פסוק א:ויהי אחרי המגפה. פסקא באמצע הפסוק, וכן ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, יש פסקא באמצע, וארז"ל שאמר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן, לזה עשה פסקא חלק, לומר שאמירות הרבה היה שאין ראוי לומר כן. בכאן אמרו ישראל עתה נתחדשה הקנאה, והלא הם היו במצרים מקום הזנות ולא קנאו שום אחד מהם, כי א"א שעם גדול כזה שהיו בין הזונות ולא יזנו הבחורים עמהן, כי אע"פ שהיו בעבודה קשה, אי אפשר שלא עמד עליהם יצרם הרע, או כמו שאז"ל במדרש שכל ע' שנה הקב"ה מביא מגפה כדי להסיר הממזרים שביניהם, א"כ המגפה אינה באה אלא על פסול. לזה אמר ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר, על האמירה שאמר שאו את ראש, הרימו את ראשם, ושמם יעיד בהם שאין בהם פסול, הראובני השמעוני, שם יה מעיד עליהם. לבית אבותם, לומר שהם גדורים כהאבות שהן ראשי השבטים, ראובן שמעון לוי וגו', ומנה ג"כ המשפחות, שכולם מיוחסים אין בהם פסול. ומה שלא היה המנין הזה ע"י משה ואהרן וי"ב נשיאים כמ"ש תפקדו אותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש וגו', נאמר שאמר אלעזר לתת לו מעלה, לפי שקרבה פטירתו של אהרן, א"כ בחיי אהרן יהיה לו כל זה כדי שישמח אהרן בראותו בנו שוה למשה בזה ואין שום אדם עמו אלא הוא ומשה, בזה ג"כ ידעו כל ישראל מעלתו ויבאו לכבדו מעתה קודם שישמש בכהונה גדולה. עוד היה אלעזר במנין הזה, לומר שאלמלא פינחס בנו לא היה לישראל מנין שהיו כלים, ואין ראוי לפינחס להיות בזה במקום אביו, לזה הוא ע"י אלעזר, ועוד שהוא מזומן לכהונה גדולה וכדי שיהא לו מורא עליהם, ולזה אמר אלעזר הכהן מה שלא אמר בתחלת הפרשה שאמר בן אלעזר ולא אמר הכהן. ולזה אמר וידבר משה ואלעזר הכהן אותם, שהביאו משה לדבר עמהם, ואמר הקב"ה צוני למנות אתכם ואיחס אתכם על ידי אלעזר, זהו וידבר משה ואלעזר הכהן ות"א ואמר לממני יתהון, לאמר, אמור להם אם הם רוצים בזה שיהיה היחס והמנין על ידו, זהו לאמר לאמרו ולנשאו בפניהם, ולזה לא היה עמו שום אדם, לומר שהוא לבדו כדאי, לזה אמר וידבר משה ואלעזר הכהן וגו' כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, לומר שאין הקפדה במנין כ"כ, כי העיקר הוא ליחס את ישראל ולהסיר מעליהם לזות שפתים, כי אם היה המנין עיקר היה אומר כמ"ש בחומש הפקודים שאמר כל זכר לגלגלותם, כאן לא הזכיר גלגולת, לומר שהעיקר הוא ליחס את ישראל, זהו כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, כמו שהיו בארץ מצרים מיוחסים כל משפחה למשפחתה, לפי שכל הבאים מצרימה היו שבעים נפש, שהם השבטים ובניהם, שנאמר ובני ראובן חנוך ופלוא וגו', וכן שאר השבטים, וכשראו הרבוי העצום שהיו יולדות ששה בכרס אחד, הסכימו לומר שכל אחד יכתוב הנולדים לו כדי שידע כל אחד משפחתו, החנוכי הפלואי, כי חנוך ופלוא אינם מיוצאי מצרים אבל הם מבאי מצרים, ואומר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, א"כ איך אמר היוצאים מארץ מצרים לבני ראובן חנוך משפחת החנוכי לפלוא משפחת וגו', וחנוך ופלוא אינם מיוצאי מצרים אלא כמ"ש, ואחר שאמר היחס והמנין של ראובן אמר בניו, אהליאב דתן ואבירם וגו', ומה לו להזכירם, וכן קרח, אחרי מות קדושים אמור, אלא לפי שלא תאמר אם הם מייחסים איך יצאו מהם אלו הרשעים, לזה בא לומר שאינם רשעים מחמת אביהם ח"ו אלא מחמת עצמם ומחמת קנאה, זהו אשר הצו על על משה ועל אהרן בעדת קרח שנתקנא על הכהונה, וממיתתן תראה, שאם היה מחמת היחס לא היה להם למות מיתה משונה כזו, וכן תדע שמה שעשו אינו מחמת פסול שהיה במשפחתם, שהרי בני קרח לא מתו, אם כן כולם הם מיוחסים כשעת כניסתם למצרים שהיו ע' נפש, כן ביציאתם, וכן אלו הנולדים במדבר אין בהם נפתל ועקש:
פסוק יב:בני שמעון לנמואל משפחת וגו' לזרח וגו' ובפרשת ויגש שם נזכר שמותם של בניהם של כולם ובבני שמעון לא נזכר שם זרח, רש"י ז"ל אמר שהוא צוחר שנאמר ובני שמעון ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, וצוחר מלשון אור כמו צוהר תעשה לתבה שהוא מלשון אור, ומשפחת אהוד בטלה, ע"כ. ומה שבטלה אפשר שזמרי היה מזו המשפחה, ולזה לא נזכרה, ואחיו צוחר קם במקומו, ולזה נקרא זרח שזרח והאיר מה שהחשיך אהוד, וזרח זה ראה חשכו וזרח, ולא שאר אחיו. ותמצא שאמר בראובן אלה משפחות הראובני, וכן בשמעון אמר אלה משפחות השמעוני, וכן אמר בזבולן אלה משפחות הזבולני, ובשאר לא אמר אלה משפחות הגדי וגו אלא אלה משפחות בני גד, וכן השאר לפי שהביא לבן את לאה ושכב עמה יעקב שלא מדעתו של יעקב בחשבו שהיא רחל, ותבא לומר שמצד זה היה בו שום פסול, או בשמעון ג"כ מצד שלא היתה אהבתו עמה עדיין כמו לרחל שנאמר בה ויאהב גם את רחל מלאה, והיא ג"כ אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי, לזה הוצרכו לעדות ששם י"ה מעיד עליהם, כמו שזבולון שהוא סוף בניה של לאה אין בו שום פסול שהוא בן ששי, כי ודאי שהיתה אהובה אחרי שילדה לו ששה בנים, כן הבן הראשון שהוא ראובן, הראובני, וכן בן שני, השמעוני. ובמדרש אמר, ויהי אחרי המגפה שאו את ראש כל עדת בני ישראל, זהו שאמר הפסוק אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני, בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם ואמרו מה ראו אלו להתקרב מכל האומות, סתם פיהם הקב"ה ואמר להם הביאו לי ספרי יחוסים שלכם, הבו לה' בני אלים הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאים שנאמר ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר אחר המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואח"כ וידבר ה' וגו' במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת וגו', שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל יחוסים שלהם, גן נעול אחותי כלה, אחת היא יונתי תמתי וגו', שמעו האומות אף הן התחילו מקלסים להם, ראוה בנות ויאשרוה וגו', ע"כ. ולזה תמצא בכל אחד ואחד אחר שנתייחסו אומר אלה משפחות הראובני, אלה משפחות השמעוני כך וכך וכו' וכן כולם, ולא אמר פקודיהם למטה פלוני כמו שאמר בחומש הפקודים, אבל אמר אלה לומר מה שאמר המאמר אלה שהביאו ספרי יחוסיהם ראויים לקבל אלה, שהוא אלה המצות, ופירוש אלה, תדע למה זכו לאלה המצות, משפחות הראובני, לפי שנתיחסו המשפחות, ונתקיים השטר בחותמיו שהוא שם י"ה, זהו אלה משפחות הראובני וכן כולם, וכן לאלה תחלק הארץ, בשביל יחוסיהם זכו לא ה המצות שהיא התורה, ובשביל התורה זכו לארץ. ותמצא בכולם אמר אלה משפחת חסר ו', שאף שהם משפחות רבות, אינם כ"א משפחה אחת, כי עיקרם נפש אחת וכולם כלולים כאחת, ולזה תמצא בפרשה זו ה"ס משפחות, והבן. ורש"י ז"ל כתב חשוב ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות ומבני לוי שמונה הרי ששים וחמש, וזהו שאמר כי אתם המעט מכל העמים, ה' מעט, חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים שהם ע', ע"כ. וכן תמצא בכולם אומר אלה משפחות פלוני לפקודיהם, ובמנשה אמר אלה משפחות מנשה ופקודיהם, לומר שאע"פ שאפרים ברכו יעקב אביו ואמר ואולם אחיו הקטן יגדל וגו', עכ"ז מנשה מרובה במשפחות שהן שבע משפחות ובמנין שהוא שנים וחמשים אלף ושבע מאות ואפרים הוא ד' משפחות, ובמנין שנים ושלשים אלף וחמש מאות. ואע"פ שגד יש לו ג"כ ז' משפחות, במנין הוא ארבעים אלף ות"ק, כל זה הוא מפני שעתיד לצאת ממנו ירבעם שהחטיא את הרבים. ולזה תמצא שאמר אלה בני אפרים, וכן בדן אמר אלה בני דן, לפי שעשה ב' עגלים. א"כ לזה אמר אלה בני מנשה ופקודיהם, כלומר תראה רבוי הבנים שהם המשפחות ורבוי המנין יתר על אפרים, לומר ראו מה גורם הרשע. ואע"פ שיצא ממנשה יהוא, עם כל זה לא החטיא את הרבים כמי ירבעם. וכן תמצא בבני דן שאמר אלה בני דן, לא אמר אלה משפחות דן לפקודיהם כמו שאמר בכולם, לומר שאע"פ שלא היה לו כי אם משפחה אחת שהיא השוחמי, לא תחשוב אותם כאחת, אלא למשפחותם, תחשוב כאילו יש לו כמה משפחות, מרבוי המנין שהוא ארבעה וששים אלף ות יותר ממנשה, א"כ אלה בני בלשון רבים, והוא לא היה לו כי אם בן אחד שנאמר ובני דן חושים, אמר ובני, ולא אמר ובן דן, לפי שיצא ממנו רבוי עם, ותמצא ג"כ בבני בנימין שינוי, שאמר אלה בני בנימין למשפחתם ופקודיהם, ובכולן הוא אומר אלה משפחות פלוני לפקודיהם, וכאן למשפחותם, זהו כמ"ש במדרש רבי תנחומא ז"ל, לאלה תחלק הארץ, למי נתן לעומדים בערבות מואב, והלא ליוצאי מצרים נחלקה שנאמר ונתתי אותה לכם מורשה (פירוש שאתם תורישוה לבניכם), ומפני מה לא חלקה להם, לפי שצפוי לפני הקב"ה ששמונה משפחות עתידות לכלות מהם (אלו הכתובים למעלה מהם) ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול, כשאתה קורא כאן לנמואל וגו' אין כאן לא אהד ולא צחר (חסרו שנים), וכן בבנימין בלע בכר אשבל גרא ונעמן וגו' הרי עשרה, כשאתה קורא כאן לבלע משפחת הבלעי חמש משפחות חסרו, וכן בבני גד חגי וצפיון שוני ואצבון, וכשאתה מונה כאן לצפון וגו' אין כאן אצבון, הרי ח' משפחות חסרו על הזנות בעצת בלעם, ואין זנות שאינו עושה שלו, אמר הקב"ה למי אני עתיד לחלק הארץ לאלו שעתידין לכלות, למי שעומדים על בוריים תחלק, אמר לו הקב"ה לאלם תחלק הארץ, ע"כ. לזה אמר אלה בני בנימין למשפחותם, כלומר למשפחות שנמצא מהם, משמע שחסר מהם. ורש"י ז"ל כתב שמצא בירושלמי שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ובאו כנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם ח' מסעות, ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם והרגו מהם ח' משפחות, ומבני לוי נפלו ד' משפחות, משפחת השמעי ומשפחת העזיאלי, וממשפחת יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי והרביעית לא ידעתי מי היא, ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, ע"כ. וכתב עוד בסוף דבריו ה' משפחות חסרו מבני בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו שקראתו בן אוני, בן אנינות, ובפלגש בגבעה נתקיימה כולה, מיסודו של רבי משה הדרשן, ע"כ:
פסוק מו:ומנה כאן ושם בת אשר סרח לפי שאמר לעיל וידבר משה ואלעזר הכהן וגו' מבן עשרים שנה וגו' ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, שהיא היתה סבת יציאתם, שאילו לא אמרה למשה היכן הוא ארונו של יוסף לא היו יכולין לצאת לפי שהשביעם:
פסוק נב:וידבר ה' אל משה לאמר. לאמר ליהושע לאלה תחלק הארץ, כי משה לא חלק יהושע חלק, ואמר לרב תרבה. והוא לא רבה ולא מיעט, מכאן שתלמודו של אדם כמותו, כמו שארז"ל על פסוק כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, והם לא השחיתו אחרי מותו שנאמר ויעבדו את ה' כל ימי יהושע, אלא מכאן שכל זמן שיהושע קיים כאילו משה קיים. לזה אמר לרב תרבה כאילו אתה המרבה. ואמר לאלה תחלק הארץ במספר שמות לרב וגו', ואח"כ אמר לשמות מטות אבותם ינחלו, קודם אמר לאלה, במספר שמותם של אלה, כיצד אומר אח"כ לשמות מטות אבותם, ועוד אחר שאמר אך בגורל, למה חזר ואמר על פי הגורל, ועוד קודם אמר לרב תרבה נחלתו, איך אח"כ אמר על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט, אלא עם מה שארז"ל בגמ' בפרק יש נוחלין אמרו שם משונה נחלה זו משאר נחלות ששאר נחלות החיים יורשים את המתים ונחלה זו המתים יורשים החיים, כיצד ב' אחים שהן מיוצאי מצרים לאחד ט' בנים ולאחד יש לו בן אחד ולפניהם בית חמשה כורים שהן עשרה לתכים, ט' נטלו תשעה לתכין לתך לתך לכל אחד, והאחד נטל לתך אחד, החזירום אצל אבותיהם, וחזרו האבות והורישום לבניהם, נמצא ט' נטלו מחצה היינו ה' לתכין והאחד נטל מחצה. לזה אמר לאלה תחלק הארץ במספר שמות, במספר שמותם של אלו, כמ"ש לאחד ט' בנים נטלו ט' חלקים ואחד חלק אחד, ואח"כ לשמות מטות אבותם ינחלו, ולזה אמר אך בגורל ואח"כ על פי הגורל, שהגורל הוא כמפורש שם בגמרא, אלעזר היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה בגורל תחום פלוני עולה עמו. ורש"י ז"ל כתב שהגורל עצמו היה צווח ואומר אני עליתי בגורלו של פלוני. זהו על פי הגורל על פיו ממש, אבל בגמרא לא אמרו כן אלא שאלעזר היה אומר ברוח הקדש אם שם פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, א"כ היו ב' גורלות, אחד שהיו נותנים להם במספר שמותם, ואחד כשהחזירום לאבותם וחוזרים וחולקים, לזה אך בגורל על פי הגורל. ואמר קודם אך לומר שט' היו נוטלים חלקים שוין, לא תאמר הואיל והן שוין שהיו נוטלים בלא גורל, לזה אמר אך בגורל, אבל אח"כ שהיה אחד נוטל מחצה וט' נטלו מחצה, שם אמר על פי הגורל שהיה צריך שיאמר אני עליתי בגורלו של פלוני, כדי שלא תהא מריבה ביניהם לומר כיצד אתה נוטל ממה שנטלתי, שנאמר מדנים ישבית הגורל. ולזה אמר לרב שיש לו ט' בנים תרבה נחלתו וגו', אבל אח"כ תחלק נחלתו, בין רב למעט תתחלק ביניהם בשוה, בין אלו שנטלו רב ובין זה האחד שנטל מעט כ"א יקח מחצה, ולזה אמר יתן נחלתו, יתן כתיב וקרי יותן, שהיו נותנים לו חלק ואח"כ הוא היה נותן מחלקו, לזה יותן יתן. וכל זה למה, לפי שהבטיחן הקב"ה במצרים שאמר ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', לא אמר לכם ירושה אלא מורשה, שצפה הקב"ה שעתידין למות במדבר, לזה אמר מורשה, אע"פ שתמותו במדבר לא תחלק הארץ אלא על פיכם, כאילו היא שלכם ואתם מורישים אותה לבניכם, ובזה תתקיים ונתתי אותם לכם מורשה, שהיא שלכם ממש ולא של בניכם, במה ביהושע וכלב שהיו מיוצאי מצרים, א"כ לכם ממש מיעוט רבים שנים, לזה אמר ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן כי אמר ה' להם מות וגו' ולא נותר מהם איש כ"א כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ואח"כ אמר אלה פקודי הלוי, אע"פ שאינם שוים במנין, שמנין בני ישראל הוא מבן עשרים שנה, ומנין הלוים הוא מבן חדש, עכ"ז למה הפסיק ביניהם בפרשת נחלות, יש לומר לפי שאין ללוים נחלה בארץ, לזה אמר לאלה תחלק הארץ ולא ללוים, ולזה אמר כי לא נתן להם נחלה, לזה לא נמנו במנין זה עם ישראל: