ולמסע את המחנות בשעת סלוק מסעות תתקעו בהם לסימן. פי' בשעת סלוק מסעות כל הג' מחנות של כל דגל ודגל כדכתיב ותקעת' תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעת' תרוע' שנית ונסעו המחנות החוני' תימנה ואמר תתקעו בהם לסימן לומר שאין פי' ולמסע את המחנות כפי' למקרא העדה כי הקריא' אינה אלא ע"י קול אבל המסע אינ' אלא לסי' בלבד שעל ידו ידעו זמן הנסיע' לא שעל ידו יסעו אבל מה שאמ' בשעת סלוק המסעות דמשמע שאחר נסיעת כל הג' מחנות של דגל יתקעו לא ידעתי פירושו שהרי מותקעתם תרועה ונסעו המחנות משמע שיתקעו ואחר יסעו דאל"כ הי' לו לומ' ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ועוד שהוא עצמו כתב אחר זה נמצאת אתה אומ' ע"פ ג' היו נוסעי' על פי הקב"ה וע"פ משה וע"פ חצוצרות משמע שאחר כל אלה היו נוסעים:
ותקעו בהן בשתיהן והוא סי' למקר' העד' פי' בשני כהנים בשני חצוצרות לא מצד התקיע' שהיא פשוטה שהרי מקרא העדה ומקרא הנשיאי' שניהם יחד בפשוטות כדכתי' ותקעו בהן ונועדו אליך כל העד' ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאי' ופי' ותקעו ויתקעו תקיעה פשוטה כמשמעו אבל הסימן שבו נבדל מקרא העדה ממקרא הנשיאי' הוא מצד הכהני' והחצוצרות שמקרא העדה בשתי חצוצרות ובשני כהני' כדכתי' ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה ומקרא הנשיאים בחצוצרו' אחת בכהן א' ופי' יתקעו בלשון רבים בכל פעם שנקראים הנשיאים וכן מה שכתב אחר זה ואם באחת יתקעו הוא סימן למקרא הנשיאים פירוש מצד שהוא בכהן אחד ובחצוצרות אחת ומקרא העדה בשתי חצוצרות בשני כהנים ומג"ש בא בספרי נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד:
ותקעתם תרועה סי' מסע המחנות תקיעה ותרועה ותקיעה פי' לא מצד החצוצרות והתוקעים שהרי מקרא העדה ומסע המחנות שניהם יחד בשני כהנים ובשתי חצוצרות כמו שמבואר אחר זה אבל הסימנים שבם נבדל מקרא העדה ממסע המחנות הן מצד התקיעות שמקרא העדה בתקיעה אחת לבדה ומסע המחנות בתקיע' ותרוע' ותקיע':
כך הוא נדרש בספרי מן המקראות היתרי'. דתני' בספרי ומייתי לה בפ"ב דר"ה ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמ' ותרועה בפני עצמ' אתה אומ' תקיעה בפני עצמה ותרוע' בפני עצמ' או אינו אלא תקיע' ותרוע' אחת היא כשהוא אומ' ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרי תקיע' בפני עצמ' הא מת"ל ותקעתם תרועה תקיע' בפני עצמה ותרוע' בפני עצמה ופרש"י ז"ל תקיע' בפני עצמ' כו' דלא תימא חדא הוא וה"ק הוו תוקעין תרוע' אלא ה"ק ותקעת' תקיע' ואחריה תריעו תרועה או אינו אלא אחת היא וה"ק הוו תוקעין תרועה כשהוא אומ' תתקעו ולא תריעו מכלל דבמסעו' תתקעו ותריעו קאמר ותרועה לא קרי לה תקיע' הוי ע"כ תקיעה בפני עצמ' ותרוע' בפ"ע פי' לפירושו כיון דקר' דתתקעו ולא תריעו לא אתא אלא משו' דאיתקש מסע למקר' העד' בפסוק והיו לך למקרא העד' ולמסע את המחנו' לו' מה מקרא העד' בב' חצוצר' בב' כהני' אף מסע המחנו' כן כדתני בספרי וה"א הה"נ נקשינהו לענין התקיעות שיהיו שוים ומה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע אף מקרא העדה כן ת"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו לומר שאין תרועה למקרא העד' כמו שהביאו רש"י ז"ל א"ז משמ' שבמסע המחנות תוקע ומריע ותוקע דאס"ד שאין במסע המחנות אלא תרועה ובא המקר' שלתתקעו ולא תריעו לומ' שלא נלמוד ממסע המחנו' לעשו' עוד מזה תרוע' הל"ל ובהקהיל את הקהל לא תריעו תתקעו ל"ל אלא ש"מ דפי' ותקעתם תרוע' דמסע המחנו' תתקעו ותריעו קאמר ומשום דאורחא דמילת' הוא דכל היכא דבעי למעוטי' חד מתרתי אומר הא תעביד והא לא תעביד כת' תתקעו ולא תריעו לומר שהתקיעה שאתם עושים במסע המחנו' תתקעו אותה ג"כ בהקהיל את הקהל אבל התרוע' שאתם עושי' במסע המחנות לא תעשו אות' בהקהיל את הקהל וקצת מרבותינו פירשו איפכא דהל"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו לחודי' ולא תריעו ל"ל ומשבשתא היא מכמ' אנפי חדא דקרא ובהקהיל את הקהל וגו' לא אתא אלא ללמד שלא נקיש מקרא למסע לעשות במקרא תרוע' כמו במסע כדלעיל וא"כ איך אפשר שלא יכתוב ולא תריעו ועוד אפי' את"ל דקרא דולא תריעו יתירא הוא אכתי היכי דייק מינה מכלל שיש במסעה תקיע' ותרוע' ולא תרוע' בלבד כפי הקס"ד גם קצת מרבותינו פירשו בזה פירוש' אחרי' יותר רחוקי' מזה ומה שכתבתי הוא היות' נכון בעיני:
ובהקהיל את הקהל. וגו' לפי שהוא אומר והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות כו' יכול מה מסע כו' ת"ל ובהקהיל. אבל לולא זה לא היה צריך לכתוב שכבר כתב ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה:
על עולותיכם בקרבן צבור הכתוב מדבר. כדאיתא בספרי ובפרק אין בערכין בעי ר' אבין עולותיכם אמר רחמנ' אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דילמא עולותיכ' דכולהו ישראל ומסי' מאי הוי עלה ת"ש דתני רב מרי ברי דרב כהנא על עולותיכ' ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים ומה שלמים שקבוע להם זמן אף עולה שקבוע להם זמן ופרש"י ז"ל מה עולה האמור כאן קדשי קדשי' דאין לך עולה קדשים קלים אף שלמים האמורים כאן דטעונין שיר בשלמי קדשי קדשים שהן כבשי עצרת דשלמי צבור הן וכתיב בהו קדש יהיו ליי' לכהן ומה שלמים האמור' כאן לגבי שיר קבוע להם זמן כדאקומנ' כבשי עצרת אף עולה האמור כאן שקבוע להם זמן לאפוקי נדבת צבור דלא קבוע להו זמן:
למסעיהם כמשפט המפורש למסע דגליהם מי ראשון ומי אחרון. וכאילו אמר ויסעו בני ישראל למסעיהם שפירושו כסדר הכתוב במסעיהם מי ראשון ומי אחרון:
במדבר פארן קברות התאוה במדבר פארן היה ושם חנו ממסע זה. שהרי בזה המסע כתוב ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה וכתיב מקברות התאוה נסעו העם חצרות וכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן:
והורד המשכן כיון שנסע דגל יהוד' נכנסו אהרן ובניו וגו' בנסוע המחנה. לא אחר נסיעת דגל יהודה כפי מה שנרא' מהכתוב פה וכך פי' בפרשת נשא בנסוע מחנה יהוד' כשהענן מסתלק והן יודעין שיסעו מפני שא"א לפרש אחר נסיעתו ויהיה פירוש והורד המשכן אחר נסיעתו של יהודה ופ' ויסע דגל מחנה בני יהודה שנסע ממש כמשמעו מפני שא"א שהורד המשכן אלא אחר שיבא אהרן ובניו שיוציאו משם הארון וכל כלי הקדש ולכסותו גם א"א שיהיו שניה' יחד אחר נסיעתו של דגל יהודה וישאר המשכן והארון אחריהם אלא שתכף שהענן נסתלק נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את הארון שנא' ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותו בעגלות והארון וכלי הקודש של משא בני קהת עומדין מכוסין ונתונין על המוטות עד שנסע דגל מחנה ראובן ואח"כ נוסעים הקהתים ואם כן יהיה פי' ויסע דגל מחנה יהודה שהוכן לנסו' לא שנסע ממש:
והקימו את המשכן היו מקימין את המשכן בני גרשון ובני מררי. פי' אין מלת והקימו דבק' עם הקהתים הסמוכי' לה רק עם בני גרשון ובני מררי הנזכרים למעלה מהקהתים או הוא מקרא קצר ופירושו והקימו המקימי' כמו ויגד המגיד כמו שכתב אחר זה וזהו משמע המקרא והקימו מקימו המשכן אותו והראי' שאין והקימו דבק עם הקהתים מאמר והקימו עד בואם שלא יתכן לומר והקימו הקהתים את המשכן עד בואם הגרשונים והמררים שהם היו קודמים מהם במסעם והוסיף לומר כשהיה הענן שוכן וסימן החניה נראה בדגל מחנה יהודה מפני שבזולת זה נראה שבני גרשון ובני מררי שהיו נוסעי' קוד' נסיעת המחנות היו מקימין את המשכן באי זה מקום שנראה להם ואחר כך היו באים שני הדגלים הראשונים והיו חונים ואח"כ היו באים הקהתים ומוציאין את המשכן על מכונו ומכניסין בו את הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וזה אי אפשר שהרי כתוב על פי יי' יחנו ועל פי יי' יסעו לפיכך פירש ואמר שבני גרשון ובני מררי לא היו מקימין אותו אלא על פי יי' דהיינו כשהיה הענן שוכן על דגל מחנה יהוד' שהיו ממתיני' עד שישכון הענן על דגל מחנה יהודה ואז היו מקימין את המשכן אל המקו' ההוא על מכונו ופירש עד בואם טרם בואם של בני קהת כמו עד בואי אליך כי הכוונה במאמר הזה אינו אלא לומר שבעת בואם היה המשכן על מכונו והיו מכניסים בו תכף הארון וכל כלי הקדש על מקומם:
לפי שהי' שבטו של דן מרוב' באוכלסין הי' נוסע באחרונ'. אע"פ ששבטו של יהודה יותר מרובה באוכלסין משבטו של דן מ"מ כיון שיהודה היה הנוסע בתחלה אי אפשר שיהיה אחרון לכל המחנות אלא שבט אח' ומפני ששבטו של דן גדול מכל שאר השבטי' היה הוא האחרון מכלם:
אלה מסעי זה סדר מסעיהם. פירוש שבכל מסע ומסע כך היה הסדר כמו שכתוב פה לא שבא להודיע מספר המסעות דומיא דאלה מסעי הכתוב בפרשת מסעי כי עדיין לא נשלמו המסעות עד שנת הארבעים ואיך יודיע פה מספר המסעות ועוד שאינו מורה כאן מספר מסעות כלל:
ויסעו ביום ההוא נסעו. פירוש בחדש השני בעשרים בחדש הכתוב לעיל אבל מויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני דלעיל אין ללמוד שביום ההוא נסעו דההוא על למסעיהם קאי ופירושו כמשפט המפור' למסע דגליהם כאילו אמר ויסעו בני ישר' במסעיהם כדלעיל:
חובב הוא יתרו שנ' ומבני חובב חותן משה. בספרי פי' חותן משה דהכא אחובב קאי דאי על רעואל קשיא קרא דמבני חובב חותן משה דעכ"ל דחותן משה דהתם או אחובב קאי או אחבר הקני דלעיל מיניה דכתיב וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה וכיון דיתרו הוא חותן משה למדנו שחובב הוא יתרו לא רעואל אביו וקרא דותבאנה אל רעואל אביהן עכ"ל לאו אביהן ממש קאמר אלא אבי אביהן שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא אבל לר' שמעון בן מנסיא דאמר רעואל היה שמו של יתרו על שנעשה ריע למקום צ"ל שיתרו ואביו שניהם נקראו בשם רעואל דאם לא כן קשיא קרא דומבני חובב חותן משה:
יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה חובב על שחבב את התורה. בספרי אליבא דר' שמעון בן יוחאי אבל במכילתא שנו שבע שמות נקראו לו וי"א שהן אגדות חלוקות וכן דרכו בכמה מקומות כמו שכתבתי בתחלת פרשת בראשית ע"ש וי"א שני שמות היו לו בעבור התור' אחד על שייתר פרשה אחת בתורה ושני על שחבב את התורה אבל שמותיו שבע היו כמו ששנו במכילתא ולא פליגי ובספרי לא משמע כן:
נוסעים אנחנו אל המקום מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ כו'. בספרי דאל"כ הולכים אנחנו אל המקום אשר אמר יי' מיבעי ליה מאי נוסעים אנחנו אל המקום שנסיעתנו זאת הוא אל המקום שבמסע זה הראשון נסעו על מנת ליכנס לארץ מיד אלא שחטאו במתאוננים:
ומפני מה שתף משה עצמו עמהם עדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס. אין זה סותר מאמר עתה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביא' לארץ דמשמע שכבר ידע מרע"ה מאות' העת שלא יכנס לארץ שיתכן שהיה מביא את ישראל לארץ ותכף ביאתו שם היה מת שלא יראה מלחמת מלכי ז' אומות וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא גבי יען לא האמנתם גלה הכתוב שאלמלא חטא זה היו נכנסין לארץ כדי שלא יאמרו כו' ומה שכת' רש"י ז"ל גבי שלח נא ביד תשלח ביד אח' שתרצ' לשלוח כי אני אין סופי להכניסם לארץ אע"פ שעדיין לא נגזרה הגזרה עליו ולא גזרת עתה תראה י"ל שרמז לו הקב"ה קודם שליחתו לפרעה כדאיתא בואלה שמות רבה והיה סבור שלא יכניסם כמו מנהיג כדמשמ' מלשון ואני אין סופי להכניסם אבל יכנס גם הוא כאחד משאר העם ולפיכך שתף עצמו עמהם ואמר נוסעים אנחנו אל המקום וההי' דאידך אלה שמות רבה דקאמרי גבי עתה תראה מכאן אתה למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ צ"ל דמיירי בכבוש הארץ כאלו אמ' שלא ליכנס עמהם בכבוש הארץ דהיינו במלחמת שלשים ואחד מלכי' דקאמ' ברישא דההיא דרשא אך קשה דא"כ אפי' לאחר שנגזרה הגזרה למה לא היה סבור שיכנס כשאר העם ומה הפרש יש בין מה שהודיע לו בנבואתו קודם שליחותו אל פרעה שרמז לו שאין סופו להכניס' ובין הגזרה שנגזרה עליו לכן לא תביאו את הקהל הזה הרי משניהם משמע שלא יכניסם כמו מנהיג אבל יכנס כאחד משאר העם ושמא יש לומר דמדהוצרך הכתוב להודיע חטאו כדי שלא יאמרו עליהם בעון דור המדבר שנגזר עליהם שימותו במדבר מת גם הוא שם באותו עון הבין מרע"ה מזה הגזרה שנגזרה עליו בעון מי מריבה היתה שלא יכנס לארץ אפילו כאחד משאר העם אלא שחלק להם כבוד לומ' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ כמו מנהיגים כפי הראוי להם לפי כבוד וההיא דתביאמו ותטעמו שנתנבא שלא יכנס לארץ שזהו קודם הגזרה מיירי כניבא ולא ידע מה ניבא שזו אינו ידיעה אלא שכך נופל בלשון מבלתי ידיעת בעל הלשון וזה נהוג להיות אפילו להדיוטות:
אל ארצי ואל מולדתי אם בשביל נכסי ואם בשביל משפחתי. ובספרי שנו ויאמר אליו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך אמר להן אם מפני ארץ ונכסי אני בא איני בא יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי ואם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי ואם איני הולך מפני נכסי אלך מפני מולדתי:
אל נא תעזוב אותנו אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמרו כו'. פי' וא"ת וכל כך למה והלא הליכתו עם ישראל לא היתה אלא לטובתו כדכתיב לכה אתנו והטבנו לך ומאח' שלא רצה את טובתו ינצחהו וילך ולמה הוצרך להתחנן לו שלא יאמרו כו' שחזרתו לאחור הוא כמו חלול השם שבמקום שהיו כל העולם אומרים שיתרו עם היותו שר וקצי' הניח את מקומו ואת משפחתו ואת שררותו ואת יישובו של עולם והלך במדבר ארץ ציה וצלמות ארץ אשר לא עבר בה איש להכנס תחת כנפי השכינה מפני שהכיר גדולתו של מקום כמו שאמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים והיה מתקדש בזה הש"י על ידו עכשיו יאמרו שלא נתגייר מפני חבתו של מקום אלא מפני שהיה סבור שיש לגרים חלק בארץ כו' וכיוצא בזה אמרו בפסוק דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם פירו' וא"ת כל כך למה היתה השכינה מתלבטת לומר לו למשה בבקשה ממך דבר באזני העם שישאלו איש מאת רעהו והלא הדבר לטובתן של ישראל הוא השיב בזה שלא יאמר אותו צדיק כו' ובספרי אל נא תעזוב אותנו אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין אתה מקבל עליך בקשה גוזרני עליך גזרה עכשיו ישראל אומרים כו':
דרך שלשת ימים מהלך ג' ימים הלכו ביום אח' כו'. דאל"כ דרך שלשת ימים מת"ל ובספרי דרך שלשת ימים אין צריך שהרי כבר נאמר אחד עשר יום מחורב אלא מלמד שהילכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ:
וארון ברית יי' נוסע לפניהם דרך ג' ימים זה ארון היוצא עמהם למלחמ' ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניה' כו'. פי' זה הארון שהיה נוסע לפניה' הוא הארון היוצא למלחמה שעש' אותו מרע"ה קודם שהוריד הלחות השניים כשאמ' לו הש"י פסל לך ואח"כ ועשית לך ארון עץ ומשה עשה הארון תחל' שכשיב' להלוחות בידו יהיה הארון מוכן להניחם שם ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל שהרי המשכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן ובצלאל עשה משכן תחלה ואח"כ ארון וכלים וזה לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה והראיה על זה שהרי הארון שבו הלוחות האחרונים באמצע המחנות היה נוסע לא לפניהם כדכתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות וכתיב ויסעו דגל מחנה בני יהודה בראשונה וגו' ואח"כ ונסע דגל מחנה ראובן ואח"כ ונסעו הקהתים נושאי המקדש דהיינו אחר שני דגלים הראשונים ואחר זה כתוב ונסע דגל מחנה בני אפרים ונסע דגל מחנה בני דן ובספרי וארון ברית יי' נוסע לפניהם זה שיצא עמהם במחנה שהיו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית יי' ומשה לא משו מקרב המחנה שפירושו אף על פי שהעפילו לעלות אל ראש ההר למלחמה הארון הזה שהיו בו הלוחות השלמים לא מש מקרב המחנה אלמא אותו ארון שהיה יוצא עמהם למלחמה אינו הארון שבו הלוחות השלמים אלא הארון שבו שברי הלוחות הראשונים ואליבא דרבי מאיר דאמר מאי אין בארון רק מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ספר תורה שמונח בארון שהיה מונח ארכו לרחבו של ארון שארון שעשה מרע"ה היה אמתים וחצי ארכו שהן ט"ו טפחים ואמה וחצי רחבו שהן ט' טפחים והלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים ומונחות כנגד ארכו של ארון כמה לוחות אוכלות בארכו של ארון שנים עשר טפחים נשתיירו לארכו חלל שלשה טפחים צא מהם טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה מונח וכמה לוחות ברחבו של ארון ששה טפחים נשתיירו שם חלל שלשה טפחים צא מהם טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ס"ת נכנס ויוצא כשהוא דחוק כו' כדאיתא בבתרא פרק השותפין אבל שברי לוחות דמונחות בארון מקרא יתירא דאשר שברת הוא דמפיק לה דלכך נכתב כאן כדי להסמיכן לושמתם בארון לדרשא ללמד שגם השברי לוחות מונחות באותו ארון שעשה משה דעליה קאי אבל בארון שעשה בצלאל שבו שמו הלוחות השניי' שהביאוהו הכהנים אל דביר הבית אל קדש הקדשים שבו כתוב אין בארון רק שני לוחות האבנים לא היו בו רק הלוחות השניים והתורה שכתב מרע"ה כדברי ר"מ שדורש קרא דאין בארון רק לרבות ס"ת שמונח בארון ולא כדברי רבי יהודה שדורש קרא דאין בארון רק לרבות שברי לוחות שמונחים בארון דלדידיה צ"ל שגם שברי הלוחות באותו ארון שעשה בצלאל היו מונחים יחד עם הלוחות השניות דהא קרא דאין בארון רק עליה קאי וא"ת והלא הלוחות השניים בארון שעשה משה רע"ה היו מונחים ולא בארון שעשה בצלאל כדמשמע מההיא דרשא דפסל לך וא"כ ועשית ארון ומשה עשה הארון תחלה שכשיבא והלוחות בידו היכן יניחם שזהו הארון שעשה משה ולא הארון שעשה בצלאל כדכתב רש" ז"ל בפרשת עקב וקשיא בין לר"מ בין לרבי יהודה ששניה' אמרו שהלוחות השניים בארון שעשה בצלאל היו מונחים ולא פליגי אלא בשברי לוחות דלרבי מאיר בארון שעשה מרע"ה היו מונחים ולרבי יהודה בארון שעשה בצלאל היו מונחים ושמא י"ל דלאחר שנעשה ארונו של בצלאל חזרו והוציאום מארונו של מרע"ה והניחום בארונו של בצלאל נשארו שם שברי הלוחות שהיו מונחים בו לדברי רבי מאיר כדמשמע מאשר שברת ושמתם בארון דמיירי בארונו של מרע"ה ולרבי יהודה הניחום בארונו של בצלאל יחד עם שברי הלוחות שהיו מונחים מתחל' בארונו של בצלאל כדמשמע מאין בארון רק דמיירי בארונו של בצלאל:
וענן יי' עליה' יומם ז' ענני' כתובי' במסעיה'. כדתניא בספרי ז' עננים הן וענן י"י עליה' יומם ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניה' יומם ובעמוד אש לילה ובהאריך הענן על המשכן וגו' ובהעלו' הענן ואם לא יעלה הענן כי ענן יי' על המשכן יומם הרי ז' ענני' ד' עננים מד' רוחתיהן וא' מלמעלה וא' מלמטה וא' מלפניהם ולא ידעתי למה בחר אלה הז' יותר משאר הענני' הכתובין שם דמה נשתנה עננים של אלו יותר מהשאר ומה פי' וא' מלמטה דקאמר שמורה שענן א' הי' להם למטה מרגליה' ואם הדבר כן מדוע לא צותה התורה לעשות בסוכה א' מלמעלה וא' מלמטה וד' מד' רוחותיה מאחר שהסוכה אינה אלא דוגמת העננים שהיו מסבבים את ישראל מלמעלה ומלמטה ומד' רוחותיהם כדכתי' בסכות תשבו למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרי':
ויהי בנסוע הארון עשה לו סימניות מלפניו ולאחריו לומר שאין זה מקומו' ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. בפ' כל כתבי ושם אמרו פורענות שנייה מאי היא ויהי העם כמתאוננים פורענות ראשונה ויסעו מהר י"י ואמר ר' חמא בר"ח שסרו מאחרי יי' והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים ופרש"י ז"ל מאחרי יי' בתוך ג' ימים למסע התאוו האספסוף תאו' להתרע' על הבשר כדי למרוד בהקב"ה ולפי זה צ"ל שפירש והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה שכבר התאוו תאוה קוד' המתאוננים דהיינו בתוך הג' ימים הכתובי' לעיל ויסעו מהר יי' דרך ג' ימים וזו היא הפורענות הראשונה ואחר הג' ימים ויהי העם כמתאוננים שהיו מתרעמים על התרחק' מהיישוב והכנסם במדבר וזהו היה רע בעיני יי' שלא היו בטוחים בו ללכת אחריו בשמח' אבל היו הולכים כאנוסים ומוכרחים כפי' הרמב"ן ז"ל או כפי מה שפרש"י ז"ל שהוא לשון עלילה היאך לפרוש מאחרי השם כמו שאמרו בספרי וזו היא הפורענות השניה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואלו דברי תימה שהרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה ראשונ' ושל תאוה שניה לה ושתיהן סמוכות והוסיף לומר אולי חשב הרב שנכתבו שלא כסדרן ורמז על הראשונה באמרו מהר יי' כי שמא מאת נוסעם חשבו לעשות כן והפסיק וכתב את השניה ואחר כך חזר לראשונה ואין בזה טעם או ריח ולא ידעתי מקום התימה על זה מהו כי כבר בארנו שעל דעת רש"י ז"ל יהיה פי' והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה שכבר התאוו תאוה קודם המתאוננים דהיינו בתוך הג' ימים הכתובים לעיל וכמוהו רבים והנה רבי יצחק ז"ל לפי מה שכתבו התוספות לא טען על רש"י ז"ל על זה רק אמר שאין צורך לפרש כן מאחר שאמרו במדרש ויסעו מהר יי' שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק הבורח מבית הספר לא שהם דברי' של תימה ודברי' שאין בהם לא טעם ולא ריח אבל ר"י פי' שהפורענות הראשונה היא כדאמרינן במדרש ויסעו מהר יי' שנסעו מהר סיני דרך ג' ימים כתינוק הבורח מבית הספר כך היו בורחי' מהר סיני דרך ג' ימים לפי שלמדו הרב' תורה בסיני ולפי זה אין צ"ל שפי' והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כבר התאוו תאוה בתוך השלשה ימים קודם המתאוננים:
מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחות משני אלפים ושני רבבות. כי פי' רבבות אלפי ישראל רבבות ואלפי דאם לא כן לא היה צריך לומר רק שובה יי' רבבות ישראל כי סתם רבבה בכל מקום עשרה אלפים ולא תמצא בשום מקום שיזכיר הכתוב אחרי הרבבה שם האלפים רק סתם ושנים יניסו רבבה רבבה כצמח השדה נתתיך והם רבבו' אלפי רכב אלהי' רבותים:
