שנאמר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א), היינו שתחילה ברא הארץ העליונה של מעלה, ואח"כ ברא את הארץ התחתונה, הארץ של מטה.
וזהו שנאמר בפרשה "זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה" (במדבר לד, ב). ושאלו חז"ל "וכי הארץ נופלת" (במדבר רבה כג, ו)? ומפרש ה"שפת אמת" (מסעי תרל"ט) את תשובת חז"ל, שכל זמן שהכנענים היו בתוכה לא נוצרו הכלים להכיל את הארץ העליונה; אך כשישראל נכנסים לתוכה, נופלת הארץ העליונה ומתחברת עם התחתונה, וכך נוצרת ההתאמה בין עליונים לתחתונים (מסעי תרל"ט).
המלחמה על ארץ-ישראל איננה על שטחים וזכויות עמים אחרים, זוהי מלחמה כלל עולמית על כסא ה' בעולם: "כי יד על כס י-ה" (שמות יז, טז), שאין השם שלם ואין כסאו שלם (רש"י שם ד"ה "כי יד"), עד שישראל ישלטו בארצם. מדינה יהודית "היא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול וכו'. ומדינה זו היא מדינתנו מדינת ישראל - יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" (הראי"ה קוק, אורות, עמ' קס).
על כן הטעימו גדולי ישראל, שהמלחמה בסוף הדרך תתמקד בירושלים, שכן "בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'" (ירמיהו ג, יז), ואומות העולם מבקשים לפגוע בכסאו של ה'. בלא זה אי אפשר להבין את ההתעניינות המרובה של כל אומות העולם במקום הקטן הזה.