עונשין על האזהרות. שכל אלה האמורים בפרשה הזאת כלם נאמרו בפרשת אחרי מות וכפלם כאן להזכיר עונשן מפני שבפרשת אחרי מות לא הזכיר רק האזהרות שלהן:
מות יומת בבית דין ואם אין כח לבית דין עם הארץ מסייעין אותן. בתורת כהנים דאס"ד שעם הארץ ירגמוהו הוא פירושו של מות יומת למה לי מות יומת לישתוק קרא מיניה ולכתוב אשר יתן מזרעו למולך ע"ה ירגמוהו באבן:
עם הארץ שבגינן נבראת הארץ שעתידין לירש את הארץ על ידי המצות הללו. בתורת כהנים דאם לא כן הארץ למה לי:
אתן את פני פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. בתורת כהנים דאם לא כן מאי אתן את פני באיש ההוא והלא אין דרכו לשי' פניו אלא בצדיקים אבל הרשעים מסתיר פניו מהם כדכתיב אסתירה פני מהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים הלכך עכ"ל דפנים דהכא לשון פנאי הם וכן כתב רש"י גבי ונתתי פני בכם ונגפתם כמו שנאמר בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם לרעה ולא ידעתי מדוע לא פירש פני דהכא דומיא דאכפר פניו שפירשנו אבטל רוגזיה אף כאן אתן רוגזי באיש ההוא והכרתי אותו על דרך כי באפם הרגו איש וכמו שתרגם אותו אונקלוס ואשוי אנא ית רוגזי בגברא ההוא ואם הוכרח לפרש אותו מלשון פנאי מפני שדרשו אותו כן בתורת כהנים מדוע לא יפרש אותו ג"כ המתרגם:
כי מזרעו נתן למולך לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך זרע פסול מניין ת"ל בתתו מזרעו למולך. בתורת כהנים ומייתי לה בפ"ד מיתות ופרש"י דהני תרי קראי דכי מזרעו נתן למולך ובתתו מזרעו למולך קראי יתירי הוו דכיון דפתח הכתוב תחלה אשר יתן מזרעו למולך ועלה קאמר והכרתי אותו מקרב עמו לא היה צריך לחזור ולכתוב עוד כי מזרעו נתן למולך ובן שכתוב אחר זה ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא עכ"ל על איש דלעיל מיניה דכתיב ביה איש איש מבני ישראל אשר יתן מזרעו למולך קאי למה חזר וכתב עוד בתתו מזרעו למולך לפיכך דרשו רבותינו ז"ל בשני מקראות יתרות הללו חד לרבות בן בנו ובן בתו וחד לרבות אף זרע פסול דמחד מנייהו לא מצינן למילף כלהו משום דאיכא למימר דילמא לא אתא אלא לרבויי בן בנו ובן בתו שבני בנים הרי הן כבנים זרע פסול מנין לכך נכתבו שניהם חד לרבויי בן בנו ובן בתו וחד לרבויי זרע פסול באם אינו ענין לבן בנו ובן בתו.
למען טמא את מקדשי את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. לא מקדשי ממש כי מה ענין טומאת מקדש אצל החוטא אבל עם כל זה יש לתמוה איך מטמא כנסת ישראל באיש אחד אשר יחטא וכבר נתעורר על זה הרמב"ן ז"ל ואמר שכבר רמזו רז"ל זה הענין במדרשים שחוטא אחד מזיק לכנסת ישראל באומרם כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים אבל בתורת כהנים אמרו מלמד שהוא מטמא את המקדש ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ומשמע שהמקדש לפי דעתם היא כמשמעו מקדש ממש אבל בפסוק לא תעשו עול במשפט במדה במשקל וגו' ובפסוק לא תעשו עול במשפט ולא תשא פני דל אמרו בתורת כהנים שהעושה זה גורם לה' דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ואין הבדל בין מה שאמרו שם למה שאמרו כאן אלא שבמקום מטמא את הארץ אמרו כאן מטמא את המקדש ושמא בעבור זה הוכרח רש"י ז"ל לפרש קרא דלמען טמא את מקדשי כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כדי שיהיה פירושו כמו מטמא את הארץ ויהיו אותן החמשה דברים האמורים בדיין דמדות ובדיין דדינין ובמעביר מזרעו למולך כלם ממין אחד כי טומאת כנסת ישראל היא בעצמה טומאת הארץ ולפי זה מה שאמרו כאן בתורת כהנים שהוא מטמא את המקדש לא מקדש ממש קאמר אלא כמו שפרש"י שכיון שטמא את כנסת ישראל השכינה מסתלקת מהם דכתיב אסתירה פני מהם כי דור תהפוכות המה וזהו הטעם שלא כתב רש"י ז"ל אחר פירוש למען טמא את מקדשי שהיא כנסת ישראל לומר זהו פשוטו ומדרשו כמשמעו מקדשו ממש כמנהגו בכ"מ:
לזנות אחר המולך לרבות שאר עבודת כוכבים שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודת'. בת"כ פי' כבר כתב לעיל מינה ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו למה חזר וכתב עוד והכרתי אותו אלא להכי הדר כתביה כי היכי דלכתוב ביה ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך שפי' לזנות אחר המולך לעשות כמוהו בשאר העבודת כוכבים שאע"פ שאין העברת בנו ובתו אלא למולך בלבד אבל לשאר עבודת כוכבים היא עבודה שלא כדרכה אפילו הכי הכתוב בא לרבות כל מיני עבודת כוכבים שאם עבדה בכך אף על פי שהיא עבודה שלא כדרכה חייב עליה כרת ואע"פ שאם זבח או קטר או נסך או השתחוה לאי זו עבודת כוכבים חייב עליה כרת אף על פי שאין דרך עבודתה בכך ה"מ אלו הארבע עבודות שהן עבודת פנים אבל שאר העבודות אינו חייב בהן אלא כשהיא דרך עבודתם בכך אבל אם לא היה דרך עבודתם בכך פטור לפיכך הוצרך הכתוב לרבות העברת בנו ובתו שיהיה חייב בה בין בעבודת כוכבים שדרכה בכך בין בעבודת כוכבים שאין דרכה בכך והרמב"ן ז"ל טען ואמר כי כבר כתב בסדר אחרי מות שהמולך היא עבודת כוכבים ששמה מולך וזו היא עבודתה שמוסר בנו לכומרים וכל זה אינו עולה ומתוקן כהוגן לפי העיון בגמרא כי לדברי האומר מולך עבודת כוכבים היא אין עבודתה של אותה עבודת כוכבים בהעברת בנים לה שא"כ לא הוצרך הכתוב להזכיר זה כלל שהרי הוא באזהרת עובד עבודת כוכבים שבאו בה כמה אזהרות בתורה כלליות והוא גם כן בכלל העונש הנאמר בפרשת כי ימצא בקרבך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך לעבור בריתו וילך ויעבוד אלהים אחרים אבל על כרחינו נדרוש שכל עיקר לא בא הכתוב אלא לחייב על העבודה הזו של העברת הזרע בשלא כדרכה וכך אמרו בגמרא ולמ"ד דמולך עבודת כוכבים הוא כרת דמולך למה לי להעביר בנו שלא כדרכה והוא הדין לעונש ואזהרה האמורין בו שלא הוצרכו אלא להעביר בנו שלא כדרכה ונראה שלפי הדעת הזאת לשון מולך אינו שם לפסל וצלם מיוחד אלא שם לכל נעבד בכלל כל שתמליכנו ותקבלנו עליך לאלוה והנה לפי הדעת הזו יקראו בני עמון לשקוץ שלהם מולך כי הוא מלכם והוא שם כולל לכל נכבד כי הוא מלשון מלכות ולא כדברי הרב שאמר שהוא עבודת כוכבים ששמה מולך ועבודתה בכך וכן מה שכתב פה שהוצרך לזנות אחרי המולך לרבות שאר עבודת כוכבים שעבדה בכך ואפילו אין זה דרך עבודתה גם כן אי אפשר מן הטעם שהזכרנו שכל עצמו לא נאמרה כרת במולך אלא לחייבו בשאין דרכה וכל עבודת כוכבים במשמע ולא יתכן שיאמר חייב כרת באותה עבודת כוכבים ששמה מולך במעביר לו שלא כדרכו וחזר וריבה בו אף פעור ומרקוליס לכרת כי למה יצטרך הכתוב לכך מאי שנא אותה עבודת כוכבים משאר עבודת כוכבים שבעולם ועוד שאם כן היה צריך לרבות עוד מעביר בנו לפעור ומרקוליס לסקילה כשם שריבה אותו לכרת אלא לא הזכיר הכתוב מולך כל עיקר בין באזהרה בין בעונש כרת וסקילה אלא למעביר בנו בשלא כדרכה לכל עבודת כוכבים שבעולם ובין שתאמר שהמולך הוא שם לכל עבודת כוכבים כמו שפירשנו או שתאמר שהוא עבודת כוכבים ידועה שיקרא כך הזכיר הכתוב אותה עבודת כוכבים בשלא כדרכה וה"ה לכלן שהחומר הזה הוא בעבור העבודה הקשה הזו וכן מוכיח כל זה בגמרא דסנהדרין לפי הדעת הזו שכתב הרב שהמולך עבודת כוכבים הוא אבל משנתינו היא שנויה כדברי האומר מולך לאו עבודת כוכבים כלומר שאינו נעבד שיקובל באלוה כלל אבל הוא כמעשה כשוף לדרוש בעד החיים אל הכלב המת ההוא ולפי הדעת הזו העביר בנו לפעור או למרקוליס פטור גם דברי רש"י בפירושו בסנהדרין כך הם כמו שכתבנו והברייתא השנויה בתורת כהנים והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך לרבות שאר עבודת כוכבים בהכרת אינו מייתור לזנות אחרי המולך כמשמע מדברי הרב אבל אמר כי הכרת הזה כולו מיותר הוא ונדרוש אותו לשאר עבודת כוכבים והוא מה שאמרו בגמרא שלש כריתות למה אחת כדרכה ואחת שלא כדרכה כלומר בזבוח וקטור ונסוך והשתחויה שנתרבו שלא כדרכה במיתה ומחייב אותה בכאן בכרת ואחת למולך ולמ"ד מולך עבודת כוכבים הוא למעביר בנו שלא כדרכה כלו' בכל עבודת כוכבים שבעולם כמו שפירשנו עכ"ד. ונ"ל שמה שטען על רש"י במה שאמר שהמולך הוא לעבודת כוכבים ששמה מולך וזו היא עבודתה שמוסר בנו לכומרים ואמר שאם כן למה הוצרך הכתוב להזכיר זה כלל והלא הוא בכלל אזהרת עובד עבודת כוכבים שבאו בה כמה אזהרות בתורה כלליו' והוא ג"כ בכלל העונש הנאמר בפרש' כי ימצא בקרבך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך לעביר בריתו וילך ויעבוד אלהים אחרים איננה טענה מפני שגם רש"י ז"ל מודה שלא הוצרך הכתוב להזכיר זה ומפני זה הוצרכו רז"ל לדרוש שהשני כתובים שנכתבו בפרשת קדושים בעבודת כוכבים האחד למזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לכל עבודת