פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, המקום הגיאוגרפי שבו נולדת, וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, המקום שאליו אתה מרגיש קרבה ושייכות, וּמִבֵּית אָבִיךָ, משפחתך המורחבת, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, ארץ שאינה ידועה לך. ניתן לך רק כיוון, שעליך לצעוד בו, וכשתגיע — תקבל אישור שהגעת. אמנם אתה יוצא כאדם אחד העומד בראש משפחה או שבט, אבל מובטח לך שבמקום שאליו אתה הולך —
פסוק ב:וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, שמך יתפרסם, וֶהְיֵה בְּרָכָה, תשמש דגם לברכותיהם של בני אדם. כשהם יברכו זה את זה, הם ישתמשו בשמך: 'שתזכה להיות כאברהם'.
פסוק ג:וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, אברך את המברכים אותך, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, ואקלל את מי שיקלל אותך. וְנִבְרְכוּ בְךָ לא רק משפחות צאצאיך או שכניך, אלא כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. אברם לא יהיה אדם פרטי החי לעצמו; הוא יהפוך סמל ומופת לכול.
פסוק ד:וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', אברם יצא לדרך, והשאיר בחרן את משפחתו, שגם היא התכוונה מתחילה להגיע לכנען. וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט בן אחיו הרן, שכנראה מת בצעירותו. לפי המדרש, לוט היה גם גיסו של אברם, משום שגם שרי היתה בתו של הרן. כיוון שהיה ביניהם קשר כפול, לוט — שלא היה עדיין מבוגר כדי לעמוד בראש משפחה משלו — נלווה אל אברם. וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
פסוק ה:וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, העבדים שקנו בְחָרָן. לפי המדרשים, היו אלה הגֵּרים שהוא גייר. ייתכן שהם היו אנשים המשועבדים לו, שכן אברם לא עמד בראשה של משפחה קטנה אלא בראש שבט נודד, שיש בו רכוש ומקנה, ויש בו כנראה גם אנשים משועבדים, כפופים או קשורים בקשרים שונים לאברם. וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. ניתן לשער שנסעו בדרך הים, כלומר לאורך חוף הים התיכון עד ארץ ישראל. וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.
פסוק ו:וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, המקום שבו תשכון מאוחר יותר העיר שכם. עַד אֵלוֹן מוֹרֶה— קרוב לוודאי שאין מדובר בעץ האלון. ייתכן שזה היה שמה של עיר שקדמה לשכם, והיו שפירשו ביטוי זה כמישור מורה, או: כמבנה של מורה. וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. הערה זו, שהיא משמעותית להמשך הסיפור, מזכירה שאברם לא בא אל ארץ שוממה וריקה מאדם, כמקומות רבים באותה עת; הוא הגיע למקום שחי בו העם הכנעני כבר כמה וכמה שנים.
פסוק ז:וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם בכנען וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. קודם לכן, כשאברם הצטווה לנסוע, הוא קיבל ברכה כללית. עתה הובטחה לו מתנה מסוימת — זרעו יקבל את ארץ כנען. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו. אברם בנה את המזבח הראשון לה' בעקבות התגלותו, והמזבח ישמש לזיכרון שבמקום זה התגלה אליו ה'.
פסוק ח:וַיַּעְתֵּק, אברם נסע מִשָּׁם הָהָרָה, לעבר ההרים מִקֶּדֶם, מצד מזרח לעיר בֵית אֵל. וַיֵּט, פרש, מתח שם את אָהֳלֹה. במשך שנים רבות אברם ומשפחתו היו בעיקר נוודים ורועים שוכני אוהלים. בֵּית אֵל היתה מִיָּם, מצד מערב למקום חנייתו, וְהָעַי מִקֶּדֶם, מצד מזרח למקום חנייתו. יש להניח שבארץ, שעדיין לא היתה מיושבת, היו שטחים ריקים שהתאימו למרעה. כך מצא אברם שטח מרעה לצאנו בין בית אל לבין העי. וַיִּבֶן גם שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. ביטוי זה מופיע כמה פעמים, ומשמעו הודעה פומבית. אברם נדד ממקום למקום בגלל צאנו, אך ידע שעליו לנדוד כדי לפרסם ולהודיע בעולם את שם ה'.
פסוק ט:וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. כיוון שלא נאמר לו היכן עליו לחנות, וכיוון שעדיין לא מצא מקום שבו הרגיש נוח מספיק, הוא יצא מבית אל והדרים.
פסוק י:וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, כתוצאה מעצירת גשמים, המשפיעה לרעה הן על התבואה והפֵּרות המזינים את האדם הן על עשבי השדה, מרעה הבהמה, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, לחיות שם באופן עראי, ולא להתיישב בה ישיבה של קבע, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ, וארץ מצרים, התלויה בנילוס ולא במי הגשמים, אינה סובלת בדרך כלל מרעב כזה.
פסוק יא:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב את מחנהו לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, הרי אני יודע כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, ויופייך אינו חיצוני בלבד; את גם בעלת אישיות ומעמד, כפי שנראה בהמשך.
פסוק יב:וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, כאשר אבוא אתך למצרים, וְאָמְרוּ: אִשְׁתּוֹ זֹאת, ואז וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, יהרגו אותי מפני שירצו בך. אברם חושש שיתנפלו עליו בשל יופיה של שרה, בשל אישיותה וכן בשל כספו הרב.
פסוק יג:אִמְרִי נָא בין תושבי מצרים, כי אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, בגללך. בתור אחות איש לא יפגע בי. כך ייטב לי בזכותך, משום שיתייחסו אלי בתור אחיך, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
פסוק יד:וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה, וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִיא מְאֹד.
פסוק טו:וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, מלך מצרים. וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה, סיפרו באוזני המלך שבין האורחים שהגיעו מארץ רחוקה מצויה גם אשה יפהפיה. וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה, כדי שתהיה אחת מנשיו. נראה כי שרי לא מחתה, שהרי אברם ושרי טענו שהם אח ואחות.
פסוק טז:וּלְאַבְרָם הֵיטִיב פרעה בַּעֲבוּרָהּ, בתור אחיה של האשה שרצה לקחת. וַיְהִי לוֹ, לאברם, משלו ומכל המתנות שקיבל, צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
פסוק יז:וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ, את משפחתו ואת הסובב אותו, עַל דְּבַר, בגלל שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. כיצד הבין פרעה שלקיחת שרי היא שגרמה לצרותיו? ייתכן שהנגעים הופיעו מיד עם בואה; אולי שרי הסבירה לו שהנגעים באו כתוצאה מלקיחתה; ואולי מתוך שסירבה להצעותיו, הרגיש שהרעה שהגיעה עליו ועל ביתו בד בבד עם לקיחת האשה הזרה באה בשל התנהגותו. מכל מקום, פרעה גילה לבסוף את האמת, כיוון ששרי סיפרה לו שהיא אשת אברם ולא אחותו.
פסוק יח:וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִיא?
פסוק יט:לָמָה אָמַרְתָּ "אֲחֹתִי הִיא", וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה? מאחר שאמרת שהיא אחותך, התכוונתי לקחתה לאשה. הרי נהגתי כדין. לא אנסתי אותה. אדרבא, נהגתי עמה בכבוד גדול ורציתי לשאתה. רק עכשיו אני מבין שלקחתי את אשתך ממך. וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ. אשתך היא פיתוי גדול מדי לאנשים החיים כאן. איננו מעוניינים בה ובצרות ובנגעים שהביאה עלינו — קַח וָלֵךְ.
פסוק כ:וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים, פרעה ציווה על אנשיו ללוות את אברם. לא היה זה ליווי של כבוד בלבד; המשלחת היתה אמורה לשכנע את אברם לעזוב את המקום. וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ חזרה לכנען.
