פסוק ח:ובני פלוא אליאב. ההוא דאמר נכסי לבני, והוי ליה ברא וברתא, מי קרו אינשי לברא בני או לא, אמר רבא, ת"ש, ובני פלוא אליאב .
(ב"ב קמ"ג ב׳)
פסוק ט:הוא דתן ואבירם. הם ברשעתם מתחלתם ועד סופם .
(מגילה י"א א׳)
פסוק ט:בהצתם על ה׳. אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר אשר הצו על משה ואהרן בהצותם על ה׳ .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק יא:ובני קרח לא מתו. תני, מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו ואמרו שירה .
(שם שם)
פסוק יא:ובני קרח לא מתו. תניא, בני עדת קרח נטלו חלק בארץ בזכות אבי אביהם ואבי אמותיהם, הדא הוא דכתיב ובני קרח לא מתו .
(ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ב)
פסוק נג:לאלה תחלק הארץ. לאלה – כאלה, להוציא את הטפלים .
(ב"ב קי"ז א׳)
פסוק נד:לרב תרבה. תניא, הרי שהיה לו בשעת יציאת מצרים חמשה בנים ובכניסתן לארץ עשרה, קורא אני עליהם למעט תמעיט נחלתו, הרי שיצאו עמו ממצרים עשרת בנים ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה, קורא אני עליהם לרב תרבה נחלתו [ספרי].
פסוק נד:איש. ולא נשים ולא טומטום ואנדרוגינוס .
(שם)
פסוק נד:לפי פקודיו. מלמד שלא נתחלקה א"י לכל שבט ושבט אלא לפי מה שהוא .
(שם)
פסוק נה:אך בגורל. יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (יהושע ט"ו) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר ה', ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון, על פי ה׳ נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח .
(ב"ב קכ"ב א')
פסוק נה:אך בגורל תחלק. ת"ר, א"י לא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל תחלק, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל .
(שם שם)
פסוק נה:בגורל תחלק הארץ. ת"ר, בשעה שמעל עכן והפיל יהושע גורלות ונפל הגורל על עכן, אמר ליה עכן, יהושע, בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל, אמר ליה, בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל, שנאמר אך בגורל תחלק הארץ .
(סנהדרין מ"ג ב׳)
פסוק נה:לשמות מטות אבותם. תניא, רבי יאשיה אומר, ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו , ומאי משמע דביוצאי מצרים כתיב ודילמא לשבטים קאמר ליה , דכתיב (ר"פ וארא) והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה אני ה׳, ירושה היא לכם מאבותיכם, וליוצאי מצרים קאמר להו .
(ב"ב קי"ז א׳ ב׳)
פסוק נה:לשמות מטות אבותם. יצאו גרים ועבדים [ספרי].
פסוק נו:בין רב למעט. איבעי להו, ארץ ישראל לשבטים איפלוג או לקרקף גברי איפלוג, תא שמע, דכתיב בין רב למעט .
(ב"ב קכ"ב א׳)
פסוק נו:בין רב למעט. תניא, בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל, בגורלות, באורים ותומים ובכספים, הדא הוא דכתיב (יהושע י״ח:ח׳) וישלך להם יהושע גורל לפני ה׳ במצפה, גורל אלו הגורלות, לפני ה׳ אלו אורים ותומים, בין רב למעט אלו הכספים .
(ירושלמי יומא פ"ד ה"א)
פסוק נו:בין רב למעט. מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשומא, בית כור כנגד בית סאה, בית סאה כנגד בית כור [ספרי].
פסוק נט:אשר ילדה אותה וגו'. א"ר חמא ב"ר חנינא, יוכבד היתה הורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים .
(סוטה י"ג א')