פסוק ג:את מחתות וגו׳.
הנה לפי המבואר הוה קרח גם מקריב במחתה, ועיין בסנהדרין דף ק״י דגם נשרף ונבלע, וא״כ הוה משנים, והנה מחתה שלו פסולה [ולא לקחו] דהוא הוה גדר עיר הנדחת כדמוכח בירושלמי סנהדרין ספ״י [עמ״ש ב״ב] דף ע״ד, דהוא ע״י שיטתו כפר בכל התורה, וכמ״ש בזה לעיל סה, וגם קדשו [וגנזו] כמבואר שם ובליעה היא גניזה.
פסוק ג:שם. החטאים האלה בנפשתם וגו׳.
החטאים ר״ל דהם גרמו לעצמם מיתה ביד״ש דלמה לקחו מן אש של מזבח וכמ״ש, ועיין סנהדרין דף נ״ב, ובאמת אם גם אצלם נענש גם טפם ונשים, לא, דרק בגדר מיתה ביד״ש פרטית, אך עיין ב״ב דף קי״ח ע״ב גבי מה דאמר שם מתלוננים שבעדת קרח ע״ש ברשב״ם לא משמע כן, ואכמ״ל.
פסוק ג:שם. רקעי פחים וגו׳.
כי זה מותר אף משל יחיד, עיין רש״י יומא דף נ״ב ע״ב ותמורה דף כ״ג ע״ב ודף ל׳ ע״ב ע״ש גבי אתנן, וזה ר״ל זכרון אף דהוה משל יחיד, אבל משל קרח לא לקחו רק גם המחתה נבלעה.
פסוק ד:ויקח אלעזר הכהן את מחתות וגו׳.
הנה יש שינוי בלשון הציווי לבין העשיה, משום דהם נטמאו [אז], עיין בשבת דף ט״ז ע״ב וזבחים דף צ״ה דמה״ת נטהרו בזמן שרקעום ומדרבנן דוקא אם נתהפכו לגמרי, וזה הנ״מ כאן ועיין תוס׳ זבחים דף צ״ד ע״ש בתוס׳ בזה דחלקו כה״ג.
פסוק יז:וקח מאתם מטה מטה לבית אב וגו׳.
מה כפל הלשון, צ״ל דהנה מבואר בהוריות דף ו׳ דהיכא דאנו חושבים שבט לוי לשבט אז מנשה ואפרים הם שבט אחד, וא״כ נ״מ אם כאן הוה י״ג שבטים א״כ הוה י״ג מטות [ועיין ב״ב דף קכ״ב דלע״ל יהיה שבט [א׳], וכ״כ בזה לעיל פ׳ במדבר דלכך גבי דגלים כתיב ועליו מטה מנשה לומר דאף דהם ב׳ זה רק כשהם ביחד אבל נפרדים לא הוה כל אחד שבט פרטי, וכמו הך דמנחות דף י״ד ע״ב גבי שה״ל, ועיין דף צ״ו גבי בזיכי לבונה בלה״פ דמייתי מזה, וכן גבי [חד״ת?] בסוכה דף נ״ה ע״ב וכ״מ בזה, וכן נ״מ אם יש לאו בהסבת נחלה, וכן בעיר הנדחת מאותו השבט], אך כיון דהעמידן לפני ארון נשאר לעולם דאל״כ הוה גדר חולין בעזרה כיון דבאמת לא הוה נשיא גמור, ועמ״ש בזה בהך מחלוקת דסוטה דף ל״ו אם על החושן הוה כתיב יהוסף או לא והרמב״ם פסק כר״י ע״ש, וב״ק דף י״ז, עכ״פ זה קמ״ל קרא, ועיין בירושלמי סוטה פ״ז גבי הך דשלח איש איש למטה, [דלשונות קודמים מכן?] גבי פ׳ מטות אלף אלף למטה ע״ש, וה״נ כן, [וזה הוה מסופק למשה רבנו].
פסוק יח:ברש״י כי מטה אחד וכו׳.
עיין חולין דף קל״א אם שבט לוי נקרא עם, ועיין פסחים דף ק״ה, ושבועות דף י״ד ע״א ע״ש בתוס׳.
פסוק כ:והיה האיש אשר אבחר בו וגו׳.
ר״ל שיהיה לנשיא על שבט לוי, ועיין בהוריות דף ו׳ אם נקרא קהל, וביומא דף נ׳ ע״ש ברש״י ות״י, ועיין בירושלמי שקלים גבי אין מושחין מלכים כהנים, ועיין סנהדרין דף ט״ז דנשיא ג״כ דינו בע״א, וא״כ למה לו [לבאר להם?] בכה״ג טעם אחר, וע״כ דרק אהרן הוה נשיא שבט ג״כ.
פסוק כא:וידבר וגו׳ ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו׳.
[לכך כאן כתיב הפסק מחמת דאז נסתפק גבי אפרים ומנשה] דכיון דכאן לא הוה צריך רק מטה אחד משל יוסף כיון שיש שבט לוי וא״כ של מי יקח, זה הוה ספק, וגדר הך דמנחות דף מ״ז ע״ב גבי ד׳ חלות על ב׳ כבשים ע״ש גבי תנופה, ועיין בחולין דף כ״ד ע״ב, וגדר קמי שמיא גליא דפסחים דף פ״ח ע״ב ע״ש בתוס׳, וביבמות דף צ״ט ע״ב וכ״מ בזה, ועיין בירושלמי פ״ב דקדושין המזבח בירר לו היפה, ע״ש בזה, וה״נ בפסוק כ״א ״אליו״ בהפסק כל נשיאיהם ר״ל ב׳ הנשיאים של מנשה ואפרים, והוה ב׳ קבלות זה קיבל בבת אחת והני קיבל בזה אחר זה, ועיין ביומא דף ס״ד וזבחים דף ע״ד ודף ע״ז, דוקא שניים להניח לפני ה׳ לברר הספק, ולא כתיב כל המטות ואח״כ כתיב כל.
