פסוק ב:דבר אל בני ישראל. תניא, בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין, יכול לא יהיו גם נערכים, ת"ל איש, דברי ר' מאיר .
(ערכין ה' ב')
פסוק ב:ואמרת אלהם. לרבות גרים ועבדים .
(תו"כ)
פסוק ב:איש. אין לי אלא איש, אשה מניין, ת"ל בערכך נפשות .
(ערכין ה' ב')
פסוק ב:איש כי יפלא. מה ת"ל כי יפליא, לרבות מופלא סמוך לאיש דהקדשו הקדש .
(תמורה ב' ב')
פסוק ב:נדר בערכך. מקיש הקדש לערכין – מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין , ומה ערכין נדון בכבודו אף הקדש נדון בכבודו .
(ב"מ קי"ד ב')
פסוק ב:נדר בערכך. מקיש ערכין לנדרים, מה נדרים עובר בבל תאחר לשלמו (פ' תצא) אף ערכין עובר בבל תאחר .
(תו"כ)
פסוק ב:נדר בערכך נפשות. תניא, האומר דמי חציי עלי נותן דמי כולו, מאי טעמא, נדר בערכך נפשות כתיב .
(ערכין כ' א')
פסוק ב:בערכך נפשות. בערכך – לרבות ערך סתם , מאי ערך סתם, דתניא, האומר ערך סתם עלי, נותן כפחות שבערכין, וכמה פחות שבערכין – שלשת שקלים .
(ערכין ד' ב')
פסוק ב:בערכך נפשות. בערכך – ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך דמי אברים , יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו, ת"ל נפשות .
(שם שם)
פסוק ב:בערכך נפשות. נפשות – להוציא את המת .
(שם שם)
פסוק ב:בערכך נפשות. אין לי אלא אחד שהעריך אחד, אחד שהעריך מאה מניין ת"ל נפשות .
(שם שם)
פסוק ב:בערכך נפשות. נפשות – לרבות מנוול ומוכה שחין, שיכול נדר בערכך, כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין ת"ל נפשות .
(שם שם)
פסוק ב:בערכך נפשות. האומר ערך ראשי או ערך כבדי עלי נותן ערך כולו, מאי טעמא, בערכך נפשות כתיב .
(שם כ' א')
פסוק ג:והיה ערכך הזכר. זכר ולא טומטום ואנדרוגינוס, יכול לא יהיו בערך איש אבל יהיו בערך אשה, ת"ל (פ' ד') ואם נקבה היא, זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס [ש= ד' ב'].
פסוק ג:והיה ערכך. [מה ת"ל שוב והיה ערכך] לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים , שיכול נדר בערכך, כל שישנו בערכין ישנו בדמים וכל שאינו בערכין אינו בדמים, ת"ל שוב והיה ערכך .
(ערכין ד' ב')
פסוק ג:והיה ערכך המשים שקל. מלמד שאין בערכין יתר על המשים סלע .
(שם ז' ב')
פסוק ה:ואם מבן חמש וגו'. שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהן , מאי טעמא, נאמר כאן שנה ונאמר בבן ששים שנה (פ' ז'), מה התם שנת ששים כלמטה מהן אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהן, בין להקל בין להחמיר .
(שם י"ח א')
פסוק ח:ואם מך הוא מערכך. תניא, אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן, נותנין לו מזון לשלשים יום וכסות לשנים עשר חודש, מטה מוצעת וסנדליו ותפיליו, מאי טעמא, דכתיב ואם מך הוא מערכך, החייהו מערכך , אבל לא לאשתו ולבניו, מאי טעמא, הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך .
(ערכין כ"ד א')
פסוק ח:והעמידו וגו'. והעמידו – להוציא את הגוסס, דכתיב והעמידו והעריך, כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה, וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה .
(שם ד' ב')
פסוק ח:והעמידו לפני הכהן. ההקדשות שמין בשלשה, הערכין המטלטלין בשלשה, והקרקעות בתשעה וכהן, ואדם כיוצא בהם, מנה"מ, אמר שמואל, עשרה כהנים כתובים בפרשה , חד לגופיה, ואינך הוו מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו תשעה ישראלים וכהן אחד .
(סנהדרין ט"ו א')
פסוק ח:על פי אשר תשיג וגו'. היה עני והעשיר, עשיר והעני, נותן ערך עשיר, מאי טעמא דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר .
(ערכין י"ז ב')
פסוק ח:אשר תשיג יד הנודר. מלמד שבנודר תלי רחמנא ולא בנידר .
(שם שם א')
פסוק ח:יעריכנו הכהן. תניא, יכול אם אמר ערך פלוני עלי ומת המעריך יהיה פטור, ת"ל יעריכנו – אפילו מת .
(תו"כ)
פסוק ט:קרבן לה'. ת"ר, יכול יהיו קדשי בדק הבית עושין תמורה , ת"ל קרבן, מי שנקראו קרבן, יצאו קדשי בדק הבית שלא נקראו קרבן .
(תמורה י"ג א')
פסוק ט:ממנו לה' יהיה קדש. ת"ר, יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה, ת"ל כל אשר יתן ממנו לה' והיה קודש, ממנו לה' ולא כולו לה' , יכול תצא לחולין, ת"ל יהיה קודש , הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין, חוץ מדמי אבר שבה .
(תמורה י"א ב')
פסוק י:לא יחליפנו וגו'. ת"ר, לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו .
(שם ט' א')
פסוק י:לא יחליפנו וגו'. הצבור והשותפין אין עושין תמורה, שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר, יחיד עושה תמורה ואין הצבור והשותפין עושין תמורה .
(שם י"ג א')
פסוק י:ולא ימיר. תניא, תמורה – זו חליפין, וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו .
(ב"מ מ"ז א')
פסוק י:ולא ימיר. תניא, קדשי עובדי כוכבים אין עושין תמורה, דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר, וכתיב בריש הפרשה דבר אל בני ישראל .
(תמורה ג' א')
פסוק י:ולא ימיר אותו. האומר הרי זו תחת חטאת או תחת עולה לא אמר כלום, דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו, עד שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד כשממיר בו [תמורה פ"ה מ"ו ברע"ב]
פסוק י:טוב ברע. איזהו טוב ברע – בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן, מלמד שממירין מן בעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין .
(תמורה ט' א')
פסוק י:טוב ברע. השתא רע בטוב אמרת לא, טוב ברע מבעי, ומה ת"ל טוב ברע, אלא טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה, מכאן לקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו אין עושין תמורה .
(בכורות י"ד ב')
פסוק י:ואם המר ימיר. ואם – לרבות את האשה לתמורה , המר ימיר – לרבות את היורש .
(תמורה ב' א' – ב')
פסוק י:ימיר בהמה. העופות והמנחות אין עושין תמורה, שלא נאמר אלא בהמה .
(שם י"ג א')
פסוק י:בהמה בבהמה. מכאן שממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים .
(שם ט' א')
פסוק י:בהמה בבהמה. מלמד שממירין אחד בשנים ושנים באחד, אחד במאה ומאה באחד .
(שם שם)
פסוק י:בהמה בבהמה. ולא בהמה בעוברים ולא עוברים בבהמה, לא עוברים באברים ולא אברים בעוברים, לא אברים בשלמים ולא שלמים באברים .
(תו"כ)
פסוק י:והיה הוא ותמורתו. הפסח ששחטו לשם תמורה אינו קדוש, מאי טעמא, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, זו תמורה ואין אחר תמורה .
(זבחים ט' א')
פסוק י:והיה הוא ותמורתו. אין הכהנים ממירין בבכור, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, היכן קדושה חלה עליו – בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים .
(תמורה ז' ב')
פסוק י:והיה הוא ותמורתו. ואפילו במאה .
(שם ט' א')
פסוק י:והיה הוא ותמורתו. אין התמורה עושה תמורה ולא הולד עושה תמורה, דאמר קרא הוא ותמורתו, הוא ולא ולד, ותמורתו ולא תמורת תמורתו .
(שם י"ג א')
פסוק י:יהיה קדש. לרבות שוגג במזיד, היכי דמי שוגג, ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו, כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים .
(שם י"ז א')
פסוק יא:ואם כל בהמה טמאה. בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר , או אינו אלא בבהמה טמאה ממש איירי, כשהוא אומר (פ' כ"ז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, הרי בהמה טמאה אמורה, הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה וגו', בבעלי מומין שנפדו .
(תמורה ל"ב ב')
פסוק יא:בהמה טמאה. טמאה – לרבות את המתה .
(תו"כ)
פסוק יא:אשר לא יקריבו ממנה. תניא, יכול יפדו על מום עובר, ת"ל אשר לא יקריבו ממנה, שאינה קריבה כל עיקר, יצתה זו שאינה קריבה היום אבל קריבה למחר .
(תמורה ל"ג א')
פסוק יא:והעמיד את הבהמה. העופות והעצים והלבונה וכלי שרת משנטמאו אין להם פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה .
(מנחות ק' ב')
פסוק יב:בין טוב ובין רע. מלמד שאין פודין את ההקדשות באכסרה .
(תו"כ)
פסוק יב:כן יהיה. אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים, ואחד בשלשים ואחד בארבעים ואחד בחמשים, חזר בו של חמשים, ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוה ונפרעין משל עשר את המותר .
(ערכין כ"ז א')
פסוק יג:ואם גאל יגאלנה. לרבות את האשה ואת היורש .
(תו"כ)
פסוק יג:ויסף חמישתו. זה בבעלים אמור .
(שם)
פסוק יד:ואיש כי יקדיש וגו'. במה אנן קיימין, אם בבית דירה – כבר כתיב (פ' ט"ו) ואם המקדיש יגאל את ביתו, אלא במקדיש נכסיו, מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית .
(ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד)
פסוק יד:כי יקדיש את ביתו. כביתו, מה ביתו שלו אף כל שהוא שלו, מכאן שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו .
(ב"ק ס"ח ב')
פסוק יד:כי יקדיש את ביתו. כביתו, מה ביתו ברשותו אף כל שהוא ברשותו, מכאן שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו .
(ב"ק ס"ט ב')
פסוק טו:ואם המקדיש יגאל. תניא, אמר ר' יהושע בן לוי, על הקדש ראשון מוסיף חומש ועל הקדש שני אין מוסיף חומש, מאי טעמא, דאמר קרא ואם המקדיש יגאל את ביתו, המקדיש ולא המתפיס .
(ב"מ נ"ד ב')
פסוק טו:ואם המקדיש יגאל. מלמד שהמקדיש מוסיף חומש ולא המתכפר מוסיף חומש .
(תמורה י' א')
פסוק טו:ויסף חמישית כסף ערכך. מקיש חומשו לכסף ערכו, מה כסף ערכו מוסיף חומש אף כסף חומשו מוסיף חומש .
(תמורה י"א א')
פסוק טו:ויסף וגו' והיה לו. פדה מן ההקדש במנה ולא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים מביא מאתים, דכתיב ויסף חמישית כסף ערכך והיה לו, אם יוסיף קם לו, ואם לאו אינו קם לו .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ו)
פסוק טז:ואם משדה אחזתו. אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו, שדה אחוזתו מאמו מניין, ת"ל יקדיש איש מכל מקום .
(תו"כ)
פסוק טז:לפי זרעו. לפי זרעו ולא לפי גדוליו .
(שם)
פסוק טז:זרע חמר שערים. אחד המקדיש בחולת המהוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי נותן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף .
(ערכין י"ד א')
פסוק טז:זרע חמר שערים. אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים ושדה אילנות מניין, ת"ל שדה מכל מקום .
(ערכין י"ד א')
פסוק טז:זרע חמר שערים. אמר רב פפא, הקדיש אילנות פודה בשווייהן , מאי טעמא, בית זרע אמר רחמנא ולא אילנות .
(שם שם ב')
פסוק טז:זרע חמר שערים. אמר רב פפא, הקדיש טרשין פודה בשווייהן , מאי טעמא, בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו .
(שם שם)
פסוק טז:זרע חמר שערים. תניא, כור זרע ולא כור תבואה , מפולת יד ולא מפולת שורים תנא לוי, לא מעבה ולא מידק אלא בינוני .
(שם כ"ה א')
פסוק יז:יקדיש שדהו. מה ת"ל שדהו , ללמד שאם היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה .
(תו"כ)
פסוק יז:כערכך יקום. ת"ר, אתה הקשית דמים לערכין, מרגלית לקלים ולדון בכבודו , יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה , ת"ל כערכך יקום אינו נותן אלא בזמן הערך .
(ערכין י"ח א')
פסוק יז:כערכך יקום. כמה הוא נותן, ארבעים ותשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות, ומה טיבו של פונדיון זה – קולבון לפרוטרוט .
(תו"כ)
פסוק יח:ואם אחר היובל. המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, אמר שמואל אינה קדשה כל עיקר , ומאי אחר היובל – אחר אחר .
(ערכין כ"ד ב')
פסוק יח:את הכסף. ת"ר, מניין שאם אמרו בעלים הרי אנו נותנין דבר שנה בשנה שאין שומעין להם, ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא כסף כולו כאחד .
(שם כ"ה א')
פסוק יח:על פי השנים. תניא, אין מחשבין חדשים להקדש, שנאמר וחשב על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים , ומניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה אתה עושה, ת"ל וחשב לו הכהן – מכל מקום .
(שם שם)
פסוק יח:על פי השנים. תניא, מניין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ואין גואלים לאחר היובל פחות משנה, ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות .
(תו"כ)
פסוק יח:עד שנת היובל. שלא יכנס בה משנת היובל כלום .
(שם)
פסוק יח:ונגרע מערכך. מכאן דמה ששנינו אוכלין מצטרפין זה עם זה חוץ מקליפתן וגרעיניהן – גרעיניהן ולא גרעיניהן הוא .
(שבת ע"ז ב')
פסוק יח:ונגרע מערכך. ת"ר, ונגרע מערכך – אף מן ההקדש, שאם אכלה הקדש שנה או שנים אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו נותן סלע ופונדיון לשנה .
(ערכין כ"ה א')
פסוק יט:ואם גאל יגאל. מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין .
(שם ל' ב')
פסוק יט:ואם גאל יגאל. לרבות את האשה ואת היורש .
(תו"כ)
פסוק יט:את השדה. שדה מה ת"ל , לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אין לי אלא שהקדיש בענין הזה , מניין לרבות לתך וחצי לתך, סאה ותרקב וחצי תרקב מניין, ת"ל שדה מכל מקום .
(ערכין כ"ה א')
פסוק יט:כסף ערכך. אין פודין את ההקדש ומעשר שני בשטר, דכתיב ונתן הכסף וקם לו .
(קדושין ה' א')
פסוק יט:כסף ערכך. אמר רב יהודה אמר רב אסי. כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי , והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל , יליף כסף כסף ממעשר [קדשין י"א ב'].
פסוק יט:כסף ערכך עליו. אמר רמי בר חמא, הרי אמרו הקדש אינו מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו, חומשו מהו שיתחלל על הקרקע, אמר רבא, עליו כתיב, לרבות חומשו כמותו .
(ב"מ נ"ד א')
פסוק יט:וקם לו. תניא, אכל הקדש שלא נפדו אין מזמנין עליו, פשיטא, לא צריכא [שנפדו ולא נפדו כהלכתן, היכי דמי] שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו .
(ברכות מ"ז ב')
פסוק יט:וקם לו. תניא, אין מפנין מפני האורחים בשבת את ההקדש שלא נפדו , פשיטא, לא צריכא, שנפדו ולא נפדו כהלכתן שחללן ע"ג קרקע ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו .
(שבת קכ"ח א')
פסוק יט:וקם לו. תניא, אין מערבין בהקדש שלא נפדו, פשיטא, לא צריכא שפדאן ולא פדאן כהלכתן, שחללן על גבי קרקע, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו .
(עירובין ל"א ב')
פסוק יט:וקם לו. תניא, אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח בהקדש שלא נפדו, פשיטא, לא צריכא, שפדאן ולא פדאן כהלכתן, שחללן על גבי קרקע, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו .
(פסחים ל"ה ב')
פסוק כ:ואם לא יגאל וגו'. ת"ר, ואם לא יגאל – בעלים, ואם מכר – גזבר .
(ערכין כ"ה ב')
פסוק כ:לאיש אחר. לאיש אחר ולא לבן, או אינו אלא ולא לאח, כשהוא אומר איש הרי אח אמור, הא מה אני מקיים אחר – ולא בן .
(שם שם)
פסוק כ:לא יגאל עוד. יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה , ת"ל עוד, לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה .
(שם כ"ו א')
פסוק כא:והיה השדה. אמר רב פפא, הקדיש טרשין ולא גאלן יוצאין ביובל, מאי טעמא, שדה אמר רחמנא – כל דהוא, אבל הקדיש אילנות ולא גאלן אין יוצאין ביובל, מאי טעמא, שדה אמר רחמנא, ולא אילנות .
(שם י"ד ב')
פסוק כא:והיה השדה וגו'. בעי מיניה רמי בר חמא מרב חסדא, הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים, אמר ליה, כתיב ואם לא יגאל והיה השדה בצאתו ביובל וגו', והאי נמי בת גאולה היא .
(שם כ"ה ב')
פסוק כא:והיה השדה וגו'. תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, אין שדה חרמין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם .
(שם כ"ט א')
פסוק כא:קדש לה'. תניא, הגיע יובל ולא נגאלה, הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה , דברי ר' יהודה, מאי טעמא, יליף קודש קודש ממקדיש בית, מה להלן בדמים, אף כאן בדמים .
(ערכין כ"ה ב')
פסוק כא:כשדה החרם. ת"ר, מניין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי, ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כש"כ, ת"ל והיה השדה כשדה החרם, וכי מה למדנו משדה החרם , מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל, מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים .
(שם ל"ד א')
פסוק כא:לכהן תהיה. מלמד שסתם חרמים לכהנים .
(שם כ"ח ב')
פסוק כא:לכהן תהיה. אמר ר' חייא בר אבין, החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר .
(שם שם)
פסוק כא:לכהן תהיה אחזתו. ת"ר, אחוזתו, מה ת"ל, מניין לשדה היוצא לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי, ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כש"כ, ת"ל אחוזתו, אחוזה שלו ואין זו שלו, הא כיצד, יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים .
(שם כ"ה ב')
פסוק כב:אשר לא משדה אחזתו. ת"ר, מניין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה, ת"ל ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה .
(ערכין כ"ו ב')
פסוק כג:מכסת הערכך. ת"ר, במכסת, מה בא זה ללמד, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, יכול אף שדה מקנה כן, ת"ל מכסת .
(שם י"ד ב')
פסוק כג:מכסת הערכך. הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש .
(ערכין י"ד ב')
פסוק כג:ונתן את הערכך. אמר רב המנונא, הכל מודים בערכין דאע"פ שלא אמר דמי עלי חייב באחריותן, דכתיב ונתן את הערכך, חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר .
(חולין קל"ט ב')
פסוק כג:ביום ההוא. ת"ר, ונתן את הערכך ביום ההוא, שלא ישהא מרגלית לקלים, [לפי שאין להקדש אלא מקומה ושעתה] .
(ערכין כ"ד א')
פסוק כג:קדש לה'. מלמד שסתם הקדישות לבדק הבית .
(שם שם)
פסוק כד:בשנת היובל וגו'. תניא, בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו, יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו, ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ , ומה ת"ל לאשר קנהו מאתו, שיכול שדה שיצאה לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר תחזור לבעלים הראשונים, ת"ל לאשר קנהו .
(שם כ"ו א')
פסוק כה:וכל ערכך יהיה בשקל. אין בערכין פחות מסלע, דאמר קרא וכל ערכך יהיה בשקל, כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותין משקל .
(שם ז' ב')
פסוק כה:בשקל הקודש. פרט לקרקעות ולעבדים ולשטרות .
(תו"כ)
פסוק כה:עשרים גרה יהיה השקל. למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, ומניין שאם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל יהיה, יכול יפחות, ת"ל (פ' קרח) עשרים גרה הוא .
(בכורות ג' א')
פסוק כו:אשר יבכר לה'. משיבוכר לה', אי אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בבטן , יכול אף ולדי כל הקדשים כן, ת"ל אך חלק .
(תמורה כ"ה א')
פסוק כו:בבהמה לא יקדיש איש אותו. ת"ר אלו נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר בכור לא יקדיש הקדשות, ת"ל איש אותו, אותו אי אתה מקדיש אבל מקדיש אדם בכור הקדשות, ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים, ת"ל בבהמה, בבהמה עסקתי .
(שם שם)
פסוק כו:לא יקדיש. תניא, אין מתפיסין אותו לשום זבח, דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו .
(בכורות ט"ו ב')
פסוק כו:לא יקדיש. תניא, כתוב אחד אומר (פ' ראה) כל הבכור תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש, לא יקדיש מבעי ליה ללאו תקדיש מבעי ליה לכדתניא, מניין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו, שנאמר הזכר תקדיש .
(ערכין כ"ט א')
פסוק כו:לא יקדיש. תניא, השוקל שקלו ממעות הקדש , אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל, דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו, כל שהוא קודש אין קדושה חלה עליו .
(ירושלמי שקלים פ"ב ה"ב)
פסוק כו:אם שור אם שה. אין לי אלא בכור , מניין לכל הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה ת"ל לא יקדיש אם שור אם שה .
(תו"כ)
פסוק כו:לה' הוא. הוא קריב ואין תמורתו קריבה .
(זבחים פ"א ב')
פסוק כז:ואם בבהמה הטמאה. תנא תנא קמיה דר' אלעזר, ואם בבהמה הטמאה [מה ת"ל הטמאה], מה בהמה טמאה מיוחדת שתחלתה הקדש וכולה לשמים מוסיף חומש, אף כל שתחלתה הקדש וכולה לשמים מוסיף חומש .
(ב"מ נ"ד ב')
פסוק כז:ואם בבהמה הטמאה. [מה ת"ל הטמאה], מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה, ומוציא אני את שאמר הרי זה הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדישה .
(ירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ו)
פסוק כז:ופדה בערכך. תניא, הקודש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול, דכתיב ופדה בערכך ויסף חמשיתו הרי חילול, ואם לא יגאל ונמכר בערכך – הרי מקח .
(סוכה מ' ב')
פסוק כז:ופדה בערכך. מלמד שהקודש תופס את דמיו .
(ע"ז נ"ד ב' ברש"י)
פסוק כז:ויסף חמשיתו עליו. כיצד מוסיף חומש, שיהא הוא וחומשו חמשה .
(ב"מ נ"ד ב')
פסוק כז:ואם לא יגאל. מצות גאולה – באדון, והוא קודם לכל אדם, שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך .
(בכורות י"ג א')
פסוק כח:אשר יחרים איש. תניא, מניין שכנויי חרמים כחרמים, שנאמר אך כל חרם, מה ת"ל אשר יחרים איש, ללמד על כנויי חרמים כחרמים .
(ירושלמי נדרים פ"א ה"א)
פסוק כח:מכל אשר לו וגו'. ת"ר, מכל אשר לו ולא כל אשר לו, מאדם – ולא כל אדם, מבהמה – ולא כל בהמה , משדה אחוזה – ולא כל שדה אחוזה .
(ערכין כ"ח א')
פסוק כח:מאדם. מאדם – אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים .
(גיטין ל"ח ב')
פסוק כח:מאדם ובהמה. תניא, יכול יחרים אדם את בנו ובתו, עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו, ת"ל בהמה, מה בהמה שיש לו רשות למכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למכרה לעולם .
(ערכין כ"ח ב')
פסוק כח:כל חרם וגו'. ת"ר, החרמין כל זמן שהן בבית בעלים הרי הם כהקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה', נתנן לכהן הרי הם כחולין לכל דבריהם, שנאמר (פ' קרח) כל חרם בישראל לך יהיה .
(שם כ"ט א')
פסוק כח:קדש קדשים הוא. הוא – למעוטי בכור, ומה ת"ל, דתניא, בבכור נאמר (פ' קרח) לא תפדה ונמכר ובמעשר כתיב (פ' ל"ג) לא יגאל ואינו נמכר, לכך נאמר הוא .
(תמורה ה' ב')
פסוק כח:הוא לה'. מה ת"ל לה', ללמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים .
(ערכין כ"ח ב')
פסוק כט:כל חרם וגו'. תניא, מניין ליוצא להרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום, ת"ל כל חרם לא יפדה , יכול אפילו קודם שנגמר דינו, ת"ל מן האדם ולא כל האדם .
(שם ו' ב')
פסוק כט:כל חרם וגו'. תניא, רבי ישמעאל אומר, לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם יכול אף בידי אדם כן, ת"ל כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה , ואין לי אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה, מיתות קלות שנתנה שגגתן לכפרה מניין, ת"ל כל חרם .
(שם שם)
פסוק כט:כל חרם וגו'. תניא, מניין שהחרמין לאנשי משמר, ת"ל כל חרם קודש קדשים הוא לה', מה קדשי קדשים לאנשי משמר אף חרמין לאנשי משמר .
(ירושלמי חלה פ"ד ה"ד)
פסוק ל:וכל מעשר הארץ. תניא, יכול בשתי מעשרות הכתוב מדבר, ת"ל לה' הוא, הוא אמור כאן והוא אמור להלן, דברים המחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן [הוי אומר במעשר שני הכתוב מדבר] .
(תו"כ)
פסוק ל:וכל מעשר הארץ. תניא, מניין שאין תורמין מפירות הארץ על פירות חו"ל ומפירות חו"ל על פירות הארץ, ת"ל וכל מעשר הארץ .
(ספרי פ' קרח י"ח כ"ו)
פסוק ל:מזרע הארץ. לרבות זרע שום שחליים וגרגר, ולהוציא לוף העליון וזרע כרישין וזרע בצלים וזרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין .
(ירושלמי מעשרות פ"א ה"א)
פסוק ל:מפרי העץ. לרבות כל פירות האילן ולהוציא חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדירה .
(שם שם)
פסוק ל:מפרי העץ. כלל אמרו במעשר, כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל אע"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול, וכל שאין תחלתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל, דכתיב מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי [מעשרות פ"א מ"א וברע"ב]
פסוק ל:לה' הוא. המקדש בחלקו במעשר שני, בין בשוגג בין במזיד לא קידש, דאמר קרא וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קודש לה', לה' הוא ולא לקדש בו את האשה .
(קדושין נ"ג א')
פסוק לא:ואם גאל יגאל. לרבות את היורש .
(זבחים י' א')
פסוק לא:ואם גאל יגאל איש. האשה פודה מעשר שני בלא חומש, מאי טעמא, איש אמר רחמנא ולא אשה .
(קדושין כ"ד א')
פסוק לא:ממעשרו. אע"פ דבעלמא מעשר ממון גבוה הוא, אפילו הכי לענין פדיה אוקמיה, רחמנא ברשותיה, דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף, קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש .
(ב"ק ס"ט ב')
פסוק לא:ממעשרו. ת"ר, ואם גאל יגאל איש ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה .
(ב"מ נ"ג ב')
פסוק לא:ממעשרו. ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שנכנס לירושלים ויצא .
(תו"כ)
פסוק לא:ממעשרו חמשיתו. א"ר יוחנן, כל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש, דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו, כדי שיהיה הוא ופדיונו משלו .
(ירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ג)
פסוק לא:חמשיתו יוסף. כיצד מוסיף חומש, שיהא הוא וחומשו חמשה .
(ב"מ נ"ד א')
פסוק לא:יסף עליו. עליו – לרבות חומשו כמותו .
(שם שם)
פסוק לב:וכל מעשר בקר וצאן. מעשר בהמה נוהג בבקר ובצאן ואין מתעשרין מזה על זה, דאמר קרא העשירי, תן עשירי לזה ועשירי לזה, אי הכי כבשים ועזים נמי, אמר קרא וצאן, משמע כל צאן אחד .
(בכורות נ"ד ב')
פסוק לב:כל אשר יעבר. ת"ר, כיצר מעשר, כונסן לדיר, אמותיהן מבחוץ והן מבפנים ונעות ויוצאות לקראת אמן, ולפקעינהו אינהו, יעבר כתיב ולא שיעבירוהו .
(בכורות נ"ח ב')
פסוק לב:כל אשר יעבר. אמר רבא, מנין הראוי פוטר, דאמר קרא כל אשר יעבר ולא שכבר עבר .
(שם נ"מ ב')
פסוק לב:כל אשר יעבר. כל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר , מעשר – דגמרינן העברה העברה מבכור .
(תמורה ה' ב')
פסוק לב:כל אשר יעבר. ולד המעשרות לא יינק פן המעשרות , מאי טעמא, אתיא העברה העברה מבכור, מה בכור מועלין בו אף חלב המעושרת מועלין בה .
(מעילה י"ג א')
פסוק לב:אשר יעבר תחת השבט. ת"ר, כל אשר יעבר תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת .
(בכורות נ"ה ב')
פסוק לב:תחת השבט. מצוה למנותן בשבט, לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מניין תלמוד לומר עשירי קודש מכל מקום (בכורות נ"ח ב')
פסוק לב:העשירי. תניא, יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד יהיו מעושרין, ת"ל עשירי ואין זה עשירי .
(שם שם)
פסוק לב:העשירי. עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק .
(שם שם)
פסוק לב:העשירי יהיה קדש. תניא, הפסח בשאר ימות השנה ששחטו לשם מעשר אינו קדוש, מאי טעמא, דאמר קרא העשירי יהיה קודש, זה מעשר ואין אחר מעשר .
(זבחים ט' א')
פסוק לב:העשירי יהיה קדש. מעשר בהמה נוהג בחולין ולא במוקדשין, מאי טעמא, דאמר קרא יהיה קודש – ולא שכבר קודש .
(בכורות נ"ג ג')
פסוק לב:העשירי יהיה קדש. אין לי אלא שקרא שמו עשירי, לא קרא שמו עשירי מניין, ת"ל יהיה קודש – מכל מקום .
(שם נ"ח ב')
פסוק לב:העשירי יהיה קדש. ת"ר, מניין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין, ת"ל וכל מעשר בהמה כל אשר יעבור וגו' העשירי יהיה קודש .
(שם ס' ב')
פסוק לג:לא יבקר וגו'. תניא, הכל נאמנין על מומי מעשר, מאי טעמא, דאי בעי שדי ביה מומא מעיקרא, ומי ידעי הי נפיק, וכי תימא מפיק ליה בריש עשרה, והא לא יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא, אלא דאי בעי שדי מומא בכולא עדרא .
(בכורות ל"ו ב')
פסוק לג:לא יבקר וגו'. תניא, המעשר לא פסיל ביה מומא, דכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו .
(שם נ"ז א')
פסוק לג:לא יבקר וגו'. ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זירא, עבר וביקר מהו שיעבור, אמר ליה, כל דבר שבא להתיר אינו עובר, מה בא להתיר כאן, להקדיש בעלי מומין .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק לג:ולא ימירנו. תניא, א"ר שמעון, מעשר בכלל כל הקדשים לתמורה היתה ולמה יצאה, לומר לך, מה מעשר קרבן יחיד ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות, אף כל קרבן יחיד ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות אין נעשין תמורה .
(תמורה י"ג א)
פסוק לג:לא יגאל. וסמיך ליה והיה הוא ותמורתו, הקיש גאולה לתמורה, מה תמורה מחיים אף גאולה מחיים, ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה .
(בכורות ל"א ב')
פסוק לג:לא יגאל. נאמר כאן לא יגאל ונאמר בחרמין (פ' כ"ח) לא ימכר ולא יגאל, מה לא יגאל דהתם מכירה עמו אף לא יגאל דהכא מכירה עמו .
(בכורות ל"ב א')
פסוק לד:אלה המצות. מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה .
(שבת ק"ד א')
פסוק לד:אלה המצות. כלל אמרו ביבמה, כל שהוא איסור מצוה, כגון אלמנה שנפלה ליבום לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, חולצת ולא מתייבמת, ואמאי קרי ליה איסור מצוה, דכתיב אלה המצות .
(יבמות כ' א')
פסוק לד:אלה המצות. א"ר אילא, מלמד שאם עשאן כמצותן הן מצות ואם לאו אינן מצות .
(ירושלמי שבת פי"ג ה"ג)
פסוק לד:אשר צוה ה' וגו'. אשר צוה ה' את משה, כדאי השליח לשולחו, את משה אל בני ישראל – כדאי השליח למי שנשתלח אצלו וכדאי מי שנשתלח אצלו לשליח, אל בני ישראל – זכות ישראל גרמה .
(תו"כ)
פסוק לד:בהר סיני. מלמד שכולם נאמרו בסיני .
(תו"כ)