פסוק ב:ואת האש. שבתוך המחתות:
פסוק ב:זרה הלאה. לארץ מעל המחתות:
פסוק ב:כי קדשו. המחתות ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת:
פסוק ג:החטאים האלה בנפשתם. שנעשו פושעים בנפשתם, שנחלקו על הקדוש ברוך הוא:
פסוק ג:פחים. טסין מרדדין טינבי"ש בלע"ז:
פסוק ג:צפוי למזבח. למזבח הנחשת:
פסוק ג:ויהיו לאות. לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהנה ונשרפו:
פסוק ד:וירקעום. אטינבירנ "ט בלע "ז:
פסוק ה:ולא יהיה כקרח. כדי שלא יהיה כקרח:
פסוק ה:כאשר דבר ה' ביד משה לו. כמו עליו, על אהרן דבר אל משה, שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו', וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהנה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג, ועל כן לקה עזיה בצרעת:
פסוק יא:וכפר עליהם. רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטרת עוצר המגפה כדאיתא במסכת שבת (שבת פט א):
פסוק יג:ויעמד בין המתים וגו'. אחז את המלאך והעמידו על כרחו אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי. אמר לו משה צוני לעכב על ידך. אמר לו אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. אמר לו אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית:
פסוק יח:כי מטה אחד. אף על פי שחלקתים לשתי משפחות משפחת כהנה לבד ולויה לבד מכל מקום שבט אחד הוא:
פסוק כ:והשכתי. כמו וישכו המים (בראשית ח, א), וחמת המלך שככה (אסתר ז, י):
פסוק כא:בתוך מטותם. הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח:
פסוק כג:ויצא פרח. כמשמעו:
פסוק כג:ציץ. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל:
פסוק כג:ויגמל שקדים. כשהכר הפרי הכר שהן שקדים, לשון (בראשית כא, ח) ויגדל הילד ויגמל, ולשון זה מצוי בפרי האילן, כמו (ישעיה יח, ה) ובסר גמל יהיה נצה ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפרות, אף המעורר על הכהנה פרענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעזיה (ד"ה ב' כו, יט) והצרעת זרחה במצחו. ותרגומו וכפית שגדין, כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה:
פסוק כה:למשמרת לאות. לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהנה:
פסוק כה:ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם, לשון שם מפעל יחיד לנקבה כמו תלנתם מורמורי"ץ בלע"ז [תלנות] ויש חלוק בין תלנותם לתלנתם, תלנתם תלנה אחת, תלנותם שם דבר בלשון יחיד, ואפלו הם תלנות הרבה:
פסוק כח:כל הקרב הקרב וגו'. אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כלנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד ימות:
פסוק כח:האם תמנו לגוע. שמא הפקרנו למיתה:
