א וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃ ב וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃ ג וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ ד וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ה קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ׃ ו וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם׃ ז אֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם׃ ח וְאֵ֣ת ׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ ט וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃ י וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ יא וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ יב וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ יג וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ יד כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ טו פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ טז שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ יז וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ יח בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר׃ יט הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ כא פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ כב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ כג וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ כד בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ כה קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כו כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ כז פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ כח שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ כט וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ ל בַּיּוֹם֙ הָרְבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ לא קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ לב כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת לג פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ לד שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ לה וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ לו בַּיּוֹם֙ הַחֲמִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ לז קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ לח כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ לט פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ מ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת מא וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ מב בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ מג קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ מד כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ מה פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ מו שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ מז וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ מח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ מט קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ נ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ נא פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ נב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ נג וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ נד בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃ נה קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה נו כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ נז פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ נח שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ נט וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה צֽוּר׃ ס בַּיּוֹם֙ הַתְּשִׁיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ סא קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ סב כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ סג פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ סד שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ סה וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ סו בַּיּוֹם֙ הָעֲשִׂירִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י דָ֑ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃ סז קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ סח כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת סט פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ ע שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ עא וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃ עב בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ עג קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ עד כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ עה פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ עו שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ עז וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ עח בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ עט קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ פ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פא פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ פב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ פג וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ פד זֹ֣את ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃ פה שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ פו כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כָּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה׃ פז כָּל־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת׃ פח וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר ׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ׃ פט וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ברכת אשר

אשר וסרטיל

פסוק א:
רש"י ד"ה ויהי ביום כלות משה, "כַּלוֹת" כתיב (רצונו לומר: בפתח ולא כְּלות בשוא, ודו"ק), יום הקמת המשכן היו וכו'. נראה שהמובא בסוגריים אינו נכון, אלא רש"י גורס "כלת" בלא וו, וראה "מנחת שי" (שמות יב, ז), וכן הוא בכתבי־יד. ועיין נידה (לג ע"א) ורש"י שם (ד"ה ומאי ניהו) ותוספות (ד"ה והנשא כתיב), וראה גם שבת (נה ע"ב תוספות ד"ה מעבירם) וגליון הש"ס שם, שמנו כמה מקראות בתורה שמסורת הספרים שלנו חלוקה על דברי הגמרא. וראה גם דברי אור החיים הק', שאומר כאן דברים יסודיים וחשובים, וכה דבריו: רבותינו ז"ל אמרו, 'כלת' כתיב, ורואני כי בספר התורה כתובה בו"ו. ואני אומר, כי דברי תורה כאלו וכיוצא באלו, אינם נמסרים לכל מרים יד בתופשי התורה, כי יסובב הדבר הכפירה והזלזול בכבוד מורים. ויש לך לדעת כי סדר תורתנו הקדושה, ותיבותיה ואותיותיה ספורות מזוקקות, חצובות ממחצב קדוש ונורא, נפלאים המה למכיר בהם, ויותר פליאות, נעלמים מעין כל. ע"כ. ומעין זה בשו"ת רדב"ז (ח"ג אלף סח): יש לך להאמין שאין לך אפילו תיבה קטנה, שאין בה סודות עמוקים, וצירופים שלא נשיגם אנחנו. ואין לך בתורה אפילו אות אחת ללא צורך ולא לתפארת הקריאה, ולא בפה רפה וכו'. (פ' נשא תשמ"ב)
פסוק א:
רש"י ד"ה ביום כלות משה להקים, ולא נאמר: ביום הקים, מלמד וכו'. כלומר מזה שנאמר "ביום כלות משה להקים" נראה שהקמת המשכן נמשכה כמה ימים, וזה אינו, שהרי כתוב להלן (ט, טו) "וביום הקים את המשכן". לכן מפרש רש"י (על־פי חז"ל) שבכל יום היה משה מעמידו ומפרקו ובשמיני כלו הקמותיו. (פ' נשא תש"ס)
פסוק א:
"וימשח אֹתו (את המשכן) ויקדש אֹתו ואת כל כליו... וימשחם ויקדש אֹתם". לא מובנת לי החזרה שבסיפא - "וימשחם ויקדש אֹתם" שלכאורה אינה מחדשת דבר. ולפי שעה לא מצאתי מעיר. (פ' נשא תש"ס) וראה ראב"ע על אתר המבאר כי ציון המשיחה והקידוש שבפעם השניה מוסב על המזבח, ומכל כלי המשכן נזכר דווקא המזבח בגלל חנוכתו המיוחדת.
פסוק ג:
רש"י ד"ה ויקריבו אותם לפני המשכן, ...לכך התנדבו כאן תחלה. ע"כ. ניסוח הסיפא תמוה. הרי "תחילה" שייך רק כאשר יש המשך, ואיה כאן ההמשך? הרי רק הם הביאו - הן את הצבים והבקר, הן "קערת כסף אחת" וגו'. וצריך לומר שהכוונה: תחילה - לפני אחר שיקדימם. (פ' נשא תש"ס)
פסוק י:
"ויקריבו הנשאים... ויקריבו הנשיאם...". אין בסיפא חזרה על הרישא, אלא ברישא נאמר שביום חנוכת המזבח י"ב הנשיאים הקריבו־הביאו את נדבתם, ואחר כך הביאו כולם "לפני המזבח" ואז נצטוה משה על סדר ההקרבה. (פ' נשא תשנ"ח)
פסוק י:
רש"י ד"ה ויקריבו הנשאים את קרבנם לפני המזבח, כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה (ספרי מז). ע"כ. מסתבר שהדרשה היא על שום החזרה "ויקריבו ... ויקריבו". (פ' נשא תשנ"ה)
פסוק י:
רש"י ד"ה יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח, ...עד שנאמר לו מפי הקב"ה, יקריבו למסעות וכו'. אף על פי שעל סדר המסעות נצטוו בראש חודש אייר (ראה למעלה א, א) וכאן מדובר בראש חודש ניסן (כמבואר ברש"י לפסוק א), מקובל היה בידם סדר הדגלים מיעקב אבינו (ראה למעלה ב, ב רש"י ד"ה באותות), כמבואר ב"שפתי חכמים" (אות ש). (פ' נשא תשס"ד)
פסוק יב:
על החזרות הרבות שבפרשת הנשיאים כתב רמב"ן (בסוף פסוק יב), שנועדו לכבד את כולם, ולהדגיש שכולם שקולים. עיין שם. (פ' נשא תשנ"ה) וראה מעין זה אצל ר"י בכור שור, רלב"ג ואברבנאל. וראה גם "אזנים לתורה" (בפסוק יח) שכתב: "ביום השני... ביום השלישי..." - טרח הכתוב י"ב פעמים לכתוב בפרטיות את אותם הקרבנות שנאמרו ביום הראשון, בלא שום חידוש כלשהו, ולא הסתפק לאמר: 'ביום השני... כדאתמול', או כדומה מן הלשונות בדרך קצרה? ויש לומר, שדברה התורה בשבחם של הנשיאים, שהשני לא הוסיף על הראשון והשלישי על השני, וכן כולם, ולא כדרך אנשים (ובפרט נשיאים וסתם 'גדולים'), הרגילים באופנים כאלה במעמד כל ישראל להתפאר בנדיבות לבם ולהראות לכל כי עולים המה על חבריהם (רצוני לומר להתכבד בקלון חבריהם), והם לא עשו זאת. ומכיון שאם היה השני מוסיף על הראשון (וכן השלישי על שניהם, וכך הלאה...) היה ההכרח לפרוט את נדבתו, ולא רצה הקב"ה שבשביל שעשה השני דבר הגון ולא 'התחרה' עם חברו, יפסיד ולא יהא קרבנו כתוב בפרוטרוט בתורה. ולכן ציוה ה' לרשום את קרבנו וכן את קרבן השלישי וכן הרביעי וכן כולם בפרטיות כמו הראשון. ע"כ.
פסוק יב:
בדרך זו הלך גם מרן ה"חפץ חיים" בספרו על התורה (שמות לה, כז), ושם מעמיד זה לעומת זה את דרשת חז"ל על המילה "נשאם" הכתובה בכתיב חסר (ראה רש"י שמות לה, כז) לעומת אריכות הלשון שבפרשתנו, פרשת הנשיאים. וזו לשונו: כאן (בספר שמות) בשביל שנתעצלו, קימצה התורה אות יו"ד, ואצל נדבת הנשיאים בפרשת נשא האריכה התורה בנדבת כל נשיא בפרשה מיוחדת, ולא כללה אותם ביחד, אם כי נדבותיהם היו שוות. וכל זה ללמדנו בא, כמה חביב להקב"ה ענין שבני האדם עושים אותו בזריזות ובחבורה עם הציבור, ואינם מתגאים איש על אחיו, אף אין בהם קנאה ותחרות. כאן (בספר שמות) התעצלו הנשיאים להשתתף (את) [עם] הציבור בנדבתם, נחסרה אות משמם, ושם (בפרשת הנשיאים) הביאו כולם נדבותיהם ברצון, הקציבה התורה עבורם מקום נכבד ולא קימצה, לא רק באותיות, אלא גם בפרשיות שלמות, לכל נשיא ונשיא פרשה מיוחדת. ע"כ. ניתן להוסיף ולומר שמה שהאריכה התורה בפרשתנו, זה כדי ללמדנו על מעלתם של בעלי תשובה, וכפי שכתב הרמב"ם בלשונו הזהב (הלכות תשובה ז, ד): ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו". כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם. ע"כ. ואמנם לא חטאו הנשיאים בחטא שיש בו מעשה, אך כבר כתב הרמב"ם שם (בהלכה ג): אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן. מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העוונות קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם. ע"כ. נמצאנו למדים שמשחטאו הנשיאים בכך שלא הזדרזו להתנדב למלאכת המשכן, נחסרה אות אחת משמם, ומשחזרו בתשובה, עשה להם הכתוב כבוד גדול ולכל נשיא ונשיא הקדיש פרשה משלו. (מהרב איתן שנדורפי שי')
פסוק יב:
"נחשון בן עמינדב". בלא תואר נשיא. לפי רש"י בא הכתוב לומר שזכה לגדולה - להקריב ראשון - לא מצד גדלותו האישית (מצד עצמם כל הנשיאים שווים), אלא מפני מטה יהודה. הפוך ממנו ביאורו של אור החיים הק': ולא אמר "נשיא", ככל האמור בכל המטות, לומר כי ראוי הוא נחשון להקריב ראשון הגם שלא היה נשיא, ומעלתו מצד עצמו, מה שאין כן בכל שאר הנשיאים כי מעלתם היא לצד היותם נשיאי השבט לבד. ע"כ. מעין זה יש ב"העמק דבר" על אתר: כמו שבימי התנאים היה הנהוג להיות גדול מרבן שמו, כך בימי משה רבנו היה גדול מכינוי נשיא שמו. ע"כ. דומה שהיום מעדיפים יותר ויותר להגדיל את השם מהרב, ומה גדולה האינפלציה שנוהגים היום בתחום זה. ועוד כתב בעל "העמק דבר": ואולי משום שכל נשיא הראה נשיאותו ושררותו ביום שמחת מצוה שלו, מה שאין כן נחשון היה ביום מר של מות נדב ואביהוא בני אחותו אלישבע, ולא נהג אלא שמחת מצוה לחוד. ע"כ. טעם אחר מובא בחזקוני על אתר: לא נקרא כאן "נשיא" כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון, וכל האחרים נקראו נשיאים לפי שהשפילו עצמן והקריבו אחריו. (פ' נשא תשנ"ח)
פסוק יג:
"וקרבנו". לא ידעתי, מה פשר הו"ו, שאינה אלא כאן, דווקא בקרבן שהוקרב בראשונה. חיפשתי ב"דיוקים", ואכן הוא שולח אל במדבר רבה (יג, י-יא) הרואה בו"ו זו אזהרה לשבט יהודה שלא יהיו בעלי גאווה. (פ' נשא תש"ן)
פסוק יג:
ועתה נראה לי הדבר פשוט. הו"ו באה בהמשך לתיבת "ויהי" שאף היא אינה ביתר הקרבנות, וכמו הו"ו של "ויקריבו" שאף היא באה אחרי "ויהי", ראה פסוקים א-ב. (פ' נשא תשנ"ט) וראה חזקוני שכתב: וקרבנו - כלומר וזה קרבנו. דבר אחר: לכך נכתב בו"ו, שלא יתגאה לומר אני ראשון למקריבים, שהרי הו"ו מוסיף על ענין ראשון כאילו לא היה ראשון. ע"כ.
פסוק יג:
"שניהם מלאים סלת". לא ראיתי מי שיאמר, מניין להם סולת ושמן במדבר כשהתפרנסו מן המן שירד מן השמים. (פ' נשא תשמ"ח) וראה מש"כ בספר שמות (ראש פרשת תצוה).
פסוק טז:
רש"י ד"ה שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על קבר התהום וטומאת ספק. ע"כ. קבר התהום הוא כינוי לטומאת ספק (ואכן בכמה גרסאות ישנות כתוב: קבר התהום שהיא טומאת ספק). חטאת זו באה לכפר על כל ספק הטומאות שארעו מימי עולם לכל הנכנסים באותו יום אל הקודש. כך לפי רא"ם. (פ' נשא תש"ן)
פסוק יח:
רש"י ד"ה הקריב נתנאל בן צוער. הקרִב את קרבנו. ...שהיו יודעים בתורה, שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" (דברי הימים א' יב, לג), ואחת וכו'. קצת קשה לי, מהי הראיה מדברי הימים, והרי שם מדובר בימי דוד מלך ישראל ולא בימי יציאת מצרים, ותורה לאו בירושה ניתנה. ואולי אדרבה, מכאן נלמד שגם העובדה שביום מן הימים יהיו מבני יששכר "יודעי בינה לעתים" מספקת כדי לקבוע להם מקום של חשיבות. (פ' נשא תשנ"ב)
פסוק יח:
רש"י ד"ה קערת כסף, מנין אותיותיו בגימטריא תשע מאות ושלושים וכו'. תמוה בעיני שאין רש"י מביא הערות אלה, כלומר זו וכל היתר עד סוף פסוק כג, כבר למעלה (יג-יז), בקרבן נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה - המקריב הראשון. ואלמלא היה מיחס אותן לרבי משה הדרשן, הייתי אומר שזה שייך למתודיקה של רש"י (והיה מן הראוי לחקור תופעה מעין זו בפירושו). ואולי באמת אין זה כי אם למשוך תשומת לב קהל השומעים. ולפי ר' שמואל פ. גלברד ב"לפשוטו של רש"י" הסיבה פשוטה: ביום השני התורה צריכה היתה לכתוב "וכן הקריב נתנאל בן צוער". למה חזרה ופרטה שוב את כל הקרבנות שהביא נתנאל? כדי לרמוז שיש סיבה וטעם בכל אחד מפרטי הקרבן, כלומר: החזרה באה כדי לדרוש הכתובים.
פסוק יח:
ומכל מקום, הגימטריות כשלעצמן נראות כלקוחות ממרחקים, ובמיוחד זו שבפסוק כ - קטרת גימטריא תרי"ג ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת (א"ת ב"ש), שכן בדרך זו אפשר להגיע להיגדים שרירותיים. ודברי "שפתי חכמים" (אות ו) נראים, לעניות דעתי, רחוקים מפשוטו של מקרא. אך לא פחות קשות הן הגימטריות של שנות חייהם של אדם ונח ומה להן ולענייננו, אף כי הדברים מן המדרש (במדבר רבה יד, יב). (פ' נשא תשמ"ג, תש"ן, תשנ"ב, תשנ"ח) וראה "גור אריה" על אתר שכתב: ואם תאמר, מה ענין זה לכאן לשנות אדם הראשון ונח? ויש לומר, כי מלאכת המשכן שקול כמו בריאת העולם, וכל דבר שהיה בבריאת העולם היה במלאכת המשכן. ע"כ. האבות הקדושים, אף הם שייכים להשלמת הבריאה ושכלולה, שכן הם היסוד והשורש של עם ישראל. ובהקשר זה ראוי להזכיר שהמשכן הוקם בניסן למרות שנגמרה מלאכתו כבר בכסלו, כדי שיוקם בחודש שבו נולד יצחק. ובדומה לזה - בית המקדש הראשון הוקם בתשרי, למרות שנגמרה מלאכתו כבר בחודש חשון, כדי שיוקם בחודש שבו נולד אברהם. באשר למכירת יוסף - מכירת יוסף היא חטא חמור שמצריך כפרה בכל הדורות, כמו שאמרו במדרש משלי (פרשה א), וכמו שהסבירו חז"ל ב"תורת כהנים" (בתחילת פרשת שמיני). ועיין גם ברמב"ם (מורה נבוכים ג, מו) שהשעיר שמקריבים בכל ראש חדש ובכל מועד, גם הוא בא כדי לכפר על חטא מכירת יוסף. (הערת הרב איתן שנדורפי שי')
פסוק כ:
רש"י ד"ה כף אחת, כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה (במדבר רבה יג, טז). ע"כ. והרי זו דרשה קשה וחורגת מכל השאר שהן או על־פי גימטריא או על־פי מספרים, ואילו כאן מדמים כף ליד ואין הן אותו הדבר. ועוד: לא התורה כי אם הלוחות ניתנו ביד. (פ' נשא תשמ"ז) הערת הרב איתן שנדורפי שי': "התורה" - הכוונה ללוחות הברית, וכן אמרו בבמדבר רבה כאן (יג, טז), וזו כוונת רש"י כפי שמשתמע מהמשך דבריו: "עשרה זהב כנגד עשרת הדברות".
פסוק כא:
רש"י ד"ה פר אחד. ד"ה איל אחד. ד"ה כבש אחד. ד"ה שעיר עזים. ד"ה ולזבח השלמים בקר שנים. ד"ה אילם, עתדים, כבשים. ע"כ. גם האמור בדבורי מתחיל אלה (על פי במדבר רבה יג, יד) קשה לי, כי הדברים נראים מאוד שרירותיים או מקריים (כנגד אברהם וכנגד יצחק, לכפר על מכירת יוסף וכיוצא בזה). (פ' נשא תשנ"ב)
פסוק כד:
רש"י ד"ה ביום השלישי נשיא וגו'. בהשוואה של פסוקנו עם פסוק יח נמצא שני הבדלים ביניהם. האחד: לעומת "נשיא יששכר" נאמר כאן "נשיא לבני זבולון" ולא "נשיא זבולון". והשני: שָם שמו של הנשיא (נתנאל בן צוער) בא לפני תוארו (נשיא יששכר), וכאן השם בא בסוף. לשני הבדלים אלו נדרש רש"י כאן. (פ' נשא תשנ"ב)
פסוק פד:
רש"י ד"ה ביום המשח אתו, בו ביום וכו'. כלומר אין פסוקנו - "ביום המשח אתו" - סותר את פסוק פח - "אחרי המשח אתו" - כי לא נפרש "אחרי": לאחר זמן, כי אם: מיד. קודם משיחה ומיד אחריה ההקרבה (חנוכת המזבח) ושתיהן בו ביום (ראש חודש ניסן), כמבואר ב"לפשוטו של רש"י". (פ' נשא תשנ"ח)
פסוק פט:
רש"י ד"ה ובבא משה, שני כתובים המכחישים זה את זה וכו'. ועתה לא ראיתי, במה הם מכחישים זה את זה ובמה השלישי מכריע ביניהם. ושאלתי גם את בני משה שי' וגם את ר' שמואל פוירשטיין שי', בקדומים. ונראה שכך צריך להבין: בענין שמיעת קול דיבור השכינה בבוא משה אל אהל מועד מצינו שני כתובים המכחישים זה את זה: (א) "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א, א) - משמע שהקול היה נשמע מכל מרחב האוהל, גם מחוץ לפרוכת. (ב) "ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמות כה, כב) - משמע שהקול נשמע רק מקדש הקדשים בו מצויים הארון והכפורת. בא פסוקנו ומכריע ביניהם - משה היה נכנס לאוהל מועד ובעמדו שם שמע קול הבא מעל הכפורת מבין שני הכרובים ומשם יצא לאוהל מועד ונשמע למשה. (פ' נשא תשנ"ו)