ויהי אחרי המגפה. שכלו מתי מדבר וצוה הקב"ה למנות אותם שנשארו שילחמו עם הכנענים. ושני פעמים נמנו ישראל במדבר. כמו שפירשנו בפרשת במדבר סיני. ובזה המנין מונה והזכיר שם המשפחות. אבל במדבר סיני לא הזכיר שם המשפחה. ולפי הפשט לא כל בני השבטים עלו למשפחה. כי יש מהם שלא בא להם בנים רבים ונקראו על שם אחיהם שהיו משפחה מרובה ונטמעו בהן ולא היה להם שם לעצמם כגון בני שמעון שאינו מונה המשפחה אהד ויכין וצחר. וגם בבני אשר לא מנה משפחת ישוה ונטמעו בבני ישוי. ופעמים שאין המשפחה נקראים אלא על שם בניהם. כגון לזרח משפחת הזרחי. ולא מצינו זרח מבני שמעון אלא מבני בניו היה. והיה גדול ונתלו בו המשפחה. וכן אצבון. ויש אומרים זה אזני. וכן ארד ונעמן שהם מבני בלע. מדקאמר לבלע משפחת הבלעי. מכלל שהיו לבלע בנים אחרי כן ומכיר היו לו בנים אחרי' ונקראו על שמו. כמו שאמ' למכיר משפחת המכירי. וכן עשה גלעד לו משפחה לעצמו. ויש מהם שנשתנו שמותן קצת כגון נמואל ימואל. חושים. שוחם. אחי אחירם. חופים שפופם:
פסוק ב:
מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים וכו'. לא הוצרכו כלל לפסוק זה. שהרי בפסוק דלעיל שמענו הציווי שאו את ראש בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה. אלא בא להשמיענו כאשר צוה ה' את משה. במנין ראשון שהיה ע"י מחצית השקל. כך נמנו עתה ע"י מחצי' השקל:
פסוק מו:
ושם בת אשר סרח. לפי שנזכרת עם יוצאי מצרים מנאה עמהם. פליאה גדולה מהו ושם היה לו לכתוב ובת אשר. ואף לפי התרגום דתרגם ושום בת איתת אשר משמע שלא היתה בת אשר אלא היתה בת אשתו והוא גידלה לכך נקראת על שמו. וזהו שכתו' ושם בת אשר. שלא היה לו עליה רק השם אבל בתו לה היתה. ופלא גדול מי ילדה. אם אחד מהשבטים לכך לא הזכירו. ואם אחר מעלמא למה נתייחסה על יעקב. ושמא לפי ששמה היה ידוע ביותר בחסידות ובמעשים טובים כתיב עליה ושם. אבל לשון התרגום קשה:
פסוק נט:
אשר ילדה אותה ללוי. מקרא זה קצר והוא כמו אשר ילדה אשתו ללוי. ויש במדרש דאותה הוי אשתו של לוי. במנין הזה היו מועטים ששם ג' אלפי' בפרט וכאן אלף. שאם כאן יותר היו אומרים אותם שהיו מועטין לא היו יכולים לכבוש את הארץ. עתה השמיענו הכתוב כי אין מעצור ביד ה' להושיע ברב או במעט כדאשכחן גבי גדעון שלא הלכו עמו רק ג' מאות איש: