פר אחד, מיוחד שבעדרו. אם בא לתרץ לשון אחד מה יעשה בשאר הקרבנות כבשה אחת איל אחד. אלא דבא לתרץ השינוי שנאמר פר אחד ואח"כ בן בקר משא"כ בשאר מקומות שנאמר פר בן בקר אחד כמו פרים בני בקר שנים, וכיוצא בזה דייק רש"י בסמוך אחר זה מזרק אחד כסף ולא מזרק כסף אחד אלא דנשתנה לדרוש אחד דקאי על פר המיוחד בעדרו:
פסוק כא:
פר אחד, כנגד אברהם. לא כתב זה גבי יהודה כדי לתרץ למה הוצרך להזכיר בכל אחד קרבנות אלו ולא אמר בקיצור סך כולה אלא שכל אחד בא לדרשה כמו שהביא הרמב"ן בשם המדרש בכל שבט טעם מיוחד לקרבנו, וע"כ הביא רש"י דרשה מיוחדת על השני ומאי דאפשר ליה למדרש דרש, ומכח זה שינה רש"י דרכו בכל מקום לפרש פשוטו של מקרא ולא דרשות של גמטריאות מה שעשה כאן, מטעם שאמרנו:
פסוק פה:
כל כסף הכלים וגו' למדך שהיו כלי המקדש מכוונים כו'. הנס היה שכששוקל כ"א בפני עצמו יש לו קצת הכרע וא"א דרך הטבע שיהיו כל ההכרעות שוים ממש,וכאן היה ממש שוה ההכרע הפרטי עם הכרע הכלל, וטעם לנס זה דהקב"ה הראה דכולן שוים לפניו במחשבתם ובמעשיהם אע"פ שבמקרא הוקדם אחד לחבירו מ"מ היו כולה במעלה אחת לפני הקב"ה, וכיוצא בזה כתבתי ריש סידרא זו לענין בני גרשון גם הם: