תנ"ך על הפרק
במדבר כו
כ״ו אָב תשפ״ב
הפרק
מפקד בני ישראל, אופן חלוקת הנחלות, פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃ שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃ מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי׃ לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרוֹנִ֑י לְכַרְמִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַכַּרְמִֽי׃ אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הָרֻֽאוּבֵנִ֑י וַיִּהְי֣וּ פְקֻדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ וּבְנֵ֥י פַלּ֖וּא אֱלִיאָֽב׃ וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜םקרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהוָֽה׃ וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס׃ וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ׃ בְּנֵ֣י שִׁמְעוֹן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִנְמוּאֵ֗ל מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַנְּמ֣וּאֵלִ֔י לְיָמִ֕ין מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּמִינִ֑י לְיָכִ֕ין מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּכִינִֽי׃ לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִ֑י לְשָׁא֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הַשָּׁאוּלִֽי׃ אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הַשִּׁמְעֹנִ֑י שְׁנַ֧יִם וְעֶשְׂרִ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ בְּנֵ֣י גָד֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִצְפ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַצְּפוֹנִ֔י לְחַגִּ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחַגִּ֑י לְשׁוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּנִֽי׃ לְאָזְנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָאָזְנִ֑י לְעֵרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרִֽי׃ לַאֲר֕וֹד מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲרוֹדִ֑י לְאַ֨רְאֵלִ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הָאַרְאֵלִֽי׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵֽי־גָ֖ד לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה עֵ֣ר וְאוֹנָ֑ן וַיָּ֥מָת עֵ֛ר וְאוֹנָ֖ן בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ וַיִּהְי֣וּ בְנֵי־יְהוּדָה֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשֵׁלָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֵּׁ֣לָנִ֔י לְפֶ֕רֶץ מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּרְצִ֑י לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִֽי׃ וַיִּהְי֣וּ בְנֵי־פֶ֔רֶץ לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרֹנִ֑י לְחָמ֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הֶחָמוּלִֽי׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יְהוּדָ֖ה לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שִׁשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֤י יִשָּׂשכָר֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם תּוֹלָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַתּוֹלָעִ֑י לְפֻוָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַפּוּנִֽי׃ לְיָשׁ֕וּב מִשְׁפַּ֖חַת הַיָּשׁוּבִ֑י לְשִׁמְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁמְרֹנִֽי׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת יִשָּׂשכָ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֣י זְבוּלֻן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְסֶ֗רֶד מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַסַּרְדִּ֔י לְאֵל֕וֹן מִשְׁפַּ֖חַת הָאֵלֹנִ֑י לְיַ֨חְלְאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַיַּחְלְאֵלִֽי׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַזְּבוּלֹנִ֖י לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶפְרָֽיִם׃ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה לְמָכִיר֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמָּכִירִ֔י וּמָכִ֖יר הוֹלִ֣יד אֶת־גִּלְעָ֑ד לְגִלְעָ֕ד מִשְׁפַּ֖חַת הַגִּלְעָדִֽי׃ אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י גִלְעָ֔ד אִיעֶ֕זֶר מִשְׁפַּ֖חַת הָאִֽיעֶזְרִ֑י לְחֵ֕לֶק מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶלְקִֽי׃ וְאַ֨שְׂרִיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י וְשֶׁ֕כֶם מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁכְמִֽי׃ וּשְׁמִידָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַשְּׁמִידָעִ֑י וְחֵ֕פֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶפְרִֽי׃ וּצְלָפְחָ֣ד בֶּן־חֵ֗פֶר לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְשֵׁם֙ בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֔ד מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת מְנַשֶּׁ֑ה וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ אֵ֣לֶּה בְנֵי־אֶפְרַיִם֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשׁוּתֶ֗לַח מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֻּׁ֣תַלְחִ֔י לְבֶ֕כֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַבַּכְרִ֑י לְתַ֕חַן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽתַּחֲנִֽי׃ וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י שׁוּתָ֑לַח לְעֵרָ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרָנִֽי׃ אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֤ת בְּנֵי־אֶפְרַ֙יִם֙ לִפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת אֵ֥לֶּה בְנֵי־יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ בְּנֵ֣י בִנְיָמִן֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְבֶ֗לַע מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַבַּלְעִ֔י לְאַשְׁבֵּ֕ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׁבֵּלִ֑י לַאֲחִירָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲחִירָמִֽי׃ לִשְׁפוּפָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּפָמִ֑י לְחוּפָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַחוּפָמִֽי׃ וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־בֶ֖לַע אַ֣רְדְּ וְנַעֲמָ֑ן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הָֽאַרְדִּ֔י לְנַֽעֲמָ֔ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽנַּעֲמִֽי׃ אֵ֥לֶּה בְנֵי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ אֵ֤לֶּה בְנֵי־דָן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְשׁוּחָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּחָמִ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת דָּ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הַשּׁוּחָמִ֖י לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֣י אָשֵׁר֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְיִמְנָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַיִּמְנָ֔ה לְיִשְׁוִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּשְׁוִ֑י לִבְרִיעָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַבְּרִיעִֽי׃ לִבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה לְחֶ֕בֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶבְרִ֑י לְמַ֨לְכִּיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַמַּלְכִּיאֵלִֽי׃ וְשֵׁ֥ם בַּת־אָשֵׁ֖ר שָֽׂרַח׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵי־אָשֵׁ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ בְּנֵ֤י נַפְתָּלִי֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְיַ֨חְצְאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַיַּחְצְאֵלִ֑י לְגוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַגּוּנִֽי׃ לְיֵ֕צֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּצְרִ֑י לְשִׁלֵּ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁלֵּמִֽי׃ אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ אֵ֗לֶּה פְּקוּדֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וָאָ֑לֶף שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת׃ לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃ אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃ עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃ וְאֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְגֵרְשׁ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י לִקְהָ֕ת מִשְׁפַּ֖חַת הַקְּהָתִ֑י לִמְרָרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַמְּרָרִֽי׃ אֵ֣לֶּה ׀ מִשְׁפְּחֹ֣ת לֵוִ֗י מִשְׁפַּ֨חַת הַלִּבְנִ֜י מִשְׁפַּ֤חַת הַֽחֶבְרֹנִי֙ מִשְׁפַּ֤חַת הַמַּחְלִי֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמּוּשִׁ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הַקָּרְחִ֑י וּקְהָ֖ת הוֹלִ֥ד אֶת־עַמְרָֽם׃ וְשֵׁ֣ם ׀ אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֙בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם׃ וַיִּוָּלֵ֣ד לְאַהֲרֹ֔ן אֶת־נָדָ֖ב וְאֶת־אֲבִיה֑וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר׃ וַיָּ֥מָת נָדָ֖ב וַאֲבִיה֑וּא בְּהַקְרִיבָ֥ם אֵשׁ־זָרָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ וַיִּהְי֣וּ פְקֻדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה כִּ֣י ׀ לֹ֣א הָתְפָּקְד֗וּ בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י לֹא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אֵ֚לֶּה פְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֨ר פָּֽקְד֜וּ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃
פירוש על הפרק
שאו את ראש וגו'. צורך מספר זה עכשיו היה כדי להודיע שאע"פ שנפלו כ"ד אלף מ"מ נשארו ס' רבוא, כי אין אוכלוסא שלימה כ"א כשיש ס' רבוא כי אין לומר ברכת ברוך חכם הרזים כ"א הרואה ס' רבוא (ברכות נח) ע"כ בא להודיע שבכניסתם לארץ היו אוכלוסא שלימה.
ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דווקא במספר זה, לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומות לומר סופו מוכיח על תחילתו, כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצרים הנשים הזנו ויפרצו לפי ששלטו המצרים גם באמותם ע"כ נאמר החנוכי הפלואי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם. וקדימת ה"א ליו"ד בא להודיע כשרות הנשים כי הה"א נתונה לאשה והיו"ד לאיש, ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשים מדפרסמה הכתוב את שלומית בת דברי ש"מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות, (ויק"ר לב ה) אבל האנשים היו בוכים למשפחותיהם על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשטים ע"כ הקדים ה"א של יה ליו"ד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם. ועוד שבכל חותם האותיות הפוכים כדי שיבואו כסדרן בדבר הנחתם וישראל הם החותם כמ"ש (שיר ח ו) שמני כחותם על לבך וגו' כשאני החותם אז יחקק על ידי שם יה.
ומה שהוסיף עוד שם של יה בג' שבטים. והם הראובני, השמעוני, הזבולוני אלה משפחות הראובני וכן בשמעון וזבולון לפי שאלו היו צריכין לשני עדים יותר מזולתם. כי ראובן נכשל במעשה בלהה, ושמעון יצא ממנו זמרי, ונראין הדברים שכ"ד אלף שנפלו רובם משמעון והחסרון שבמספר שבט זה יוכיח. וזבולן לחוף ימים ישכון, (בראשית מט יג) וארז"ל (כתובות סא.) עונת הספנים אחת לששה חדשים. ויש לחוש מאחר שיורדי הים באניות פרושים מנשותיהן שמא ע"י זה יבואו לידי זנות, ע"כ חתם שם יה שנית על שלשתן לומר שכולם זרע ברך ה' וגדורים מעריות לשעבר ולהבא, יותר מכל אומה ולשון.
ובאלה לא היה איש. אבל נשים היו כי לא נגזרה גזירת מרגלים כ"א על האנשים לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחזה. והנני נותן שני טעמים בדבר לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים, ויש לך ארץ מגדלת נואפים, וארז"ל (במד"ר כ כב) ששטים היה מגדל נואפים ולפיכך זנו בשטים כי ישיבת המקום ההוא גרם להם לזנות, וא"י מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ"ש בפרשת עריות (ויקרא יח כה-כז) כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ, ותקיא הארץ את יושביה, וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות וע"כ שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע"כ היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים, ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ הקדושה שנאמר (יואל ד יח) ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים. ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומר לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשים יותר מבאנשים מדהקדים ה"א ליו"ד כמבואר למעלה. טעם שני הוא, כי מהידוע שיש הבדל בין א"י לשאר ארצות כי בא"י הגשמים יותר מצוין מבארץ מצרים או שאר ארצות והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצוים שם על כן צריכין עובדי האדמה להשקות השדות של תבואה ברגליהם כמו שמשקין את גן הירק, ומאחר שיש להם כל כך טורח גדול בשדות פטרם התורה מן תרומות ומעשרות כי אין שורת הדין נותן שיתן חלק למי שלא עמל בו. אבל א"י שהגשמים יורדין שם בעתם ואין לבעל השדה כל כך טורח גדול בהשקאת השדות, ואע"פ שיש לו טורח הזריעה והחרישה ושאר מלאכות שבשדה מ"מ יש גם להקב"ה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו, ע"כ דין הוא שיתנו מחלק גבוה לכהנים וללוים משרתי אלהינו כי משלחן גבוה הם זוכים. ומפורש דבר זה באר היטב, בפר' עקב (יא י-יב) שנאמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה וגו'. ומסיק בילקוט פר' עקב (תתס) דווקא אותה ניתן לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות ולא שאר ארצות כו'. וכל אשר לו עינים לראות ולב להבין ישתומם על המראה מה ענין חלה ותרומה לכאן, ומאי משמע דאותה למעט שאר ארצות מתרומה ומעשר, ולמה נכתב מיעוט זה כאן. אלא ודאי שרצה ליתן טעם למה א"י חייבת בחלה תרומה ומעשרות יותר משאר ארצות, ואמר לפי שבשאר ארצות כל הטורח שלך שאפילו שדה של תבואה צריך אתה להשקות ברגלך כגן הירק ע"כ פטרה אותך התורה מתרומה ומעשרות. אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, וא"כ חצי העמל שלך וחצי של גבוה ע"כ דין שתתן חלק גבוה למשרתי אלהינו. ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, לא היה להם חפץ ורצון לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא ה) ודרשו בספרי חנם מן המצות, וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקשואים ואת האבטיחים וגו', לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בח"ל אפילו מדרבנן ובא"י חייבים מדרבנן לפי שכל אלו הם גן הירק וצריכין השקאה ברגלים אפילו בא"י לפי שהם צריכין לריבוי מים ולשון הכתוב מוכיח כן שאמר והשקית ברגלך כגן הירק, ש"מ שגן הירק פשוט בכ"מ שצריך השקאה ע"כ גם בא"י הם פטורין מן התורה ורבנן חייבום מאחר שיש שם ריבוי מים אבל לא בח"ל שאין שם ריבוי מים, ומדקאמרו חנם מן המצות ש"מ שהיתה עינם צרה בכהני ה' ע"כ שנאו את הארץ מקום החיוב. אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה, הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ, הן שאר תרומות ומעשרות ע"כ היו אוהבים את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאית ושלטאה בנכסי בעלה ע"כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על בעליהן ליתן וזה"ש רז"ל (סוטה יא:) בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים רצה לומר בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם, וכן ארז"ל (ב"ב קיט:) על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה על כן אמרו תנה לנו אחוזה. וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפירש רש"י למשפחות מנשה בן יוסף, למה הזכיר יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן. וכבר ידעת שב' מדות טובות אלו היו ביוסף האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד) באשת פוטיפר, הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה זן ומכלכל את כל בית אביו, ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחוזה. וזה"ש שהיו צדקניות שלא נישאו אלא להגון להם כך מסיק בגמרא. וביאור הדבר שנשאו לשבט יוסף דווקא שגם המה מעשה אבותיהם בידיהם להיות אוהב צדקות והיו חכמניות מצד שהיו גדורין מעריות הפך ממה שנאמר (במדבר ה יב) כי תשטה אשתו לשון שטות. וזה טעם יקר.
תוכן עניינים
ניווט בפרקי התנ"ך
פרק א - בריאת העולם
1
פרק ב - גן בעדן, אדם ואשתו
2
פרק ג - חטא עץ הדעת
3
פרק ד - קין והבל
4
פרק ה - ספר תולדות אדם
5
פרק ו - הדרדרות הבריאה, נח והציווי על התיבה
6
פרק ז - תיבת נח והמבול
7
פרק ח - יְבֹשֶׁת המים
8
פרק ט - אִסּוּר רצח, ברית שלא יִשַּנֵה מבול, ברכה לשם ויפת וקללת כנען
9
פרק י - תולדות בני נח
10
פרק יא - מגדל בבל, מנח עד אברהם
11
פרק יב - יציאת אברם מחרן לארץ כנען, ירידת אברם מצרימה
12
פרק יג - הפרדות אברם מלוט, הבטחת ה' לאברם לתת לו את ארץ כנען
13
פרק יד - מלחמת המלכים
14
פרק טו - ברית בין הבתרים
15
פרק טז - עקרות שרה ולידת ישמעאל
16
פרק יז - מאברם לאברהם ומשרי לשרה, ברית מילה
17
פרק יח - ביקור המלאכים אצל אברהם, תפילת אברהם על סדום
18
פרק יט - הפיכת סדום, מעשה לוט ובנותיו
19
פרק כ - אברהם ושרה בגרר
20
פרק כא - לידת יצחק, גירוש ישמעאל, הברית בין אברהם לאבימלך
21
פרק כב - העקידה
22
פרק כג - אברהם קונה את מערת המכפלה, פטירת שרה
23
פרק כד - מציאת שידוך ליצחק ונישואיו עם רבקה
24
פרק כה - פטירת אברהם, תולדותיו, לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה
25
פרק כו - יצחק ורבקה בגרר
26
פרק כז - ברכת יצחק לבניו, ציווי רבקה ליעקב לברוח ללבן
27
פרק כח - ציווי יצחק ליעקב ללכת ללבן ולָשֵׂאת אשה, ברכתו, חלום יעקב
28
פרק כט - יעקב אצל לבן, נישואיו ללאה ורחל, לידת ארבעה מבניו
29
פרק ל - לידת שבעה בנים נוספים ודינה, יעקב מתעשר
30
פרק לא - יעקב וביתו נפרדים מלבן
31
פרק לב - יעקב מתכונן למפגש עם עשו, יעקב והמלאך
32
פרק לג - יעקב ועשו נפגשים, יעקב מתיישב בשכם
33
פרק לד - מעשה דינה
34
פרק לה - יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק
35
פרק לו - תולדות עשו ומלכי אדום
36
פרק לז - חלומות יוסף ומכירתו
37
פרק לח - מעשה יהודה ותמר
38
פרק לט - יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר
39
פרק מ - יוסף, שר האופים ושר הטבחים
40
פרק מא - חלום פרעה, יוסף מתמנה למשנה למלך ונושא אשה
41
פרק מב - אחי יוסף יורדים למצרים ומובלים אליו
42
פרק מג - יעקב נאלץ להוריד את בנימין מצרימה למפגש עם יוסף
43
פרק מד - עלילת יוסף על האחים ודברי יהודה ליוסף
44
פרק מה - יוסף מתוודע אל האחים ומזמין את יעקב
45
פרק מו - יעקב וצאצאיו מתיישבים במצרים
46
פרק מז - מפגש יעקב ופרעה, קניית יוסף את הארץ, שבועת יוסף ליעקב
47
פרק מח - ברכת יעקב ליוסף ובניו
48
פרק מט - ברכת יעקב לשבטים ופטירתו
49
פרק נ - חניטת יעקב במצרים וקבורתו במערת המכפלה, פטירת יוסף
50
פרק א - בני ישראל מתרבים במצרים ופרעה משעבדם
51
פרק ב - לידת משה, הריגתו את המצרי, בריחתו למדין, מות פרעה
52
פרק ג - התגלות ה' למשה בסנה
53
פרק ד - המשך הדיון של משה עם ה', חזרתו למצרים
54
פרק ה - משה ואהרן אצל פרעה, הכבדת השעבוד
55
פרק ו - דיבורי ה' למשה, משפחות בני ישראל
56
פרק ז - משה ואהרן (שוב) בבית פרעה, מכת דם
57
פרק ח - מכות צפרדע כִּנִּים ועָרֹב
58
פרק ט - מכות דבר שחין וברד
59
פרק י - מכות ארבה וחושך
60
פרק יא - ההתראה על מכת בכורות
61
פרק יב - קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, פֶּסַח מִצְרַיִם ופסח דורות, מכת בכרות ויציאת מִצְרַיִם
62
פרק יג - פרשות "קדש לי" "והיה כי יביאך"
63
פרק יד - קריעת ים סוף
64
פרק טו - שירת הים
65
פרק טז - פרשת המן
66
פרק יז - מַסָּה וּמְרִיבָה, מלחמת עמלק
67
פרק יח - יתרו בא ומייעץ
68
פרק יט - ההכנות למתן תורה
69
פרק כ - מתן תורה ומצוות נוספות
70
פרק כא - פרשת עבד עברי, דיני נזיקין
71
פרק כב - עוד דיני נזיקין ומצוות נוספות
72
פרק כג - מצוות נוספות
73
פרק כד - מעמד ברית, משה עולה לקבל את הלֻחֹת
74
פרק כה - ציווי התרומה, תבנית הארון, תבנית הַשֻּׁלְחָן, תבנית המנורה
75
פרק כו - תבנית המשכן
