פסוק ט:וכי תבאו מלחמה, וארי תעלון לאגחא קרבא. ר"ל כי תבאו ללחום נגד הצר, כידוע שבעברית יבא לפעמים שם המקרה תחת המקור, והוסיף מלת "לאגחא" להטעים הענין.
פסוק כט:חתן משה, חמוהי דמשה. הוא כדעת רז"ל שהוא יתרו ולא כפי' הי"א שהביא הראב"ע.
פסוק כט:דבר טוב, מלל לאיתאה טבא. תקן והוסיף מלת "לאיתאה" ג"כ להטעים הענין.
פסוק לא:והיית לנו לעינים, וגבורן דאיתעבידן לנא חזיתא בעינך. באשר היה קשה להמת' לפרש כי משה בקש אותו להיות להם לעינים בדרך אשר ילכו בו, אחרי כי ענן ה' הולך לפניהם יומם, לכן ת' מלת "והיית" בל' כבר, אבל לא הוציאה מפשוטה, כי כוונת משה היתה על העתיד, ור"ל אחרי כי עיניך ראו את הנסים שעשה ה' עמנו, ולך נגלו תעלומות חכמת הטבע, הנה תהיה לנו לעינים כמו "עיני העדה" להורות לעם כי לה' הארץ ומלואה, והוא משדד מערכות הטבע, והנה המעיין בפירש"י בעינים פקוחות יראה כי לא ישרה נפשו בפי' הת"א שפי' לפי הנראה בהשקפה הראשונה בלשון עבר, שא"כ היה לו לכתוב ע"פ משפט הלשון "ותהי לנו לעינים" כידוע למדקדקים, ע"כ בחר לו לפרש הכתוב בלשון עתיד, ואולי ת' אונקלוס נגד משפט הלשון מטעם הנ"ל, ואפשר כי גם רש"י כוון לכלל פירושיו בלשון עתיד בדברי המתרגם.
פסוק לג:מנוחה, אתר בית מישרי. הוא כמ"ש רש"י "לתקן להם מקום חנייה" ולמד סתום מן המפורש במקום אחר, לקמן [דברים א' ל"ב] "לתור להם מקום לחנתכם" שגם שם תרגם כן. לתור, לאתקנאה. אף שכן הנוסחא גם בתומשי רוו"ה, גם לקמן (דברים שם שם) הוא ט"ס לע"ד וצ"ל לאַתְקֶנָא וכ"ה בתרגום יוב"ע וכ"כ בעל אוג"ר אבל מה שפירש "לאתקנאה" מענין "קנין" או "קנאה" במחילה מכבוד חכמתו וידיעתו בלשון ארמית, אם היה מענין קנין או קנאה, מה מקום לת' במלה הזאת ? והיה צ"ל "לאקנאה" בלא ת' אלא כוונתו לתקן מקום ומה שלא ת' "לאללא" כתרגום הפעל הזה בכל מקום, וכמשמע מרש"י לקמן (כ' כ"א) משום כבוד הארון.
פסוק לו:שובה ה' רבבות, תיב ה' שרי ביקרך בגו רִבְוַת. אפשר לומר שהוא מענין "תשובה" כמ"ש הראב"ע בשם ר"י חיווג, ולכן ת' "תוב" ואפשר שסובר שהוא מענין "שובה ונחת" וכמ"ש רש"י בשם מנחם, ולכן ת' "שרי ביקרך" אולם אלו היה סובר שהוא מענין "תשובה" היה צריך לתרגם "תוב ה' לות רבות" ולא "בגו רבות" לכן נראה לומר כי הרכיב בחכמתו במלת "שובה" ב' הפירושים יחד כי הפעל "שוב" בעברית [וכן "תוב" בארמית] יורה על הִשָֹנוֹת הפעל הבא אחריו, כמו "שבתי וראיתי" ובכמה מקומות, וכוונת הכתוב כמו "שובה ה' לשכון בתוך רבבות" ולהביא ראיות כי כן דרך המתרגמים להרכיב ב' הוראות במלה אחת, ולטעת אותם בשדי תרגומיהם, יקצר המקום, ורק למופת על דברי, הנה נמצא (לקמן כ"ד כ"ג) "מִשֻׂמּוֹ אֵל" ת' "כד יעבד אלהא את אלין" ת' מלת "אל" קדש, שהוא אלהא, וחול, שהוא כנוי הרומז לרבים, ועמ"ש שם וכן (איוב ל"ד ל"ו) "אבי יבחן איוב" ית' "רעינא פון דאבא דבשמיא יבחן איוב" הרי לך שת' מל' "אבה" הנרדף עם רצון וחפץ, ומל' "אב").