א וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃ ד מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ה רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי׃ ו לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרוֹנִ֑י לְכַרְמִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַכַּרְמִֽי׃ ז אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הָרֻֽאוּבֵנִ֑י וַיִּהְי֣וּ פְקֻדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ ח וּבְנֵ֥י פַלּ֖וּא אֱלִיאָֽב׃ ט וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי (קְרִיאֵ֣י) הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהוָֽה׃ י וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס׃ יא וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ׃ יב בְּנֵ֣י שִׁמְעוֹן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִנְמוּאֵ֗ל מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַנְּמ֣וּאֵלִ֔י לְיָמִ֕ין מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּמִינִ֑י לְיָכִ֕ין מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּכִינִֽי׃ יג לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִ֑י לְשָׁא֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הַשָּׁאוּלִֽי׃ יד אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הַשִּׁמְעֹנִ֑י שְׁנַ֧יִם וְעֶשְׂרִ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ טו בְּנֵ֣י גָד֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִצְפ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַצְּפוֹנִ֔י לְחַגִּ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחַגִּ֑י לְשׁוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּנִֽי׃ טז לְאָזְנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָאָזְנִ֑י לְעֵרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרִֽי׃ יז לַאֲר֕וֹד מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲרוֹדִ֑י לְאַ֨רְאֵלִ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הָאַרְאֵלִֽי׃ יח אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵֽי־גָ֖ד לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יט בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה עֵ֣ר וְאוֹנָ֑ן וַיָּ֥מָת עֵ֛ר וְאוֹנָ֖ן בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ כ וַיִּהְי֣וּ בְנֵי־יְהוּדָה֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשֵׁלָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֵּׁ֣לָנִ֔י לְפֶ֕רֶץ מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּרְצִ֑י לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִֽי׃ כא וַיִּהְי֣וּ בְנֵי־פֶ֔רֶץ לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרֹנִ֑י לְחָמ֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הֶחָמוּלִֽי׃ כב אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יְהוּדָ֖ה לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שִׁשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כג בְּנֵ֤י יִשָּׂשכָר֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם תּוֹלָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַתּוֹלָעִ֑י לְפֻוָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַפּוּנִֽי׃ כד לְיָשׁ֕וּב מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּשׁוּבִ֑י לְשִׁמְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁמְרֹנִֽי׃ כה אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יִשָּׂשכָ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כו בְּנֵ֣י זְבוּלֻן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְסֶ֗רֶד מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַסַּרְדִּ֔י לְאֵל֕וֹן מִשְׁפַּ֖חַת הָאֵלֹנִ֑י לְיַ֨חְלְאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַיַּחְלְאֵלִֽי׃ כז אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַזְּבוּלֹנִ֖י לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כח בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶפְרָֽיִם׃ כט בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה לְמָכִיר֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמָּכִירִ֔י וּמָכִ֖יר הוֹלִ֣יד אֶת־גִּלְעָ֑ד לְגִלְעָ֕ד מִשְׁפַּ֖חַת הַגִּלְעָדִֽי׃ ל אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י גִלְעָ֔ד אִיעֶ֕זֶר מִשְׁפַּ֖חַת הָאִֽיעֶזְרִ֑י לְחֵ֕לֶק מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶלְקִֽי׃ לא וְאַ֨שְׂרִיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י וְשֶׁ֕כֶם מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁכְמִֽי׃ לב וּשְׁמִידָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַשְּׁמִידָעִ֑י וְחֵ֕פֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶפְרִֽי׃ לג וּצְלָפְחָ֣ד בֶּן־חֵ֗פֶר לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְשֵׁם֙ בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֔ד מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ לד אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת מְנַשֶּׁ֑ה וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ לה אֵ֣לֶּה בְנֵי־אֶפְרַיִם֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשׁוּתֶ֗לַח מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֻּׁ֣תַלְחִ֔י לְבֶ֕כֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַבַּכְרִ֑י לְתַ֕חַן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽתַּחֲנִֽי׃ לו וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י שׁוּתָ֑לַח לְעֵרָ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרָנִֽי׃ לז אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֤ת בְּנֵי־אֶפְרַ֙יִם֙ לִפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת אֵ֥לֶּה בְנֵי־יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ לח בְּנֵ֣י בִנְיָמִן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְבֶ֗לַע מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַבַּלְעִ֔י לְאַשְׁבֵּ֕ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׁבֵּלִ֑י לַאֲחִירָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲחִירָמִֽי׃ לט לִשְׁפוּפָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּפָמִ֑י לְחוּפָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַחוּפָמִֽי׃ מ וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־בֶ֖לַע אַ֣רְדְּ וְנַעֲמָ֑ן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הָֽאַרְדִּ֔י לְנַֽעֲמָ֔ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽנַּעֲמִֽי׃ מא אֵ֥לֶּה בְנֵי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ מב אֵ֤לֶּה בְנֵי־דָן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְשׁוּחָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּחָמִ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת דָּ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ מג כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הַשּׁוּחָמִ֖י לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ מד בְּנֵ֣י אָשֵׁר֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְיִמְנָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַיִּמְנָ֔ה לְיִשְׁוִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּשְׁוִ֑י לִבְרִיעָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַבְּרִיעִֽי׃ מה לִבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה לְחֶ֕בֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶבְרִ֑י לְמַ֨לְכִּיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַמַּלְכִּיאֵלִֽי׃ מו וְשֵׁ֥ם בַּת־אָשֵׁ֖ר שָֽׂרַח׃ מז אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵי־אָשֵׁ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ מח בְּנֵ֤י נַפְתָּלִי֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְיַ֨חְצְאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַיַּחְצְאֵלִ֑י לְגוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַגּוּנִֽי׃ מט לְיֵ֕צֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּצְרִ֑י לְשִׁלֵּ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁלֵּמִֽי׃ נ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ נא אֵ֗לֶּה פְּקוּדֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וָאָ֑לֶף שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ נב וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ נג לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת׃ נד לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃ נה אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃ נו עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃ נז וְאֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְגֵרְשׁ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י לִקְהָ֕ת מִשְׁפַּ֖חַת הַקְּהָתִ֑י לִמְרָרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַמְּרָרִֽי׃ נח אֵ֣לֶּה ׀ מִשְׁפְּחֹ֣ת לֵוִ֗י מִשְׁפַּ֨חַת הַלִּבְנִ֜י מִשְׁפַּ֤חַת הַֽחֶבְרֹנִי֙ מִשְׁפַּ֤חַת הַמַּחְלִי֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמּוּשִׁ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הַקָּרְחִ֑י וּקְהָ֖ת הוֹלִ֥ד אֶת־עַמְרָֽם׃ נט וְשֵׁ֣ם ׀ אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֙בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם׃ ס וַיִּוָּלֵ֣ד לְאַהֲרֹ֔ן אֶת־נָדָ֖ב וְאֶת־אֲבִיה֑וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר׃ סא וַיָּ֥מָת נָדָ֖ב וַאֲבִיה֑וּא בְּהַקְרִיבָ֥ם אֵשׁ־זָרָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ סב וַיִּהְי֣וּ פְקֻדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה כִּ֣י ׀ לֹ֣א הָתְפָּקְד֗וּ בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י לֹא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ סג אֵ֚לֶּה פְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֨ר פָּֽקְד֜וּ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ סד וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ סה כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ריב"א

יהודה בן אליעזר

פסוק א:
ויהי אחרי המגפה. מפני מה נפרד פסוק זה להודיעך כי פרש' צרור לא היתה אלא לאחר זמן בפ' ראשי המטות גבי נקום נקמת בני ישראל ולמה נאמרה כאן לפי שהיתה המגפה ונפלו כ"ד אלף מישראל אמר להם הקב"ה בני נפלו והמחטיאים לא נפלו. וכבר כתבתי בתורתי ואת הבהמה תהרוגו ומה בהמה שאין בה דעת הואיל ובאה תקלה על ידה תהרג אלו המדיינים שהכשילו את בני עאכו"כ. לכך נאמר צרור אחר ויהי המגפה זה בשביל זה. לקח טוב:
פסוק לו:
ואלה בני שותלח. פירש"י צא וחשוב ותמצא בפ' זו נ"ו משפחות וכו' מבני לוי וכו'. וקשה לחזקוני שהרי אין בפרשה זו מבני לוי אלא משפחות ושליש משפחה כמו שפירש"י לעיל צ"ע לא הבנתי קושיא זו שהרי יש עוד כאן משפחות גרשוני קהת ומררי הרי ח'. וא"ת הרי כבר נמנו משפחות בניהם לבני חברוני ומחלי ומושי ועמרמי. ואם כן הם בכללם ולמה נחלקה משפחה אחת לשנים. וי"ל דגרשוני וקהתי ומררי היו להם בנים אחרים ועל שמם נקראו משפחת. ואם כן אין בכלל אלו ה' משפחות בניהם לבני חברוני מחלי ומושי ועמרמי. ותדע דאי לאו בכלל אלו אם כן אין בשבט לוי רק ג' משפחות עמרם וקהת ומררי כי טוב יותר לקרא למשפחות על שם האבות מלקרותם על שם הבנים. וכן בכל מקום בפ' זו שאתה מוצא משפחות אבות ומשפחות בנים אין לו בכלל אלו דאם לא כן לא תמצא בשאר שבטים רק מ"ח משפחות. ורש"י פי' שהם נ"ו אלא ע"כ כדפרישית והעד לדברי מה שפירש"י גבי לישוב. עד"י ב"א: אלה בני דן בכל השבטים לא נאמר אלה חוץ מזה ומאפרים לפי שפסלו של מיכה היה בחלקם ועליהם מצינו לשון זה שנא' אלה אלהיך ישראל כך שמעתי בשם ר"ת מאורליינא"ש:
פסוק מד:
בני אשר. חסר כאן ישוה וכבר פי' הענין לעיל לאלה תחלק הארץ. פירש"י ולא לפחותים מבן עשרים וכו'. ואם היו לאחד מהם ו' בנים לא נטלי אלא חלק אחד לבדו עכ"ל. והיינו למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. ומה שפירש"י בסמוך גבי לשמות מטות אבותם ב' אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ לזה אחד ולזה שלשה האחד נוטל חלק אחד והשלשה נוטלים שלשה חלקים וכו' היינו כמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ כאשר אפרש בסמוך בע"ה:
פסוק נד:
לרב תרבה נחלתו. פירש"י לשבט וכו' והגורל היה על פי רוח הקדש כמו שמפורש בפרק יש נוחלין אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו וה' שבטים כתובים בי"ב פתקין וי"ב גבולים בי"ב פתקין וכו' קלפי תחומים וקלפי שבטים מונחים לפניו טרף בקלפי שבטים עולה בידו נפתלי טרף בקלפי תחומים עולה בידו גינוסר וכן לכל שבט ושבט ופי' שם רשב"ם ז"ל וז"ל שני קלפים היו צריכים א' לשבטים וא' לתחומים ולא סגי בחד מתחומים. ולימא עכשיו אני נוטל מה שיעלה בידי לצורך ראובן ואם אין כל החלוקה עשויה בגורל וקרא דקאמר אך בגורל בלא הוצאת דבור מפיו עכ"ל:
פסוק נה:
לשמות מטות אבותם. פירש"י אלו יוצאי מצרים וכו'. שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ לזה אחד ולזה שלשה האחד נטל אחד והשלשה נטלו שלשה חלקים שנא' לאלה תחלק הארץ חזרה נחלתם אצל אבי אביהם וחלקו הכל בשוה וכו' עכ"ל. ג"כ פי' רשב"ם בפרק יש נוחלין ופי' שם התוספות וז"ל לכך דחק לפרש שחזרה נחלתם אצל אבי אביהם דאל"כ איך ירשו הבנים בשוה מכח אביהם והלא אין הדין כן שירשו זה את זה ובחנם שהם עד כאן אע"פ שאין הדין כן שהרי אין אחין יורשין זה את זה ובדין הוא שהיה להם לעמוד כל אחד בחלקו שנטל מכל מקום גזרת הכתוב הוא שהאחין שיצאו ממצרים יחלקו בשוה. ואף לרשב"ם צריך לומר כן שגזרת הכתוב הוא לקיים לשמות מטות אבותם שמן הדין אין להם להחזיר לאבי אביהם במקום אביהם אלא ע"כ גזרת הכתוב הוא. ומעתה נראה יותר כפי' רבינו יצחק בר מרדכי שמחזירין לאביהם וחולקין בשוה מגזרת הכתוב ולא לאבי אביהם דהא כתיב לשמות מטות אבותם. ואין בכל מקום קודם לאבות אחים ולבניהם בנים כדדרשינן גבי לא יומתו אבות על בנים דהיינו אחים בעדות בניהם. והילכך הכי נמי לשמות מטות אבותם ינחלו דהיינו שמחזירין לאבות שהם אחים ולא לאבי אביהם עכ"ל התוס'. וחלוקת הארץ הואיל ואתא לידו נימא ביה מילתא הכי מסקינן פרק יש נוחלין לשבטים נתפלגה ארעא כלו' נתחלקה הארץ לי"ב חלקים [לי"ב] שבטים שוים במנין כפי מנין השבטים. ובאותה חלוקה כתיב על פי הגורל תחלק הארץ ואח"כ כל שבט ושבט מתחלק לפי אנשיו שהיו יוצאי מצרים או לפי אנשיו שהיו באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שנחלקו תנאים בדבר זה. יש אומרים ליוצאי מצרים נחלקה שנאמר לשמות מטות אבותם ואין כאן חזרה כלל. ומה שכתוב לאלה תחלק הארץ בא להוציא הטפלים פי' הפחותים מבן עשרים. וי"א לבאי הארץ נתחלקה כלו' למנין שהיו בביאתן לארץ שנא' לאלה תחלק הארץ ומה שכתוב לשמות מטות אבותם זהו שמחזירין לאביהם או לאבי אביהם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וחוזרין וחולקין בשוה. ובאותה חלוקה אחרונה כתוב לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו ורש"י פי' שמוסב גם לחלוקה ראשונה. וזה לך פי' יוצאי מצרים ובאי הארץ ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ לפי מנין הראשון שנמנו בשנה ראשונה לצאתם ממצרים כאלו ירשוה הם עצמם כיצד ראובן ושמעון יצאו ממצרים בני עשרים ונולדו להם בנים במדבר לזה עשרה ולזה אחד. יטול האחד כנגד העשרה שהרי לראובן ושמעון נתחלקה הארץ וזכה כל אחד בחלק אביהם ואם היו ראובן ושמעון טפלים כשיצאו ממצרים כלו' שלא היו בני עשרים ואז לא יטלו חלק בארץ לא הם ולא בניהם אלא בזכות מורישם והרשעים לא נטלו חלקם בארץ ואפי' בניהם אינם בה בשביל אביהם אלא בשביל זקניהם אם היו במצרים כדאמרי' בני מרגלים ובני מתאוננים נטלו בזכות אבי אביהם ובזכות אמותיהם. וי"א לבאי הארץ נתחלקה כלו' לפי השכונה שהיו בכניסתם לארץ כדכתוב אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים וכתוב מיד לאלה תחלק הארץ. כיצד ראובן ושמעון יצאו ממצרי' והולידו בנים במדבר זה אחד וזה עשרה ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ יטול האחד כנגד כלם אבל עכשיו שלבאי הארץ נתחלקה היו נוטלים י' י' חלקים והאחד נוטל חלק אחד ואח"כ היו מחזירים לאביהם או לאבי אביהם למר כדאית ליה ולמר כדאי' ליה וחוזרין בני ראובן ושמעון וחולקים אותם י"א חלקים בשוה ויטול האחד כנגד העשרה והיינו דוקא כשהיו בני ראובן ושמעון נופלים בכניסתם לארץ כלומר שלא היו בני עשרים אבל אם היו בני עשרים בכניסתם לארץ היו נוטלין חלק בלא חזרה. נשלם פי' יוצאי מצרים ובאי הארץ על פי מסקנת פי' רשב"ם שבפר' יש נוחלין. ופי' שם התו' דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה אע"ג דסוף סוף אצל אביהם או אבי אביהם וחולקין לפי יוצאי מצרים מ"מ איכא נפקותא גדולה כמה שנטלו תחלה לפי באי הארץ היכא דאיכא ב' אחים אחרים משבט זה עצמו שאלו אחין שיש להם י"א בנים בבאי הארץ נוטלים י"א חלקים וב' אחים אחרים מאותו שבט שיש להם ק' בנים באי הארץ נוטלים ק' חלקים כיון דלבאי הארץ נתחלקה אבל אי ליוצאי מצרים נתחלקה אז נטלו אלו שני אחים שיש להם י"א בנים בשני אחים אחרים שיש להם ק' בנים כדפי' ר"י בר' מרדכי עכ"ל התו':
פסוק סד:
ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן. תימא שהיה שם מכיר ויאיר שהיו מבני מנשה שנולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ שלא נגזרה גזרה על יותר מבן ס' ואין לומר שלא נמנו בערבות מואב יתרים מבן ס' שהרי יהושע בן נון היה בן ס' ויותר בבואו לארץ שכל ימיו היו צ"ו שנים והוא לא פרנס ישראל רק כ"ח שנים ותני בתוספתא יהושע וכלב נטלו ג' חלקים בנחלה שהיו ביוצאי מצרים ומן העומדים בערבות מואב משמע שיהושע נמנה בערבות מואב דא"כ למה נטל חלק בארץ הרי כתוב באלה פקודי בני ישראל וגו' וכתוב מיד לאלה תחלק הארץ וגו' צ"ע. כך מצאתי בפשטי ר"מ מקוצי: