חג השבועות
פסוקי חג השבועות בפרקנו והשאלות
כך נאמר בפרשת חג השבועות בפרשת אמר (ויקרא פרק כג):
טו. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
טז. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַד'.
יז. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה, בִּכּוּרִים לַד'.
יח. וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם, יִהְיוּ עֹלָה לַד' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַד'.
יט. וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים.
כ. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ד' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים, קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַד' לַכֹּהֵן.
כא. וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.
כב. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ד' אֱלֹקֵיכֶם.
כאשר מתבוננים בעניני חג השבועות ומשוים אותם לעניני שאר החגים ובמיוחד לשני הרגלים האחרים רואים שהוא שונה מהם במספר נקודות, וכאן נעסוק רק בשתים מהן:
- לכל החגים האחרים יש תאריך מדויק, ואילו לחג השבועות אין תאריך, והוא תלוי בספירת העומר.
- בשני הרגלים האחרים מפורש בתורה טעם של זכרון מאורע שאירע בעבר: יציאת מצרים והישיבה בסוכות במהלך שנות המדבר, ואילו בחג השבועות אין שום טעם של זכרון מאורע שאירע בעבר. אמנם חז"ל קבעו לנו בנוסח התפילה: "חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו", אבל נשאלת השאלה: מדוע ענין זה אינו מפורש בתורה?
א. מדוע לא נאמר בתורה שחג השבועות הוא חג מתן תורה?
על השאלה מדוע לא נאמר בתורה שחג השבועות הוא חג מתן תורה כתב ה"כלי יקר" (ויקרא כג, טז):
והקרבתם מנחה חדשה לד' - סימן ליום מתן תורה, כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום, כאילו היום קיבלה מהר סיני.
ומה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה מתן תורה - שעל מתן תורה לא רצה ד' להגביל יום ידוע, לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קבלה מהר סיני. כי באמת אמרו רבותינו ז"ל (עירובין נד ע"ב) שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בו הוא מוצא בו חלב, כך התורה - כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש. על כן דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני, ואם כן כל יום הוא מתן תורה אצל ההוגים בה, על כן אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל (ספרי ואתחנן ו, ו) שיהיו דברי תורה חדשים עליך, ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו, שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, ועל כן אין יום נתינתה מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה, להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום.
דברי ה"כלי יקר" נפלאים, ויסודם בדברי חז"ל שהובאו ברש"י בשני מקומות בפירושו לתורה.
בפירושו לחומש שמות על הפסוק "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני" (יט, א) כתב רש"י: "ביום הזה - בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא'! מהו 'ביום הזה'? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום ניתנו".
בפירושו לחומש דברים על הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (ו, ו) כתב רש"י: "אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה [=מחשיבה], אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא - מצות המלך הבאה במכתב".
ועיין הסבר נוסף בסמוך.
ב. מדוע לא נאמר בתורה תאריך לחג השבועות?
על השאלה מדוע לא נאמר בתורה תאריך לחג השבועות כתב בספר "הגיוני הלכה" (ח"א עמוד 138):
למה שינתה התורה ממנהגה, ולא פירשה באיזה יום בחדש חל חג השבועות, כדרך שעשתה בשאר החגים, שכתבה במפורש את יום החדש. כך עשתה בפסח: 'בחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לד'' (ויקרא כג, ו), וכן גם עשתה בסוכות (שם, לד), בראש השנה (שם, כד), וביום הכפורים (שם, כז). ואילו כאן ציינה את הזמן בדרך עקיפין, וכתבה: 'וספרתם לכם ממחרת השבת... תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לד'... וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש' (שם, טו-כא).
...התורה סתמה את יום החדש ולא פירשה אותו מתוך כוונה לחזק את האמונה בתורה שבעל פה. כיצד יש בהעלמת יום החדש כדי לחזק את תורה שבעל פה? שהרי החג נקבע על פי ספירת העומר. כתום ספירת ארבעים ותשעה יום אנו חגים את חג השבועות. מאימתי מתחילים לספור? אמרה התורה: 'וספרתם לכם ממחרת השבת' (שם, טו). הדיבור הזה 'ממחרת השבת' סתום הוא, והתנצחו הצדוקים כנגד הפרושים במשמעותו. חז"ל פירשו על פי הקבלה מתורה שבעל פה, ש'ממחרת השבת' הכוונה ממחרת יום טוב הראשון של חג, היינו שמתחילים לספור ממוצאי יום טוב הראשון. אבל הצדוקים שלא הודו בתורה שבעל פה, פירשו 'ממחרת השבת' ממחרת שבת בראשית, והתחילו לספור ממחרת יום השבת הראשון שחל אחרי חג הפסח. לפי זה יוצא שכשאנו באים לקבוע את יום חג השבועות התלוי בתחילת הספירה אנו נשענים על הקבלה מתורה שבעל פה, ש'ממחרת השבת' הכוונה ממחרת יום טוב. משום כך לא נקבה התורה בתאריך המדויק של החג, כדי שחג השבועות, חג מתן תורה, יהא נשען על מסורת תורה שבעל פה, ובזה מביא לחיזוקה.
כלומר: התורה הסתירה בכוונה את התאריך של חג השבועות, חג מתן תורה, כדי ללמדנו את הכרחיות התורה שבעל פה לתורה שבכתב, שבלי התורה שבעל פה איננו יודעים את זמנו של חג מתן תורה!
על פי דבריו ניתן להוסיף שלכן גם לא כתבה התורה שחג השבועות הוא חג מתן תורה: כדי להדגיש שבלי התורה שבעל פה אין אנו יכולים לדעת מתוך התורה שבכתב שיש חג מתן תורה!
יש לציין שגם בפרשת מתן תורה בספר שמות (פרק יט) לא מפורש מתי ניתנה התורה, וגם שם נראה לפרש שהדבר נעשה כדי להדגיש שבלי התורה שבעל פה אין אנו יכולים לדעת מתוך התורה שבכתב מתי ניתנה התורה!