פסוק ב:כי קדשו. כי אחר שהקריבום לשם הנם קדושים:
פסוק ג:את מחתות החטאים. פי' המחתות:
פסוק ג:ועשו אותם. האומנים:
פסוק ג:רקועי פחים. כמו וירקעו את פחי הזהב:
פסוק ג:ופי' כי קדשו כי הקריבום לפני ה':
פסוק ג:ויהיו לאות. לזכר ולסימן:
פסוק ה:כאשר דבר ה' ביד משה לו. לאהרן וי"א כי לו שב אל קרח והוא רחוק בעיני:
פסוק ו:ממחרת. זה היום כי לעולם הוא סמוך:
פסוק ו:אתם המתם. הטעם מה ראיה היתה זאת ששבט לוי הוא הנבחר ונבחר אהרן לכהן גדול ויתכן שבתפלתכם או החכמה שידעתם שרפתם המקריבים:
פסוק ז:בהקהל העדה. כל קהלה ואחריה על היא למריבה:
פסוק ח:ויבא משה ואהרן. בעבור שראו שנראה הכבוד:
פסוק י:הרמו. שישבו במקום המרומם במחנה הלויה והוא האהל כאשר פירשתי במלת העלו:
פסוק י:ויפלו על פניהם. להתפלל:
פסוק יא:את המחתה. הידועה:
פסוק יא:ושים קטרת. ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין:
פסוק יא:והולך. לשון צווי כמו הושב את אביך ושרשו כמו הוליכי וטעמו הובילי כמו ילך עמך:
פסוק טו:וטעם וישב אהרן. דבק עם הפרשה הבאה ואם נפסקה וכבר הראיתיך רבות כהנה וכהנה וכאשר שב אהרן ונעצרה המגפה דבר השם:
פסוק יז:מטה. י"א כי מטה לוי איננו מטה האלהים כי כבר היה ניכר ומה צורך לכתוב עליו שם אהרן וי"א כי המטה היה כשאר המטות אין הפרש ביניהם וזה הישר בעיני:
פסוק יז:וטעם לבית אב. שבטי ישראל כמו ראובן ושמעון:
פסוק יח:וטעם כי מטה אחד. בעבור שנחלק השבט לכהנים וללוים:
פסוק יט:אשר אועד לכם. תמיד:
פסוק כ:והשכותי. מפעלי הכפל כמו והתמותי (טמאתך) מגזרת וחמת המלך שככה וטעם והשכותי. כדרך בני אדם למצוא מנוחה ומטה לוי בתוך השנים עשר והנה יוסף במטה אחד:
פסוק כג:לבית לוי. מטה משרת עצמו ואחר עמו מטה אהרן מטה לבית לוי:
פסוק כג:ויגמול. מגזרת ויגדל הילד ויגמל ורבים אמרו בעבור שקדים כי המטה היה ממין האילן ואינה ראיה ודרך דרש כי שקדים כמו כי שוקד אני:
פסוק כד:ויראו. מכתב יד כל אחד:
פסוק כז:ויאמרו בני ישראל. די לנו שגוענו ואבדנו והנה עוד כל הקרב אל המשכן ה' ימות כמות השרופים ומי יתן ותמנו לגוע אז אמר השם לאהרן שהוא הנגיד על שבט לוי להזהירו שלא יכשילו הלוים את ישראל. וטעם לאהרן על יד משה או כאשר הוא כי גם אהרן נביא היה גם זאת הפרשה לאות כי במדבר סיני היתה כאשר הוקם המשכן ונבחרו הלוים ונפסלו הבכורים:
