רש"י הרוגו למה חזר ואמר להפסיק הענין כו' כתב הרא"ם וז"ל ולא הבינותי זה דהיאך היה עולה על הדעת לומר דוכל אשה יודעת איש דבק עם וכל הטף בנשים להחיותם והלא כל הקצף שקצף משה על פקודי החיל לא היה רק בעבור שהחיו הנשים כדכתיב החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' ועוד א"כ קרא דוכל הטף בנשים למה לי הוה ליה למכתב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר החיו וכ"ש טף לא ידעה ועוד למה חלקן הכתוב לשנים הוה ליה למכתב וכל נקיבה החיו לכם כמו שפתח מתחלה החייתם כל נקבה דמשמע בין ידעה ובין לא ידעה בין גדולה ובין קטנה עכ"ל הרא"ם ותירץ מה שתירץ ואני מצאתי שאין כאן קושיא דמצריך צריכי דאי כתב רחמנא יודעת איש שפיר שראויה להבעל ה"א זו היא זכותה הועיל לה שראויה ליבעל ולא זינתה לפיכך תחייה אבל הקטנות יהרגו שאין להם זכות שיועיל להם לכך כתב וכל הטף כו' החיו לכם ואי כתב רחמנא קטנות יחיו ה"א דוקא קטנות שאינן ראויה ליבעל יחיו שאין נח לכשול בהן אבל הראוית ליבעל דנוח ליכשל בהן בזנות יהרגו כתב רחמנא כל אשה יודעת איש דאפי' ראויה ליבעל יחיו לכך הוצרך לכתוב הרוגו להפסיק הענין וגם לא היה יכול לכוללן יחד ולומר וכל נקבה החיו לכם דהוה מוקמינן ליה אחדא אגדולה ראויה או אקטנה ואינה ראויה איזו דמסתבר יותר ומזה יתבאר גם כן דיודעת איש ע"כ מיירי בראויה ליבעל דאי בבעולה ממש הרוגו למה לי שהרי כל קצפו של משה לא היה אלא על הבעולות ע"כ מצאתי ונכון הוא: