פסוק א:ויהי ביום כלות משה להקים. תניא, כל שבעה ימי המלואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן, וביום השמיני העמידו ולא פרקו, דאמר קרא ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן – ביום שכלו הקמותיו .
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
פסוק א:וימשחם ויקדש אותם. תניא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה .
(סנהדרין ט"ז ב')
פסוק א:וימשחם ויקדש אותם. תניא, ר׳ יאשיה אומר, מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, מדות היבש נמשחו מבפנים ולא מבחוץ, דאמר קרא אותם – למעוטי מדת יבש מבחוץ .
(מנחות נ"ז ב')
פסוק ט:ולבני קהת לא נתן וגו׳. דרש רבא, מפני מה נענש דוד בעוזא , מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך, אמר לו הקב"ה, לפיכך הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם ואיהו אתייה לארון בעגלה .
(סוטה ל"ה א׳)
פסוק ט:בכתף ישאו. תני, המוציא בשבת בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתפיו חייב, שכן משא בני קהת, שנאמר בכתף ישאו .
(שבת צ"ב א׳ ברש"י)
פסוק ט:בכתף ישאו. ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה ת"ל ישאו, אלא אין ישאו אלא לשון שירה, וכה"א (תהילים פ״א:ג׳) שאו זמרה, מכאן רמז לעיקר שירת לוים מן התורה [ערבין י"א א'].
פסוק י:לפני המזבח. מהו לפני המזבח, לפי שבאו ועמדו לפני המזבח ולא קיבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח [ספרי].
פסוק יב:ביום הראשון. מה ת"ל ביום הראשון, לומר שהיה ראשון לכל ימות השבוע .
(שם)
פסוק יג:וקרבנו קערת כסף אחת. מגיד הכתוב שמתחלה לא נעשו אלא לשם קרבנות .
(שם)
פסוק יג:שניהם מלאים סולת. תניא, אמר שמואל, אע"פ שאמרו אין כלי הלח מקדשין את היבש, הני מילי מדות, אבל מזרקות מקדשין, שנאמר שניהם מלאים סולת .
(זבחים פ"ח א׳)
פסוק יג:שניהם מלאים סולת. תניא, אין מלאים אלא שלמים, מכאן לכלי שרת שאין מקדשין אלא שלמים .
(זבחים פ"ח א׳)
פסוק יג:שניהם מלאים סולת. [מה ת"ל שניהם, להקיש קערה למזרק], מה מזרק בשקל הקודש אף קערה בשקל הקודש [ספרי].
פסוק יד:כף אחת. הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש , מנה"מ, א"ר חנן, דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשה לכל מה שבכף – אחת .
(חגיגה כ"ג ב׳)
פסוק יד:כף אחת עשרה זהב. כיצד היתה, היא של זהב ומשקלה של כסף, או אינו אלא היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל (פ׳ פ"ו) כל זהב הכפות עשרים ומאה [ספרי].
פסוק יד:מלאה קטורת. ת"ר, קטורת נשיאים [שעלתה ליחיד על מזבח החיצון] הוראת שעה היתה .
(מנחות נ׳ א')
פסוק טו:פר אחד וגו׳. מה ת"ל פר אחד ואיל אחד, פר אחד – שלא היה בעדרו כמוהו, איל אחד – שלא היה בעדרו כמוהו [ספרי].
פסוק יח:הקריב נתנאל. מה ת"ל הקריב, לפי שערער ראובן וטען להקריב לתולדות, נזף בו משה ואמר לו, מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר (פ׳ י"ט) הקרב את קרבנו אין הקרב אלא זה שנאמר לו מפי המקום להקרב [ספרי].
פסוק יח:נשיא יששכר. לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה [שם].
פסוק עח:ביום שנים עשר יום. מה ת"ל יום יום. לומר לך מה יום כולו רצוף אף השנים עשר יום כולן רצופין, מכאן למשכן שדוחה שבת .
(מו"ק ט׳ א׳)
פסוק פט:מדבר אליו. [מדבר לו לא נאמר, אלא מדבר אליו], מלמד שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו .
(יומא ד' ב')