ככם כגר. פרש"י כמותכם כן גר וכן דרך לשו' עברי' כגון כגן ה' כארץ מצרים כעמי כעמך עכ"ל כבר פי' הענין בסוף פר' לך לך:
פסוק כא:
מראשית עריסותיכם. פרש"י לפי שנא' ראשית שומע אני ראשונה שבעיסות ת"ל מראשית מקצתה ולא כלה עכ"ל ק' והלא גבי תרומה פרש"י ראשית ששיריה נכרין אע"ג דלא כתיב מראשית ושמא מהכא יליף כפר"מ מקוצי:
פסוק כא:
תתנו לשם תרומה. פרש"י לפי (שלא) שמיעט שיעור חלה נאמר תתנו שיהא בה כדי נתינה. וא"ת גבי תרומה אמאי חטה אחת פוטרת הכרי הא כתוב ונתן את תרומ' הקדש דמשמע שיהא בה כדי נתינה וי"ל דנתינה משמע אפילו כל שהוא כדאמר גבי גט כתבו על איסורי הנאה כשר והתם נמי כתוב וכתב ונתן והא דאמרינן הכא גבי תרומ' דבעינן ניתנה מעלי' היינו משום דאותה נתינה יתירה דמכדי חלה מיקרי תרומה למה כתוב נתינה בחל' הא כתוב נתינה בתרומ' אלא לתת שיעור בחלה כך תי' ר"ת מאורי' הג"ה:
פסוק לב:
וימצאו איש מקושש. פי' הרב בגנותן של ישראל דבר הכתו' שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשנייה בא זה וחללה מקשי' מניין לנו שהיה בשבת שנייה ואומר הר"ר אהרן בשם אביו מדכתיב ויהיו וימצאו משמ' תכף להוייתם במדבר דאל"כ מה לי להזכיר שהיו במדבר אם לא ללמדנו זה וגו':
פסוק לג:
וימצאו אותו מקושש עצים. פרש"י בגנותן וכו' נמצאת למד שהמקושש היה בשנה ראשונה עכ"ל. וא"ת הרי בפ' אמור פירש"י שהמקושש היה בשנה א' [עם המקלל] וגבי מקלל משמע שהוא היה בשנה שנייה כשהדגלי' הוקבעו כבר פירשתי הענין בפרשת אמור:
פסוק לד:
כי לא פורש מה יעשה לו. פרש"י באיזו מיתה ימות. וא"ת לידייניה בחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם חנק הוא. וי"ל מסופק היה משה רבינו אי ילפי' חלול מחלול מע"ז ויהא נדון בסייף ולכך מניחו אותו במשמר כפ"ח. ולפי הנראה י"ל דהך קושיא ליתא שהרי בכלל זה אינו אלא לדורות אחרונים שלא שמעו מפי הגבורה והרב ר"ל כל מיתה האמורה בתורה סתם בידוע שנתפרשה מפי הגבורה לדונה בחנק אבל משה ששמע מפי הגבורה מסברא שמע מפיו איזו מיתה בסקילה ואיזו בשריפה ואיזו בסייף ואיזו בחנק ולכך לא ידע איזו מיתה ימות המקושש עד שנתפרשה ותדע דקאמר כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה וכו' עד"י ב"א:
פסוק לו:
ויוציאו אותו וגו' ויראו אותו וגו'. תימה לר' יהודה דאמר אינו חייב עד שיודיעוהו באיזו מיתה הוא נהרג היאך נהרג זה והיאך דנוהו למיתה. וי"ל דשמא התרו בו ארבע מיתות והתיר' עצמו בכלם כפ"ח. והר"ר אפרים אומר דהך קושיא ותירוצא ליתנהו שהרי אמרינן בהדיא פ' אלו הן הנשרפין ור' יהודה אמר לך מקושש הוראת שעה היתה עכ"ל:
פסוק לט:
וזכרתם את כל מצות ה'. יש תמהים למה יזכירו בעבור הציצית כל מצות ה'. וי"ל לפי' רש"י ניחא. עוד י"ל שנשאו ק"ו בעצמם ומה ציצית שאדם דש בעקביו הזכירה תורה שאר מצות לא כ"ש. עי"ל למה הדבר דומה לאדם ששולח לחבירו דברים ואומר לשליח שיקשור עליו קשר לסי' שלא תשכח הדברים כשתראה הקשר כך הקב"ה צוה לעשות ציצית לסימן זכירה לכל מצותיו ולזה אמר וראיתם וזכרתם אותו וגו'. בסוף הסדר פרש"י מיסודו של ר' משה הדרשן וז"ל על כנפי בגדיהם לדורותם כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים על ארבע כנפות ולא בעלת ה' ולא בעלת ג' וכו' והא קאמרו ולא בעלת ג' שאין טוענין בה ציצית כלל ולא בעלת ה' שאין נותנין בה ציצית אלא בד' וראיה מדתניא ד' כנפות ולא ה' ותניא אידך אשר תכסה בה לרבות בעלת ה' וא"כ קשיין הברייתות אהדדי אלא לאו ש"מ הא דתניא לרבות בעלת ה' היינו לענין שנותנין בה ציצית בד' כנפותיה והא דתניא ולא בעלת ה' היינו לענין שאין נותנין בה ציצית בכנף החמישית כך פי' רבינו פרץ והר"ס מרוטנבורק נותן טעם לפי שבכלל חמש ארבע ואין בכלל שלש ארבע כך מצאתי בספר תשב"ץ. עוד פרש"י ח' חוטין שבה כנגד ח' ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים עכ"ל כבר פירש הענין בפרשת בשלח: