פסוק ד:אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל וגו׳ וישלח אתם משה אלף למטה וגו׳.
מה זה הלשון עוד הפעם, אך כבר כתבתי דזה הוה ספק אם הוה גדר מלחמה או נקמה, ונ״מ לכמה דברים לגדר יפ״ת, עיין תוס׳ שבת דף ס״ד וגם בגדר ביזה אם מותר ללוים ליטול בזה, עמ״ש הראב״ד ז״ל בהשגות סוף הל׳ שמיטה וע׳ בספרי דמרבה מן ״לכל״ שבט לוי, וא״כ איך הוה במנשה ואפרים אם הוה ב׳ אלפים או אלף אחד, ולכך משה רבינו נסתפק בזה, ולכן עוד אלף הפריש לבד הי״ב, וזה ר״ל וישלח משה וכו׳ זה בפ״ע, וכן הביזה משני חלקים נטלו חלק ומחצה מנשה ואפרים, וחצי חלק נטל של לוי, וע׳ ב״מ דף ב׳ וב״ב דף קנ״ח ע״ש.
פסוק ו:וחצצרות התרועה בידו.
עיין בסוטה דזה שופרות, ר״ל דהנה מבואר לעיל בספרי פ׳ בהעלותך פיסקא ע״ו דרק לזמן גוג אז יהיה של משה במלחמה, קמ״ל דכאן שופרות, וגם זה תליא אם הוה מלחמה או רק נקמה, וזה תליא במה דפליגי תנאי בספרי כאן אם הך ויצבאו אם הקיפו מארבע רוחות או רק משלשה, ור״ל כי במלחמה בודאי צריך רק מג׳. וכן פסק רבינו הרמב״ם ז״ל בהל׳ מלכים, רק כאן פליגי אם זה מלחמה או נקמה, וכן בזה פליגי בספרי אם שבט לוי הוה ג״כ במדין, וזה תליא דלמלחמה אין יוצאים כמ״ש הרמב״ם ז״ל, אבל אם נקמה יוצאים, וכן אם אז מותר יפ״ת, ע׳ תוס׳ שבת דף ס״ד דס״ל דמותר, אך אם נקמה אסור, וכן גבי תרומת מכס דס״ל לבה״ג דהוה מצוה של דורות, ואף דמבואר במנחות דף ע״ז דרק לשעה, עיין תוס׳ יומא דף כ״ד, י״ל ג״כ משום זה דלא הוה גדר מלחמה ואכמ״ל.
פסוק ח:ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב.
בספרי מביא קרא דיהושע שם כתוב הקוסם, ואמר דבב״ד הרגו אותו, ר״ל דס״ל כמ״ד ב״נ מוזהר על הכישוף, ע׳ סנהדרין דף נ״ו ודף נ״ט, ולכך נקט חרב, דזה דין תורה, עמ״ש התוס׳ יבמות דף ק״ט ע״ש, ובהך דסנהדרין דף ל״ו.
פסוק יג:ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה.
ספרי פיסקא קנז: אבא חנן אומר משום רבי אליעזר לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הבזה.
ר״ל דהנה מבואר ביבמות דף ס״א דגם מישראל נהרגו אז ע״ש, וא״כ אם יש לבניהם חלק בביזה כיון שלא כבשו, וע׳ במ״ש בזה ב״ב דף קי״ד גבי יאיר בן מנשה ע״ש בזה, וזה ר״ל דנערי ר״ל בני הנהרגים במלחמה כנ״ל.
פסוק טו:החייתם כל נקבה וגו׳ ועתה הרגו כל זכר בטף וגו׳ כל הרג נפש וגו׳.
וא״כ בודאי קבלו עליהן גדר גירות ואז לא נהג דין גר תושב כמבואר ערכין דף כ״ט, וע׳ ברמב״ם בהל׳ מלכים, וא״כ איך הרגו אותם דהוה ישראל, וצ״ל כשיטת התוס׳ ורש״י בכ״מ, ע׳ כריתות ט׳ וקדושין ובגיטין פ״ח ע״ב דבזמן שיש קרבן קרבן מעכב לכל גירות, וה״נ כן, וקרבן לא הביאו, וגם א״כ מה מקשה ביבמות דף ס״א דהוה ב״נ, דלמא זה קאי על אותם שהשאירו והרגו אותם ואכמ״ל, ובאמת בספרי כאן נקט מה אתם בני ברית אף שביכם בני ברית, ע׳ בירושלמי פסחים פ״ח.
פסוק יט:ושביכם.
ע׳ בירושלמי פסחים ספ״ח גבי הך דב״ש וב״ה דצריך הזאה ג״כ, ומתוס׳ משמע אף קודם טבילה, ומה מהני, עיין נזיר דף ס״א ע״ב ע״ש בזה [ונ״מ גבי גר שנימל ועדיין לא טבל למ״ש דלאחר טבילה הוה גר למפרע אם נטמא בין מילה לטבילה וניזה אם מהני הזאה ואכמ״ל], וגם י״ל דכאן במדין הוה עליהם גדר בני ברית דהא נצטוו על מילה לשיטת הרמב״ם ז״ל.
פסוק מב:וממחצית בני ישראל וגו׳ ויקח משה וגו׳ את האחז אחד מן החמשים.
הנה כאן לא מנה כמה הוה החלק שנתן ללוים, משום דהנה בתוספ׳ תרומות, הובא ברש״י חולין דף קל״ז ע״ב, ותוס׳ בכ״מ ובירושלמי פ״ד, יליף מזה אסמכתא לשיעור תרומה [א׳ מנ׳], והנה תרומה אסור במנין רק באומה כמבואר במשנה שם וכ״מ, וזה נקט קרא אחוז רק אחוזה ולא מנה, וא״ש כאן.
