פסוק ב:כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁרָאָה ה׳ מַדְוֵה לִבָּם בִּגְזֵרַת טִלְטוּלָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, מֻפְלָגִים מִבִּיאַת הָאָרֶץ, לָזֶה סָעַד לִבָּם בְּמִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ לְכוֹנֵן רוּחָם כִּי יַעֲלוּ וְיִירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם, וְהַפְלָגַת הַזְּמַן לֹא תָּרֵעַ לְדָבָר הַמֻּחְזָק לָבֹא. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, הֲגַם שֶׁהַדּוֹר הַהוּא פִּגְרֵיהֶם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר כָּל הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם בֶּן עֶשְׂרִים, בָּא לוֹמַר כִּי מַעֲשֵׂה בָּנִים יִתְיַחֵס גַּם לְהָאָבוֹת כִּי אֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם.
פסוק ב:עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר כִּי אָמְרוֹ נֹתֵן לָכֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צ:) מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? דִּכְתִיב ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם״ (שמות ו:ד), לָכֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם וְגוֹ׳ עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן הִבְטִיחָם שֶׁיָּקוּמוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְיִירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם.
פסוק ד:וְהִקְרִיב וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִגְבִּיל ה׳ בַּנְּסָכִים וּבַשֶּׁמֶן הַמִּנְחָה רְבִיעִית שֶׁמֶן לְעִשָּׂרוֹן שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה לוֹגִין, וּכְמוֹ כֵן רְבִיעִית יַיִן לְנֶסֶךְ, וּבִשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים יְצַו ה׳ שְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן וּשְׁלִישִׁית הַהִין יַיִן שֶׁהֵם אַרְבָּעָה לוֹגִין, וּבִשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים חֲצִי הַהִין שֶׁמֶן וַחֲצִי הַהִין יַיִן שֶׁהוּא שִׁשָּׁה לוֹגִין, שֶׁעוֹלֶה כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן שְׁנֵי לוֹגִין לְעִשָּׂרוֹן בֵּין בְּמִנְחַת שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בֵּין בְּמִנְחַת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים, וְלָמָּה בְּמִנְחַת עִשָּׂרוֹן הִצְרִיךְ ה׳ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין? עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה בִּמְנָחוֹת (קז.) וּכְתָבוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק י״ז מֵהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר אָדָם יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג יַיִן וְלֹא שְׁנֵי לוֹגִין, שֶׁאֵין בַּנְּסָכִים לֹא לוֹג וְלֹא שְׁנַיִם, עַד כָּאן. וְהוּא טַעַם הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נָתַן לְעִשָּׂרוֹן שְׁנֵי לוֹגִין הֲגַם שֶׁהִסְפִּיק בִּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים שְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁהֵם אַרְבָּעָה לוֹגִין, לְהָעִירְךָ שֶׁאֵין קָרְבָּן מֵהַיַּיִן מִשְּׁנֵי לוֹגִין.
פסוק ד:וְאִם תֹּאמַר, יֻצְדְּקוּ הַדְּבָרִים לְגַבֵּי הַיַּיִן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן שֶׁגַּם הוּא מָצִינוּ שֶׁבָּא לְבַדּוֹ בִּנְדָבָה, שֶׁאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן (זבחים צא.) מִתְנַדֵּב אָדָם שֶׁמֶן, וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְנָחוֹת (שם) מֵהֶם אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין וּמֵהֶם אָמְרוּ מִתְנַדֵּב אֲפִלּוּ לוֹג מִטַּעַם דּוּן מִינָהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָהּ, אִם כֵּן בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין הוּא הַטַּעַם שֶׁהִצְרִיךְ ה׳ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין בְּעִשָּׂרוֹן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִלּוּ לוֹג לָמָּה לֹא עָשָׂה כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן? יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהִשְׁוָה ה׳ מִדּוֹת שֶׁמֶן וּמִדּוֹת יַיִן בְּקָרְבְּנֵיהֶם כְּדִין שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים.
פסוק כב:וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (הוריות ח.) שֶׁכָּתוּב זֶה מְדַבֵּר בְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְיֵשׁ בּוֹ כֶּפֶל אָמְרוֹ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת וְגוֹ׳ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ׳, שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁכּוֹפֵר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּבְכָל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה. וְחוּץ מִדִּבְרֵיהֶם נִרְאֶה שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר עַל כָּל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּמְבַטֵּל כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה. כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה אָמַר ״וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת״ – הֲרֵי בִּטּוּל כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּכְנֶגֶד עֲבֵרַת עַל כָּל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֲלֵיכֶם״. וְחִדּוּשׁ הִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה וּבְמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יֵשׁ בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הוּא כְּכוֹפֵר גַּם בָּהּ. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ בְּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה חֲמוּרוֹת, הֲרֵי הוּא גַּם כֵּן כְּכוֹפֵר בְּכוּלָּן וְעָנְשׁוֹ שָׁקוּל לַכֹּל.
פסוק ל:וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֵזִיד מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ גִּדֵּף אֶת ה׳ חָס וְחָלִילָה, וְלָזֶה עָנְשׁוֹ ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ״.
פסוק ל:וְאָמַר עוֹד כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וּלְטַעַם שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, הֲרֵי זֶה בִּטֵּל כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא אָמְרוֹ ״דְבַר ה׳ בָּזָה״, וְעָבַר גַּם כֵּן עַל כָּל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר. וְלָזֶה ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״ – הִכָּרֵת כְּנֶגֶד גִּידֵי הַנְּשָׁמָה, תִּכָּרֵת כְּנֶגֶד אֵבָרֶיהָ, לְפִי שֶׁהַנְּשָׁמוֹת יֵשׁ לָהֶם רמ״ח אֵבָרִים וְשס״ה גִּידִים, שֶׁכְּנֶגְדָּם נָתַן ה׳ רמ״ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס״ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וּכְשֶׁעָבַר עַל כֻּלָּן לֹא נִשְׁאַר לָהּ עָנָף שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּחְיֶה וְאֵין לָהּ תְּקוּמָה עוֹד, וְנִקְבַּע בָּהּ הֶעָווֹן לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוּא מַאֲמַר ״עֲוֹנָה בָהּ״. וְרַזַ״ל דָּרְשׁוּ (ספרי, סנהדרין צ:) הַכָּתוּב בְּעִנְיָן אַחֵר, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
פסוק לב:וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, מַה בָּא הַכָּתוּב לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת צו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְקוֹשֵׁשׁ מַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָיָה, עַד כָּאן. גַּם אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק א׳ (שבת ו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן: סְרַטְיָא וּפְלַטְיָה וְכוּ׳ זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִקְשׁוּ בַּשַּׁ״ס: וְלִחְשׁוֹב נַמִּי מִדְבָּר, דְּהָא תַּנְיָא אֵיזֶהוּ רְשׁוּת הָרַבִּים סְרַטְיָא וְכוּ׳ וְהַמִּדְבָּר, וְתֵרֵץ אַבַּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בַּמִּדְבָּר, כָּאן בַּזְּמַן הַזֶּה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בַּזְּמַן הַהוּא חָשׁוּב רְשׁוּת הָרַבִּים, בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינוֹ מְקוֹם הִלּוּךְ לָרַבִּים, פֵּרוּשׁ, וּבָרַיְתָא דְּקָתָנֵי ״וְהַמִּדְבָּר״, הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאִי אִיכָּא רַבִּים מְצוּיִים עַכְשָׁיו בַּמִּדְבָּר תָּדִיר, גַּם כֵּן הוּא בִּכְלַל רְשׁוּת הָרַבִּים.
פסוק לב:וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, כְּשֶׁרָצָה לְהוֹדִיעַ עֲוֹן הַמְּקוֹשֵׁשׁ שֶׁהוּא מַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת לִסְבָרַת רַב יְהוּדָה, הִקְדִּים לוֹמַר ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר״, פֵּרוּשׁ, וּבָזֶה הוּא שֶׁנֶּחְשַׁב לוֹ חִלּוּל הַשַּׁבָּת לְהִתְחַיֵּב מִיתָה, אֲבָל אִם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הֲגַם שֶׁהָיָה מַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת שָׁם אֵינוֹ חַיָּב, שֶׁאֵין לוֹ דִּין רְשׁוּת הָרַבִּים.
פסוק לב:וּלְפִי סְבָרַת רַמְבַּ״ם (הלכות שבת פי״ד), כְּפִי מַה שֶׁנִּשְׁמַע מִדְּבָרָיו מִמַּה שֶׁמָּנָה הַמִּדְבָּר בִּכְלַל רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא חִלֵּק אִם מְצוּיִים יִשְׂרָאֵל לְשֶׁאֵינָם מְצוּיִים, וּפֵרַשְׁתִּי בּוֹ בְּחִבּוּרִי ״חֵפֶץ ה׳״ שֶׁחִבַּרְתִּי בִּימֵי חָרְפִּי, שֶׁהָרַמְבַּ״ם מְפָרֵשׁ דִּבְרֵי אַבַּיֵי עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״כָּאן בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל״ – פֵּרוּשׁ, תַּנָּא שֶׁהִזְכִּיר הַמִּדְבָּר מְדַבֵּר עַל אוֹתוֹ זְמַן, לָזֶה מְנָאוֹ גַּם כֵּן, וְתַנָּא שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּזְּמַן הַזֶּה, וּזְמַן הַזֶּה אֵינָן מְצוּיִים הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּלְצַד שֶׁאֵינָם מְצוּיִים לֹא טָרַח לְהַשְׁמִיעֵנוּ דִּינוֹ. וְאִין הָכֵי נַמֵּי שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה הַמִּדְבָּר רְשׁוּת הָרַבִּים, אִם כֵּן נַחְזוֹר לְקֻשְׁיָתֵנוּ לְדֶרֶךְ זֶה: לָמָּה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר״?
פסוק לב:וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ עוֹד שָׁם (שבת צו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מְקוֹשֵׁשׁ תּוֹלֵשׁ הֲוָה, עַד כָּאן. וּלְצַד שֶׁתַּקְשֶׁה לְדִבְרֵי הַתַּנָּא, וַהֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חולין פח.) בְּדִינֵי כִּסּוּי דַּם חַיָּה וָעוֹף אֵין מְכַסִּין בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלֵחָה וְאֵינָהּ מַצְמַחַת, עַד כָּאן. אִם כֵּן מִנַּיִן יָצְאוּ צְמָחִים בַּמִּדְבָּר שֶׁתְּלָשָׁם מְקוֹשֵׁשׁ? לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פי״ט) שֶׁבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה מַשְׁקֶה וְהָיָה מַעֲלֶה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְאִם כֵּן הָיוּ גְּדֵלִים צְמָחִים בַּמִּדְבָּר לִתְלוֹשׁ. גַּם לִסְבָרַת רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שֶׁאָמַר (שבת שם) מְעַמֵּר הָיָה, יִתְיַשֵּׁב גַּם כֵּן הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ זֶה.
פסוק לב:וַיִּמְצְאוּ אִישׁ וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן מְצִיאָה, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: צְאוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ אָדָם שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ׳ עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיִּמְצְאוּ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (אסתר ב:כג) ״וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא״.
פסוק לב:מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֶם זִכְרוֹן הַיּוֹם, וְלֹא אָמַר ״בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים״, לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ שַׁבָּת כְּשֶׁעָשָׂה מַעֲשָׂיו. וְאִם הָיָה מַקְדִּים זִכְרוֹן שַׁבָּת, הָיָה נִשְׁמָע שֶׁמְּצָאוּהוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ הַיָּדוּעַ אֶצְלָם, אֲבָל מֵאָמְרוֹ ״מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת״ חוֹזֵר זִכְרוֹן הַשַּׁבָּת אֶל הַמְּקוֹשֵׁשׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ כִּי שַׁבָּת הוּא. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) נִתְחַכְּמוּ לְהוֹצִיא דָּבָר זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ הָיָה שֶׁהוּא שַׁבָּת מִמַּה שֶׁכָּפַל לוֹמַר בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה ״מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים״, שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁהוֹדִיעוּהוּ שַׁבָּת הוּא חָזַר לְקוֹשֵׁשׁ. וּלְדַרְכֵּנוּ טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״מְקוֹשֵׁשׁ״ לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שִׁגְגַת מְלָאכָה, אֶלָּא הוֹדִיעוּהוּ כִּי הִיא מְלָאכָה שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אוֹתוֹ מְקוֹשֵׁשׁ״, פֵּרוּשׁ הוּא הָיָה יוֹדֵעַ כִּי עוֹשֶׂה מְלָאכָה, וּבָזֶה הָיוּ לוֹ זְדוֹן שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכָה.
פסוק לז:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. טַעַם שִׁנּוּי פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר ״וַיְדַבֵּר״, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה מַעֲשֵׂה הַמְקוֹשֵׁשׁ אָמַר לִפְנֵי ה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל תְּפִלִּין וְזוֹכְרִין הַמִּצְווֹת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּמֶּה יִזְכְּרוּ? וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ יִזְכְּרוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיֹּאמֶר״, פֵּרוּשׁ, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב בִּמְבֻקָּשׁוֹ.
פסוק לח:דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ. לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חִיּוּב הַמִּצְוָה, וְיֵשׁ גַּם כֵּן מַעֲלָה וְכָבוֹד הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה, לָזֶה אָמַר דִּבּוּר וַאֲמִירָה.
פסוק לח:וְעָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וָא״ו בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיֹּאמֶר״ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לַה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין תְּפִלִּין וְזוֹכְרִים וְכוּ׳ עַד כָּאן. לָזֶה כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ צִיצִית, יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת כִּי מִצְוָה זוֹ תִּהְיֶה בִּמְקוֹם תְּפִלִּין – רָצָה לוֹבֵשׁ תְּפִלִּין, רָצָה לוֹבֵשׁ צִיצִית בְּלֹא תְּפִלִּין, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר יָמִים, שֶׁבְּאֶחָד מֵהֶם יַסְפִּיק לִזְכִירַת הַמִּצְווֹת. לָזֶה אָמַר וְעָשׂוּ – וָא״ו מוֹסִיף, שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וּמוֹסִיף מִצְוַת צִיצִית.
פסוק לח:לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר לְדֹרֹתָם, לְצַד שֶׁלֹּא בָּאָה מִצְוָה זוֹ אֶלָּא לְזִכְרוֹן הַמִּצְווֹת כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כְּשֶׁיָּבֹא דּוֹר קָדוֹשׁ וְטָהוֹר שֶׁאֵין צְרִיכִין לְזִכָּרוֹן זֶה אֵין צֹרֶךְ בְּצִיצִית, תַּלְמוּד לוֹמַר לְדֹרֹתָם.
פסוק לח:עוֹד יִרְצֶה בְּהָעִיר לָמָּה כָּתַב לְדֹרֹתָם בְּאֶמְצַע פְּרָטֵי הַמִּצְוָה. אָכֵן לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוַת צִיצִית שְׁנֵי דְּבָרִים – הַלָּבָן וְהַתְּכֵלֶת, הַלָּבָן יֶשְׁנוֹ בְּכָל זְמַן, וְהַתְּכֵלֶת יֵשׁ זְמַן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְנִתְחַכֵּם ה׳ וְאָמַר לְדֹרֹתָם קוֹדֶם זִכְרוֹן הַתְּכֵלֶת לוֹמַר שֶׁהַלָּבָן לְדוֹרוֹתָם, אֲבָל תְּכֵלֶת כְּשֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא אֵין חִיּוּב בּוֹ. וַהֲגַם שֶׁהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְלֹא הַלָּבָן אֶת הַתְּכֵלֶת (מנחות לח.), אַף עַל פִּי כֵן הַלָּבָן הוּא בְּנִמְצָא לְדוֹרוֹת בְּלֹא הֶפְסֵק מַה שֶׁאֵין כֵּן הַתְּכֵלֶת.
פסוק לט:וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת. אֵין יָדוּעַ מְכֻוָּן מַאֲמָר זֶה שֶׁיִּהְיֶה לְצִיצִית. וּלְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת שֶׁכָּתְבוּ בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת דַּף מ״ג בְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו, לְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט וּלְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב, וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ, אֵיזֶה מֵהֶם עָנְשׁוֹ מְרֻבֶּה וְכוּ׳, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת מַה שֶׁמְּדַמֶּה חוֹתָם שֶׁל טִיט לְצִיצִית שֶׁכָּךְ עוֹשִׂים לַעֲבָדִים, וְהַצִּיצִית מֵעִיד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַבְדֵי ה׳ כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נז:) כַּבְלָא דְּעַבְדָּא תְּנַן, עַד כָּאן, יִרְצֶה בְּמַאֲמַר ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ לְצַד שֶׁהֵם עֲבָדִים לַה׳ וְהָעֶבֶד עוֹשֶׂה כַּבְלָא יִהְיֶה לָכֶם סִימָן זֶה לְכַבְלָא דְּעַבְדָּא.
פסוק לט:וְאָמַר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ – פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיַּבִּיטוּ בְּסִימַן עַבְדּוּתָם יִתְּנוּ לֵב שֶׁאֵינָם בְּנֵי חוֹרִין לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצָם בְּמַאֲכָלָם, בְּמַלְבּוּשָׁם, בְּדִבּוּרָם וּבְכָל מַעֲשֵׂיהֶם, כְּעֶבֶד שֶׁאֵימַת רַבּוֹ עָלָיו, וְלַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדוֹן מְצַוֶּה לַעֲמוֹד, וְלַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת.
פסוק לט:וְאָמַר וְלֹא תָתוּרוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהַנִּגְלֶה הוּא דָּבָר שֶׁהָעַיִן חֲפֵצָה וְחוֹשֶׁקֶת בּוֹ, וּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא צִוּוּי עֲשׂוֹת הֵפֶךְ הָרָצוֹן הַטִּבְעִי וְשָׂנוּא הֶעָרֵב הַמֻּרְגָּשׁ, וּמִן הַנִּמְנָע שֶׁיַּעֲמֹד בַּדָּבָר אֶלָּא בְּהֶעָרַת סִימַן עַבְדוּתוֹ הוּא יִכְפֵּהוּ לְהֵפֶךְ אֲשֶׁר עֵינוֹ וְלִבּוֹ שָׁם יַחְפֹּץ.
פסוק לט:וְאָמַר ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד.) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד וְכוּ׳ כֵּיוָן שֶׁעָלָה וְכוּ׳ טָפְחוּ לוֹ צִיצִיּוֹתָיו עַל פָּנָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״לְמַעַן תִּזְכְּרוּ״, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַצִּיצִית הוּא יַזְכִּיר אֶתְכֶם וְיִמְנַע אֶתְכֶם מֵחֵטְא מִכָּל מִין חֵטְא. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וַעֲשִׂיתֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בְּבָאָה לְיָדוֹ עֲבֵרָה וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה. וְאָמַר וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כד) אֵין נִקְרָא קָדוֹשׁ אֶלָּא הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעֲרָיוֹת. וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, חִיּוּב הָעַבְדוּת שֶׁאֲנִי מְחַיֵּב אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עָלָיו סִימָן לְצַד שֶׁהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וְכָפַל לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא חִיּוּב מֻשְׂכָּל. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (ויקרא כה:נה) ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם״ וְגוֹ׳:
פסוק לט:וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְהַשְׂכִּיל עַל דְּבַר אֱמֶת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת צִיצִית אֶלָּא בִּכְסוּת בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלֹא בַּת שָׁלֹשׁ וּבַת חָמֵשׁ, כִּי לְצַד שֶׁהַצִּיצִית הוּא סִימַן הָעַבְדוּת יְצַו ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הַסִּימָן גַּם כֵּן יַגִּיד מִי לָנוּ אָדוֹן, כִּי יִמָּצֵא גַּם כֵּן דָּבָר זֶה בְּמַלְכֵי אֶרֶץ שֶׁכָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה מִין סִימָן אֶחָד לַעֲבָדָיו וְנִכָּר הַסִּימָן שֶׁל כָּל אֶחָד, וּכְמוֹ כֵן גָּזַר ה׳ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה סִימַן עַבְדוּתֵנוּ לַה׳ אֶלָּא בְּטַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת לִרְמֹז כִּי מַלְכֵּנוּ הוּא הַבּוֹרֵא אַרְבַּע קַצְווֹת הָעוֹלָם וְשַׁלִּיט עָלֶיהָ, וְלָזֶה בִּהְיוֹת הַטַּלִּית בַּת שָׁלֹשׁ וּבַת חָמֵשׁ אָבְדָה הַכַּוָּנָה וְאֵין לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית.
פסוק לט:וְצִוָּה שֶׁיִּהְיוּ הַחוּטִין לָבָן לִרְשֹׁם סִימָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מִדּוֹתָיו הֵם מִדַּת הָרַחֲמִים וְהַטּוֹב הָרָמוּז בְּמִין הַלָּבָן. גַּם הַתְּכֵלֶת לִרְמֹז עַל שְׁלִיטָתוֹ בַּשָּׁמַיִם, כִּי הַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ. גַּם בְּמִסְפַּר הַחוּטִין אַרְבָּעָה שֶׁהֵם שְׁמֹנָה יִרְמֹז לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שֵׁם בֶּן אַרְבַּע וְיִחוּדוֹ בְּהֵיכָלוֹ הוּא בֶּן שְׁמֹנֶה בְּסוֹד הַשִּׁלּוּב שֶׁל הֲוָיָ״ה וְאַדְנוּת. גַּם רָשַׁם בְּדַת הָאֵל (מנחות לט.) לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר הַתְּכֵלֶת עִם הַלָּבָן לְהָעִיר בְּמוּשְׂכָּל נֶעְלָם, כִּי הַלָּבָן הוּא סוֹד הַחֶסֶד וְהַתְּכֵלֶת הוּא סוֹד הָרַחֲמִים, וְהוּא סוֹד בְּחִינַת שָׁמַיִם. וּמִדָּה זוֹ מִתְיַחֶסֶת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהוּא סוֹד הַתִּפְאֶרֶת, וְאָמְרוּ מְבִינֵי נִסְתְּרֵי הַתּוֹרָה כִּי מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת תִּתְאַב לְמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁהִיא מִתְיַחֶסֶת לְאַבְרָהָם, וְלָזֶה יַקִּיף הַתְּכֵלֶת לְהַלָּבָן כַּאֲשֶׁר יַקִּיף רוּחַ לַנְּשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן:
פסוק לט:וְרָאִיתִי לְהָעִיר, לָמָּה לֹא הִכְשִׁיר ה׳ צֶבַע הַתְּכֵלֶת אֶלָּא מִדָּג עוֹלֶה מֵהַיָּם, וְלֹא מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צֶבַע זֶה עַצְמוֹ? וְאוּלַי שֶׁהוּא מִטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁזֶּה הוּא סוֹדוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט.) יָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָבֵן. גַּם לְהָעִיר שֶׁהָרַחֲמִים יִמָּשְׁכוּ מֵהַתּוֹרָה הַנִּרְמֶזֶת בַּיָּם, גַּם לִרְמֹז כִּי הָרַחֲמִים נִמְשָׁכִים מִבְּחִינָה הַנִּרְמֶזֶת בַּדָּג בְּסוֹד עֵינָא פְּקִיחָא, כַּיָּדוּעַ לָרוֹאִים בְּאוֹר הַחַיִּים:
