בערכך, בפרסן. ע' מ"ש לעיל (ה' ט"ו) שהת"א סובר שהכ' האחרונה היא שרשית, וכדעת רש"י, ולא כמ"ש הראב"ע (שם שם) ששב אל הכהן, (ולא אדע לכון מי לחץ אותו לת' תמיד "פרסנה" בכנוי, תחת אשר בעברית איננו בכנוי, וביותר בפסוק ה' ו' "והיה ערכך הזכר" שמלות "ערכך" באות בנסמך לפי הטעם והענין, נם שם ת' בכנוי שלא כמשפט הלשון ? וכן בפסוק כ"ה, ששם הכנוי שלא לצורך כלל ?).
פסוק ח:
יד הנדר, ית נדרא. ט"ס, וצ"ל "יד נדרא" (ובחומשי רוו"ה הנוסחא "ידא דנודרא" והוא כמשפט הלשון).