תנ"ך על הפרק - במדבר ז - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

במדבר ז

124 / 929
היום

הפרק

קרבנות הנשיאים בתום מלאכת המשכן, חנוכת המזבח

וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ׃וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם׃אֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם׃וְאֵ֣ת ׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר׃הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃בַּיּוֹם֙ הָרְבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶתפַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃בַּיּוֹם֙ הַחֲמִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאתוּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽהכַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה צֽוּר׃בַּיּוֹם֙ הַתְּשִׁיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃בַּיּוֹם֙ הָעֲשִׂירִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י דָ֑ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶתפַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃זֹ֣את ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כָּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה׃כָּל־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת׃וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר ׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ׃וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהי ביום כלות משה להקים. תניא, כל שבעה ימי המלואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן, וביום השמיני העמידו ולא פרקו, דאמר קרא ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן – ביום שכלו הקמותיו איתכן דעשה כן כדי להתרגל במלאכת המשכן וכמבואר בירושלמי שהיה גם מסדר את העבודות בכל יום, וכן מצינו שלתכלית הרגל בעבודה קצבו שבעת ימים, וכמו ביומא י"ד א' בכה"ג שמינו אותו לעבודת יוהכ"פ היו מפרישין אותו שבעת ימים וכל אותן הימים היה זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכו' כדי להתרגל בעבודה, יעו"ש.
וטעם הדיוק הוא מדלא כתיב ויהי ביום הקים משה את המשכן כמו דכתיב בפ' בהעלותך וביום הקים את המשכן, ולכן דריש ביום שכלה הקמותיו שהיה עושה בשבעת הימים, כמבואר.
.
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
וימשחם ויקדש אותם. תניא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה באלא מכיון שנשתמשו בהם במקדש במלאכתם נתקדשו וכדכתיב בפ' במדבר ואת כל הכלים אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, ובכ"ז אצטריך המיעוט אותם משום דזולת מיעוט זה הו"א דמדכתיב בכלי המקדש (ר"פ תרומה) וכן תעשו, ודרשינן שם וכן תעשו לדורות, והו"א דכאן הוא במשיחה לבד, ולדורות צריך משיחה ועבודה ביחד, לכן כתיב אותם למעט אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בדרשה הבאה. .
(סנהדרין ט"ז ב')
וימשחם ויקדש אותם. תניא, ר׳ יאשיה אומר, מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, מדות היבש נמשחו מבפנים ולא מבחוץ, דאמר קרא אותם – למעוטי מדת יבש מבחוץ גהמדות של יבש היו עשרון וחצי עשרון למנחות [מבואר פ' צו] ומדות הלח היו במדות חלקי ההין לנסכים, ויתבאר מזה אי"ה בפ' פינחס. וטעם דרשה זו, דכאן קאי על כלי המזבח דלחים היו. ובסוגיא כאן איתא דעת חד מ"ד דמדת הלח נתקדשה מבפנים ומבחוץ ומדת היבש לא נתקדשה כלל דחול היא, וא"כ לא אצטריך המיעוט אותם לדרשה זו ואתיא בעיקר לדרשה שהבאנו בדרשה הקודמת אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וכתבו התוס' דלפי המעוט והדרשה אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, באמת צ"ל בדין המדות כמ"ד דמדת היבש חול גמור הוא ולא נתקדשו כלל, דאל"ה איך דרשינן שני מעוטים מאותם, יעו"ש.
אבל לדעתי דבריהם צ"ע לדידן דקיי"ל כר' יאשיה כאן דגם מדת היבש נתקדשה, דכן דעת חכמים במשנה מנחות צ' א', וא"כ אצטריך אותם למעט קדושת מדת יבש מבחוץ, ועם זה קיי"ל דכלי השרת מתקדשות לדורות כמבואר בדרשה הקודמת, וזה ידעינן ממיעוט אותם, וא"כ איך ממעטינן שני ענינים ממיעוט אותם.
ולולא דברי התוס' אפשר לפרש דשתי הדרשות לא פליגי, והוא משום דבפסוק זה יש שני מיעוטים בשני כנויים, וימשחם ויקדש אותם, ודי היה לכתוב וימשח ויקדש אותם, ולכן דרשינן מאחד משיחה לדורות ומאחד למעט מדת יבש מבחוץ, ובפרט לפי המבואר בסוגיא ולפנינו לעיל באות ב' דעיקר הענין דלדורות מתקדש בעבודה ידעינן מפסוק דפ' במדבר כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות, והמיעוט דאותם אצטריך למעט דלא בעינן לדורות משיחה ועבודה ביחד, בודאי אפשר זה למעט מהכנוי וימשחם, ומ"ש בגמרא דממעטינן זה ממלת אותם י"ל דאשיגרא דלישנא הוא, אבל לפי האמת אפשר לקיים שתי הדרשות משני המיעוטין כמש"כ, ועיין ברמב"ם פ"א הי"ב מכלהמ"ק כתב לראיה על דין זה, דכלי המקדש אין מתקדשות לדורות במשיחה רק בעבודה משום דכתיב אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, עכ"ל. וזה ראיה למש"כ, וע"ע במל"מ פ"ב ה"ט מקרבנות שכתב ג"כ בענין זה, והמעיין יבחר.
.
(מנחות נ"ז ב')
ולבני קהת לא נתן וגו׳. דרש רבא, מפני מה נענש דוד בעוזא דכשהעלה דוד את הארון מקרית יערים נתנו את הארון בעגלה ויוליכוהו, ואז מת עוזא, וזה היה עונש לדוד שערבה לו שמחתו אז, וכמש"כ בענין (ש"ב ו') ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וימת עוזא ויחר לדוד. , מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהלים קי"ט) זמירות היו לי חקיך, אמר לו הקב"ה, לפיכך הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם ואיהו אתייה לארון בעגלה הכמש"כ באות הקודם. וצריך באור האיך באמת טעה דוד בזה, אחר דזה מפורש בקרא, ואפשר לומר דהוא סבר דמצוה בכתף ישאו היתה רק במדבר מפני שאז הוליכו גם המשכן והיתה לסימן להבדיל בין הקודש הוא המשכן ובין קודש הקדשים הוא הארון, שהמשכן היו מוליכים בעגלות ואת הארון היו נושאים בכתף, אבל באותה המאורע דדוד שלא היה משכן, חשב שאין קפידא להוליכו בעגלה, וע"ע מענין אגדה זו בירושלמי סנהדרין פ' חלק הלכה ב'. .
(סוטה ל"ה א׳)
בכתף ישאו. תני, המוציא בשבת בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתפיו חייב, שכן משא בני קהת, שנאמר בכתף ישאו ועיין מש"כ השייך לדרשה זו לעיל בפ' במדבר (ד' ט"ז). .
(שבת צ"ב א׳ ברש"י)
בכתף ישאו. ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה ת"ל ישאו, אלא אין ישאו אלא לשון שירה, וכה"א (תהלים פא) שאו זמרה, מכאן רמז לעיקר שירת לוים מן התורה זכבר כתבנו כ"פ בחבורנו מענין דרשות אגדיות כאלה שאין כונת חז"ל לפרש פשטות הכתוב במובן דרשה זו, יען כי באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכמו הכא שבודאי הכונה בכתף ישאו, נשיאת הארון, אלא שחז"ל בכל דבר המקובל ומסור להם מדור דור נתנו לו רמז בתורה שיהיה להם סימן לזכרון הדבר, יען כי כן הוא מטבע סגולת הזכרון שאם יש לו על מה להסמיך נזכר, וכמ"ש חז"ל (עירובין נ"ד א') עשה ציונים לתורה, ולקמן בפ' חקת בפ' וממדבר מתנה נבאר ענין זה בארוכה, ואף הכא בענין חיוב שירה בלוים שאינו מפורש בתורה רק מקובל מסיני, סמכו חז"ל לזכרון הדבר ברמז לשון בתורה ע"פ פירוש מלה שמשמעה שירה בלוים, וכן באו בגמרא כאן כמה דרשות בענין זה, וכולן הן לתכלית הנרצה המבואר. [ערבין י"א א'].
לפני המזבח. מהו לפני המזבח, לפי שבאו ועמדו לפני המזבח ולא קיבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח חטעם הדבר שלא רצה משה לקבל הוא משום שנסתפק באיזו פרטים בסדר הקרבה זו, כמו מי יוקדם ומי יתאחר, כי אם ע"פ סדר התולדה הוי ראובן קודם, ואם ע"פ סדר המסעות הוי יהודה תחלה, כפי שיתבאר, וכן נסתפק אם יקריבו כולם כאחד או כל אחד יומו, ולכן לא רצה לקבל עד שנאמר לו מפי המקום לקבלם וסדר ההקרבה. [ספרי]. ביום הראשון. מה ת"ל ביום הראשון, לומר שהיה ראשון לכל ימות השבוע טדדי היה לומר ויהי המקריב הראשון, דהא דכולם בימים מיוחדים הקריבו ידעינן מנשיא אחד ליום, ולכן דריש שהיה אותו היום ראשון בשבוע, וסמך על מ"ש בשבת פ"ז ב' שאותו היום דהקמת המשכן היה לו עשר מעלות, וזו אחת מהן שהיה ראשון בשבוע וראשון להקרבת הנשיאים בחנוכת המזבח, וכמבואר לפנינו ס"פ פקודי. .
(שם)
וקרבנו קערת כסף אחת. מגיד הכתוב שמתחלה לא נעשו אלא לשם קרבנות יכי המלה וקרבנו מיותר, ולכן דריש שגם הכלים היו מכלל הקרבן, כי נעשו מתחלה להיות כלי שרת והוקדשו מיד. .
(שם)
שניהם מלאים סולת. תניא, אמר שמואל, אע"פ שאמרו אין כלי הלח מקדשין את היבש, הני מילי מדות, אבל מזרקות מקדשין, שנאמר שניהם מלאים סולת יאכלי הלח הם המדות שהיו מודדין בהם יין לנסכים ושמן למנחות, וכלי היבש הם שמדדו בהם סולת למנחות וכלי הקטורת, ואם קיבל למשל יין ושמן בכלי שמודדין בה סולת וקטורת אין הכלי מחשב זה שבתוכה לקודש, וכן להיפך, ומפרש בזה דהמזרקות אע"פ שבעיקרם כלי הלח הם בכ"ז מקדשין גם את היבש, והיינו טעמא משום דחזו לזה ולזה וכמ"ש כאן שהיו ממלאין בה סולת שהוא יבש. .
(זבחים פ"ח א׳)
שניהם מלאים סולת. תניא, אין מלאים אלא שלמים, מכאן לכלי שרת שאין מקדשין אלא שלמים יבנראה בטעם הדרשה ע"פ מש"כ בשם הגר"א מווילנא לפרש מ"ש בעדיות פ"א מ"ג מלא הין מים שאובים, דהמלה מלא מיותר, דאפילו אם היה אומר רק הין מים היה ג"כ במשמע מלא [עיי"ש בפי' תפ"י], ולפי"ז י"ל דגם הכא מדייק יתור המלה מלאים, דדי היה לכתוב בשניהם סולת, ולכן דריש שבא להורות שיהיו המדות שלמים עשרון שלם ולוג שלם לאפוקי אם היה בהם נקב או פגימה אז אף אם הכלי מלאה אבל אין המדה שלמה, ועיין מנחות ח' א' מביא דרשה זו ומפרש שאינו קדוש עד שיהיה עשרון שלם. .
(זבחים פ"ח א׳)
שניהם מלאים סולת. [מה ת"ל שניהם, להקיש קערה למזרק], מה מזרק בשקל הקודש אף קערה בשקל הקודש יגיתבאר ע"פ המבואר אצלנו בכ"מ בס' ויקרא דכל מקום דכתיב במספר סתם מפורש שנים בא להורות על השתוותם, משום דאל"ה הוי המלה שנים מיותר, אחרי דגם בלא"ה הוי סתם רבים שנים, עיין לפנינו בפ' מצורע בפ' שתי צפרים חיות ובר"פ אחרי בפ' שני שעירי עזים. [ספרי].
כף אחת. הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ידכגון כלי מלא פירות קודש פרודין זמ"ז, כגון צמוקין וגרוגרות, ונגעה טומאה באחת מהן נטמא כל מה שבכלי, וזה הוא רק לקודש אבל לא לתרומה, דזה אחת מן הי"א מעלות שיש לקודש על תרומה כמבואר בפ"ג דחגיגה. , מנה"מ, א"ר חנן, דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשה לכל מה שבכף – אחת טונראה דמדייק מיתור המלה אחת, דכיון דכתיב כף בלשון יחיד, ממילא משתמע דאחת היא, וכמו דדייקינן במגילה כ"ח א' על הפ' את הכבש אחד, אם נאמר כבש למה נאמר אחד, וביומא ע' ב' על הפ' ואיל אחד, וכן לפנינו בפ' הסמוך, ולכן דריש שמורה על אחדות הכף, והיינו שהכף מאחד ומתאים כל מה שבתוכה. –
ועיין במס' חלה פ"ב מ"ד העושה עיסתו קבים [ר"ל פחות פחות מכשיעור] ונגעו זב"ז פטורים מן החלה, ר"א אומר, אף הרודה מן התנור ונותנן לסל הסל מצרפן לחלה, ומבואר בפסחים מ"ח ב' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"א, ולא נתבאר מה ראה לפסוק כיחיד נגד רבים, אך ע"פ דרשה שלפנינו י"ל בטעמו משום דאשכחן ענין צירוף כלי מרומז בתורה.
.
(חגיגה כ"ג ב׳)
כף אחת עשרה זהב. כיצד היתה, היא של זהב ומשקלה של כסף, או אינו אלא היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל (פ׳ פ"ו) כל זהב הכפות עשרים ומאה טזכנראה מחלק המלות עשרה זהב לנטיות מיוחדות, ומפרש כף אחת עשרה, ר"ל עשרה שקלי כסף משקלה, זהב, ר"ל היא, הכף, של זהב, וכ"מ בת"א מתקל עשר סלעין, היא דדהב. [ספרי]. מלאה קטורת. ת"ר, קטורת נשיאים [שעלתה ליחיד על מזבח החיצון] הוראת שעה היתה יזדשוב לא היתה באה על מזבח החיצון אלא רק על מזבח הזהב כמבואר בפ' תצוה. .
(מנחות נ׳ א')
פר אחד וגו׳. מה ת"ל פר אחד ואיל אחד, פר אחד – שלא היה בעדרו כמוהו, איל אחד – שלא היה בעדרו כמוהו יחדריש יתור המלה אחד וכמש"כ למעלה אות ט"ו, וכהאי גונא דריש במגילה כ"ח א' הכבש האחד המיוחד שבעדרו, וביומא ל"ד ב' המובחר שבעדרו, יעו"ש. [ספרי]. הקריב נתנאל. מה ת"ל הקריב, לפי שערער ראובן וטען להקריב לתולדות, נזף בו משה ואמר לו, מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר (פ׳ י"ט) הקרב את קרבנו אין הקרב אלא זה שנאמר לו מפי המקום להקרב יטמדייק מה ת"ל הקריב, לא כמו בכל הנשיאים דכתיב בהו ביום פלוני נשיא וגו', ועיין בפירש"י בפסוק זה. [ספרי]. נשיא יששכר. לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה כעיין בדרשה הקודמת, וכאן דריש כפל הלשון הקרב, ומפרש מפני שזכה לבינה כמבואר בדה"י א' י"ב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ועיין בפירש"י ובס' התוה"מ כאן. [שם]. ביום שנים עשר יום. מה ת"ל יום יום. לומר לך מה יום כולו רצוף אף השנים עשר יום כולן רצופין, מכאן למשכן שדוחה שבת כאר"ל העבודות שבמשכן, ומקודם לזה מביא בגמרא ראיה מפסוק דלעיל ביום עשתי עשר יום, ופריך ודלמא ימים הראויין, כלומר ימים הראויין להקרבה דהיינו ימי החול, ומשני כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום, הוא הפ' שלפנינו, ולא נתבאר לי עיקר הקושיא ודלמא ימים הראויין, והא לתכלית זה דרשינן יתור לשון יום שכולן רצופין, ואם נימא ימים הראויין א"כ ל"ל היתור מלה יום, ואפשר לומר הכונה, דאדרבה דכיון דפשטות הלשון ביום עשתי עשר מורה על רצופין לכן כתיב יום להוציא מזה ולהורות על ימים הראויין, ודו"ק. .
(מו"ק ט׳ א׳)
מדבר אליו. [מדבר לו לא נאמר, אלא מדבר אליו], מלמד שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו כבפירש"י שהלשון אליו משמע שהקול נמשך רק למי שמדברים אליו ולא לזולתו, ועיין מש"כ אנו בפ' שמות בפסוק ולא עשו כאשר דבר אליהן. ובריטב"א כתב בטעם הדיוק מדכתיב בפ' זה שתי פעמים אליו, מדבר אליו וידבר אליו, יעו"ש, אבל בילקוט דריש אלו השתי פעמים אליו, אחד למעט ישראל ואחד למעט אהרן, ר"ל שרק אל משה דבר ולא לישראל ואף לא לאהרן. .
(יומא ד' ב')

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך