וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים
במחלוקת קֹרַח ועדתו אומר משה לעדה להכין את מטותם, ולאהרן אמר להכניס את מטהו בתוך מטותם (יש אומרים שאת המטות הכין משה מלוח עץ שחתכו לשנים עשר מטות השווים בגודלם, כדי לא להשאיר להם שום פתחון פה). וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים.
ידוע שעץ השקד בתחילה מוציא פרח, אחרי כן יוצא ציץ, ולבסוף כשגדל אותו הציץ נוצר שקד. לא יתכן שיהיו על העץ גם פרח, גם ציץ וגם שקד; שכן אחד מקדים לשני ונעלם כדי לאפשר לתהליך הבא להתפתח. במטהו של אהרן נעשה נס והיו בו שלושת השלבים כאחד, ללמדנו את מעלתו של אהרן שהיה כליל המעלות (ועיין בדעת זקנים ובמקורות שהזכירו שם).
הייתה פעם ישיבה שבה רצה ראש הישיבה להקים כיתות החל מגיל גן ועד גיל מבוגר. ברם, ההורים לא רצו לשלוח את ילדיהם ללמוד במקום שמצויים ילדים קטנים ובחורים בוגרים. כשהייתי באחד הכנסים של אותה ישיבה, אמרתי להם שהמקום הזה הוא כדוגמת מטהו של אהרן שיש בו גם פרח גם ציץ וגם שקדים כאחד, ואם כך עשה הקב"ה בשעת מחלוקת של קֹרַח, הרי שרצה ללמדנו שדבר זה הוא דרך טובה ומועילה, ויש בה מניעת מחלוקת ולא ליבוייה, ועל כן טוב יעשו אם ישלחו לשם את ילדיהם.