76
פרק כז - תבנית מזבח העולה, תבנית החצר, ציווי העלאת נר תמיד
77
פרק כח - בגדי הכהונה
78
פרק כט - אופן משיחת הכהנים ואופן קידוש המשכן
79
פרק ל - מזבח הקטורת, הכיור, אופן מניית העם, השמן והקטורת
80
פרק לא - מינוי בצלאל ואהליאב, ציווי על השבת, קבלת הלֻחֹת
81
פרק לב - חטא העגל, תפילות משה, התאספות בני לוי
82
פרק לג - משה מתיישב מחוץ למחנה, ומבקש שה' ישכון רק בקרב ישראל
83
פרק לד - הַלֻּחֹת השניים, י"ג מידות, מצוות שונות
84
פרק לה - בנ"י מצווים על השבת ותורמים למלאכת המשכן
85
פרק לו - סוף ההתרמה, זימון החכמים העושים במלאכה, מעשה המשכן
86
פרק לז - מעשה הארון, השלחן, המנורה, מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, השמן והַקְּטֹרֶת
87
פרק לח - מַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ הָעוֹלָה, הַכִּיּוֹר וְהֶחָצֵר, פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן
88
פרק לט - מַעֲשֵׂה בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, סִיּוּם עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן, כֵּלָיו והַבְּגָדִים
89
פרק מ - הקמת המשכן, האש והענן על המשכן
90
פרק א - פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלָה
91
פרק ב - פָּרָשַׁת קָרְבַּן מִנְחָה
92
פרק ג - פָּרָשַׁת קָרְבַּן שְׁלָמִים
93
פרק ד - פָּרָשַׁת קָרְבַּן חַטָּאת
94
פרק ה - פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וּפָרָשַׁת קָרְבַּן אָשָׁם
95
פרק ו - דינים נוספים של העולה, של המנחה ושל החטאת
96
פרק ז - דינים נוספים של האשם ושל השלמים, איסור אכילת חלב ודם
97
פרק ח - משיחת המשכן ואהרן ובניו
98
פרק ט - היום השמיני למילואים
99
פרק י - מעשי בני אהרן, איסור עבודה לשתויי יין
100
פרק יא - החיות המותרות והאסורות באכילה
101
פרק יב - טומאת וטהרת היולדת
102
פרק יג - טומאת צרעת הגוף והבגדים
103
פרק יד - טהרת המצורע, צרעת הבתים
104
פרק טו - טומאת וטהרת הזב והזבה
105
פרק טז - סדר עבודת הכהן הגדול
106
פרק יז - אִסּוּר שְׁחִיטַת חוץ והקרבה בַּבָּמוֹת, כִּסּוּי הדם, טֻמְאַת נְבֵלָה
107
פרק יח - אזהרה על תועבות הגויים בתחום העריות
108
פרק יט - מִצְוֹת רַבּוֹת
109
פרק כ - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת, העונשים על העריות
110
פרק כא - צִוּוּיִּם מיוחדים לכהנים וכהנים גדולים, פסולי כהונה
111
פרק כב - מצוות רבות נוספות
112
פרק כג - פָּרָשַׁת המועדות
113
פרק כד - ציווי העלאת נר תמיד, לחם הפנים, הַמְקַלֵּל, מכה נפש ובהמה
114
פרק כה - שְׁמִטָּה ויוֹבֵל, אִסּוּר רִבִּית, כמה מצוות בעניין עבד עברי
115
פרק כו - מספר אזהרות, ברכה על שמירת תורה ומצוות, קללה על ביטולן
116
פרק כז - הלכות ערכים וחרמים
117
פרק א - מפקד בני ישראל ללא הַלְוִיִּם, הפקדת הַלְוִיִּם על המשכן
118
פרק ב - צִוּוּיִּ על חניה לפי דגלים, קיום הַצִּוּוּי, נסיעה כפי החניה
119
פרק ג - תֹּלְדוֹת אהרן, הַלְוִיִּם - משרתים, מפקד הַלְוִיִּם והַבְּכֹרֹת, החלפתם
120
פרק ד - פקודת הַלְוִיִּם לפי משפחות: קהת, גרשון ומררי
