חג השבועות - עצרת
פרשת אמור היא פרשת המועדות, "אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם..." (ויקרא כג, ד). לכל מועד שם מיוחד המאפיין אותו ומורה על מהותו.
"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'... ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם... עצרת היא" (שם שם, לד-לו). ומפרש רש"י: "עצרת היא - עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר: בני, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד" (שם לו, ד"ה "עצרת היא").
והספורנו מפרש עצרת מלשון "קדשו צום קראו עצרה" (יואל א, יד) - שיעצרו במקום קדוש לעבוד הא-ל בתורה ובתפילה.
אמר אם כן שזה היום אחר חג הסוכות אשר בו שלמו כל שמחת הרגלים, הוא קדש להיות יום עצרת, שיעצרו במקומות הקדש, ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים (שם ד"ה "עצרת").
בין לפירוש רש"י ש"עצרת" הוא יום עיכוב נוסף על הימים שקדמו, ובין לספורנו שהכוונה לייחוד יום זה לה' אחר ימי האכילה והשתיה, יש להבין, דזה ניחא בשמיני אחר חג הסוכות שנקרא עצרת, אך בתורה נאמר "וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לד, כב), וחז"ל קראו לשבועות עצרת, ואם עצרת בא לאחר החג הקודם - מהו החג שחג השבועות משמש לו עצרת?
ובהמשך דבריו מוסיף שם הספורנו: "ובהיות שהיה יום החמישים ליציאת מצרים יום מתן תורה אשר בו נעצרו ישראל יחדיו לעבודת האל יתברך קראוהו רבותינו ז"ל עצרת", הרי שחג שבועות משמש עצרת לחג הפסח. נברר עתה את הזיקה בין פסח לשבועות.
השאלה הראשונה של ארבע הקושיות בליל הסדר היא "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה הלילה הזה מצה". והשאלה טעונה הסבר, באיזה לילה מלילות השנה אנו אוכלים חמץ ומצה? ואם כוונת השואל לומר שלעתים אנו אוכלים חמץ ולעתים מצה - מה מקום יש לשאול מדוע הלילה הזה אנו אוכלים מצה, הרי בכל השנה ישנם לילות שאוכלים בהם מצה?
והנה הצירוף חמץ ומצה מעלה בתודעתנו את קרבן התודה. המקריב קרבן תודה מביא בהמה וארבעים לחמים, עשרה לחמי חמץ ושלושים מצה. הקרבן מיוחד בזה, שזמן אכילתו מצומצם ללילה אחד, שלא כשלמים אחרים, שמצוותן שני ימים ולילה. וביאר הנצי"ב שמגמת הקרבן היא לספר חסדי ה' שהצילו ממות, ולכן, ריבתה תורה את הלחם, וצמצמה את זמן האכילה, כדי שירבה אנשים בסעודה שלא יהיה נותר, ויספר מעשה ה' ברוב עם.
למעשה גם קרבן פסח הוא קרבן תודה על יציאת מצרים, וגם הוא נאכל רק ללילה אחד, אלא שהוא נאכל עם מצה בלבד. והסבר השאלה הראשונה, לדברי האברבנאל, היא מה נשתנה שבכל הלילות שאנו אוכלים קרבן תודה, אנו אוכלים לחמי חמץ ומצה, והלילה הזה אנו אוכלים עם קרבן התודה מצה בלבד ולא חמץ? וההסבר הוא, שהתודה איננה רק על היציאה ממצרים, אלא גם על המשך הגאולה שהיתה בהר סיני; "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב). ועל כן נחלק קרבן התודה לשניים: המצה נאכלת בליל הסדר, והחמץ נאכל בשבועות, שבקרבנו נאמר "חמץ תאפינה" (ויקרא כג, יז).
ואכן המצה אינה דינמית. אין נותנים לה להתרומם ולתסוס, ואילו החמץ הוא דינמי, הוא המימוש העצמי. "וזהו רמז אכילת מצה - לחם עני - שאין מצדנו כלום, רק מה שנמשכנו אחר הקב"ה, כי חמץ הוא מה שנתוסף בעיסה". פסח הוא האיתערותא דלעילא, שהרי "את ערום ועריה" שהיינו ערומים מן המצוות, היינו פסיבים עד מתן תורה; אולם במעמד הר סיני החלה האיתערותא דלתתא של המצוות והמעשים, ועל כן בקרבן היום נאמר "חמץ תאפינה".
פסח ושבועות הם חג אחד כמו סוכות ושמיני עצרת. סוכות נחוג שבעה ימים, וביום השמיני עצרת; - כך פסח נחוג שבעה ימים, ויום מתן תורה הוא כיום אחרון של חג הפסח, וביניהם שישה שבועות. וכלשון הרמב"ן: "וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים - כחולו של מועד" (ויקרא כג, לו).
חז"ל קראו לחג שבועות עצרת, כדי ללמדנו שחג השבועות אינו עומד בפני עצמו, אלא מחובר לפסח כשמיני עצרת לסוכות, והוא משלים את חג הפסח. עצרת ככינוי ליום מתן תורה נותן משמעות מיוחדת לחג הפסח.