121
פרק ה - שִׁלּוּחַ טמאים מהמחנה, גוזל ונשבע, תרומה, קדשים, סוטה
122
פרק ו - תורת הנזיר, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים
123
פרק ז - קרבנות הנשיאים בתום מלאכת המשכן, חנוכת המזבח
124
פרק ח - העלאת הַנֵּרֹת, מעשה הַמְּנֹרָה, טהרת וכפרת הַלְוִיִּם, גיל עֲבֹדָתָם
125
פרק ט - פסח מדבר, הַצִּוּוּי על פסח שני, הַגֵּר בפסח, הענן
126
פרק י - הַחֲצֹצְרוֹת, מסע המחנות, הַפְּנִיָּה לְחֹבָב, נְסִיעָת הָאָרוֹן
127
פרק יא - הַמִּתְאוֹנֵנִים, הַמִּתְאַוִּים, תְּפִלַּת מֹשֶׁה, הַזְּקֵנִים, אֶלְדָּד וּמֵידָד
128
פרק יב - מעשה מרים, מעלת נבואתו של משה, עונש מרים
129
פרק יג - שליחת המרגלים, חזרתם וממצאיהם
130
פרק יד - תְּלוּנַת העם, תגובת ה', תְּפִלַּת משה, עונש לדור, המעפילים
131
פרק טו - מנחה ונסכים, חלה, קָרְבָּנוֹת על עבודה זרה, מְקֹשֵׁשׁ, צִיצִת
132
פרק טז - מחלוקת קרח, עונש המשתתפים
133
פרק יז - מִחְזוּר הַמַּחְתּוֹת, תלונת העם וְעָנְשָם, מטה אהרן, חשש העם
134
פרק יח - שמירת המקדש, מַתְּנֹת כְּהֻנָּה, מעשר ראשון, מעשר מן המעשר
135
פרק יט - פָּרָה אֲדֻמָּה, טֻמְאַת מֵת
136
פרק כ - מות מרים, תלונת העדה, מקרה הסלע, הַפְּנִיָּה לאדום, מות אהרן
137
פרק כא - מלחמת ערד, תלונת העם וְתֹּצְאֹתֶיהָ, שירת הבאר, המלחמה בסיחון ובעוג
138
פרק כב - בלק שוכר את בלעם לקלל
139
פרק כג - בלעם מברך את ישראל פעמיים
140
פרק כד - בלעם מברך את ישראל פעם נוספת ומנבא על ישראל והאומות
141
פרק כה - בנות מואב ובני ישראל, קנאת פינחס והפרס, צִוּוּי לְהִלָּחֵם במדין
142
פרק כו - מפקד בני ישראל, אופן חלוקת הנחלות, פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם
143
פרק כז - בְּנוֹת צְלָפְחָד וְדִינָן, צִוּוּי ה' לְמֹשֶׁה לַעֲלוֹת הָהָרָה, מִנּוּי יְהוֹשֻׁעַ
144
פרק כח - קרבנות התמיד, שבת, ראש חודש, פסח ושבועות, חג המצות
145
פרק כט - קרבנות ראש השנה, יום הַכִּפּוּרִים, סוכות, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
146
פרק ל - פרשת נדרים
147
פרק לא - מלחמה במדין, הגעלת וטבילת כלים, חלוקת השלל מהמלחמה
148
פרק לב - ראובן, גד וחצי המנשה נוחלים בעבר הירדן המזרחי
149
פרק לג - מסעי בני ישראל, אזהרה על הורשת הארץ
150
פרק לד - גבולות ארץ כנען, מנחילי הארץ
151
פרק לה - עָרֵי הַלְוִיִּם, עָרֵי מִקְלָט ורוצח בשגגה
152
פרק לו - טענת בני מנשה, חתונת בְּנוֹת צְלָפְחָד
153
פרק א - מֹשֶׁה גולל בפני ישראל את תחילת קורות המדבר
154
פרק ב - מֹשֶׁה גולל בפני ישראל את סוף קורות המדבר
155
פרק ג - מֹשֶׁה ממשיך לגלול בפני ישראל את סוף קורות המדבר
156
פרק ד - מֹשֶׁה מַתְרֶה בְיִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וּמַבְדִּיל שָׁלֹשׁ עָרֵי מִקְלָט
157
פרק ה - מֹשֶׁה מזכיר את מתן התורה ומזהיר לקיימה
158
פרק ו - אזהרות נוספות, פרשת שמע, שאלת הבן
159
פרק ז - הבדל ישראל והעמים ומצוות קשורות, ברכה בזכות קיום המצוות
160
פרק ח - קִיּוּם הַמִּצְוֹת מְחַיֶּה, זִכָּרוֹן נִסֵּי הַמִּדְבָּר, הָאָרֶץ הַטֹּבָה וּבִרְכָתָהּ וָעוֹד
161
פרק ט - ה' מוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם מִפְּנֵי רִשְׁעָתָם, מֹשֶׁה מַזְכִּיר מֵחֲטָאֵי הַמִּדְבָּר
162
פרק י - מֹשֶׁה מַזְכִּיר אֶת הַלֻּחוֹת הַשְּׁנִיִּם וּמִקְרִים נוֹסָפִים, יִרְאַת וְאַהֲבַת ה'
163
פרק יא - מֹשֶׁה מדבר במגוון נושאים וביניהם פרשת "והיה אם שמוע"
164
פרק יב - מִצְוֹת רַבּוֹת הקשורות למקדש
165
פרק יג - לֹא תֹסֵף וְלֹא תִגְרַע, נְבִיא שֶׁקֶר, מֵסִית ומדיח, עִיר הַנִּדַּחַת
166
פרק יד - לא לְהִתְגּוֹדֵּד, לא לִקְרֹח, מאכלות אסורות, מעשר שני ועני ועוד
167
פרק טו - שמיטת כספים, צדקה, הענקה, בכור
168
פרק טז - הרגלים, ספירת העומר, עֲלִיָּה לָרֶגֶל, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אִסֻּרֵי מַצֵּבָה וַאֲשֵרָה
169
פרק יז - חובת הריגת עובד עבודה זרה, זקן ממרא, מינוי מלך והלכותיו
170
פרק יח - דיני הכהנים, איסור כישוף, החובה לשמוע לנביא, דיני נביא שקר
171
פרק יט - עָרֵי מִקְלָט, לֹא לָחוֹס עַל רוֹצֵחַ וְחוֹבֵל, לֹא לְהַסּיג גְּבוּל, דִּינֵי עֵדִים
172
פרק כ - דִּינֵי מִלְחָמָה, וּבֵינֵיהֶם: היחס לְשִׁבְעָה עַמִּים, עֲצֵי מַאֲכָל בְּעֵת מָצוֹר
173
פרק כא - עֶגְלָה עֲרֻפָה, אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, בֵּן סוֹרֵר וּמֹרֶה, אִסּוּר הַלָּנַת מֵת
174
פרק כב - מִצְוֹת רַבּוֹת
175
פרק כג - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת
176
פרק כד - מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת
177
פרק כה - מלקות, אסור חסימת בהמה, יבום, חליצה, רודף, היחס לעמלק
178
פרק כו - מקרא בכורים, ודוי מעשר, אזהרת משה ללכת בדרך ה׳
179
פרק כז - צווי על קיום מעמד ברכה וקללה בהר גרזים והר עיבל
180
פרק כח - ברית בערבות מואב / ברכות ותוכחות
181
פרק כט - ברית ערבות, אזהרה על האלה, המכות - על עזיבת ה'
182
פרק ל - פרשת התשובה, משה מזהיר לבחור בחיים
183
פרק לא - משה מחזק את ישראל ויהושע, מצות הקהל וכתיבת ספר תורה, יהושע נכנס לתפקיד
184
פרק לב - שירת האזינו, צווי על משה למות
185
פרק לג - ברכה משה לבני ישראל טרם מותו
186
פרק לד - ה' מראה למשה את הארץ, משה מת, שבח למשה
187
פרק א - חזוק ליהושע, צווי להכין צידה, פניה לשנים וחצי השבטים
188
פרק ב - שני מרגלים נשלחים ליריחו, מפגשם עם רחב, המרדף והדווח
189
פרק ג - הכנה למעבר הירדן, תפקיד הכהנים במעבר, נסי מעבר הירדן
190
פרק ד - צווי על הקמת אבני זכרון, יהושע מתגדל, מעבר הירדן לפרטיו
191
פרק ה - לב מלכי עבר הירדן נמס, מילת העם, פסח בערבות יריחו
192
פרק ו - כיבוש יריחו, הצלת רחב, קללה למי שיבנה מחדש את יריחו
193
פרק ז - מעילת עכן בחרם ותוצאותיה, מלחמת ישראל בעי וכשלונם
194
פרק ח - מלחמת ישראל בעי והצלחתם, קיום מעמד הברכה והקללה
195
פרק ט - תרמית הגבעונים
196
פרק י - מלחמת יהושע במלכי הדרום, כיבוש חלקים נרחבים מהארץ
197
פרק יא - מלחמת יהושע במלכי הצפון
198
פרק יב
199
פרק יג
200
פרק יד
201
פרק טו
202
פרק טז
203
פרק יז
204
פרק יח
205
פרק יט
206
פרק כ
207
פרק כא
208
פרק כב
209
פרק כג
210
פרק כד
211