כוכבים שבעולם אע"פ שאין דרכה בכך באם אינו ענין למעביר בנו שהרי הוא בכלל אזהרת עובד עבודת כוכבים שבאו בה אזהרות הרבה שכולם מורים כשעבדה כדרכה תנהו לאלו הארבע העבודות שהן עבודת פנים שכיון שהעבודות הללו מיוחדות לבורא יתברך הנה כשיעשו אותן לעבודת כוכבים אע"פ שאין דרכה בכך חייבים כרת ובאמרו אשר יתן מזרעו למולך מות יומת כאילו אמר אשר יזבח או יקטר או ינסך או ישתחוה לאלהים אחרים מות יומת ואין כאן אזהרת מעביר בנו כלל והאח' דרשו בו שלא בא אלא בעבור לזנות אחרי המולך שפירושו הטועים אחרי המולך ומעבירים בניהם באש לשאר עבודת כוכבים כמו שמעבירין למולך אף על פי שאין שאר עבודת כוכבים עבודתה בכך וזהו שאמרו בתורת כהנים לזנות לרבות שאר עבודת כוכבים בהכרת שפירושו אף על פי שאין דרך עבודתה בכך ומה שאמרו בפרק ארבע מיתות ולמ"ד מולך עבודת כוכבים הוא כרת דמולך למה לי למעביר בנו שלא כדרכה הכי פירושו כי היכי דלכתוב ביה לזנות אחרי המולך לרבות בהכרת המעביר בנו לשאר עבודת כוכבים שאין דרכה בכך והאזהרה הכתובה בפרשת אחרי מות ומזרעך לא תתן להעביר למולך מסתמא אינה אלא על מה שהעניש בפרשת קדושים כשאר כל האזהרות שבאו בפרשת אחרי מות על העריות שהן אזהרות על אותן שהעניש בפרשת קדושים והיא האזהרה על המזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודת כוכבים אע"פ שאין דרכה בכך דאם לא כן עונש שמענו אזהרה מניין וזהו הנראה מלשון הגמרא דאמר רבי יוסי בר חנינא שלש כריתות בעבודת כוכבים למה לי פירוש שנים בפרשת קדושים ואני אתן את פני ושמתי אני את פני ואחד בפרשת שלח לך והנפש אשר תעשה ביד רמה וכתיב כי דבר יי' בזה שפירושו הדבור שיצא מפי הקב"ה בסיני אנכי יי' אלהיך שהיא העבודת כוכבים אחת לכדרכה פירוש לכל עבודה שדרכה בכך ואחת לשלא כדרכה פירוש כרת יתירא דלגבי מולך אם אינו ענין לו תנהו ענין לזבוח וקטור ונסוך והשתחויה שהוא חייב עליהן אף לשלא כדרכה ואחת לחייב על מעביר בנו אף לשאר עבודת כוכבים שאין דרכה בכך שלא מצינו לחייב בעבודה שאין דרכה בכך אלא בד' עבודות של פנים שהן הזבוח וקטור ונסוך והשתחויה לפיכך בא הכתוב לרבות אף המעביר בנו לעבודת כוכבים שאין דרכה בכך שיהיה חייב עליה כרת כמו בארבע עבודות פנים וכל זה עולה מתוקן כהוגן לפי העיון בגמרא ומום אין בו אבל לפי מה שפירש הוא שכל עיקר לא בא הכתוב אלא לחייב במולך על העבודה הזו של העברת הזרע שהיא שלא כדרכה ומפרש שם מולך הוא שם כולל כל נעבד בכלל ופירושו כל שתמליכנו ותקבלנו עליך באלוה כי הוא מלשון מלכות וכולל כל מיני עבודת כוכבים אם כן לא יתכן שתהיה העבודה הזאת דרך עבודתה לשום עבודת כוכבים שבעולם שהרי שם מולך לדעתו כולל כל מיני עבודת כוכבים ואם העברת בנו ובתו במולך היא שלא כדרכה יחוייב שתהיה בכל מיני עבודת כוכבים כדרכה ואם כן מה טיבה של עבודה זו שהזהיר עליה הכתוב שלא לעבדה בכל מיני עבודת כוכבים אף על פי שאין דרך שום עבודת כוכבים בכך ועוד שלא מצאנו בשום מקום שיהיה שם מולך כולל אלא לרבי חנינא בן אנטיגנוס שסובר מולך לאו עבודת כוכבים הוא וכולל כל מה שהמליכוהו עליהם אפילו צרור ואפילו קיסם אם קבלו למלך עליו ולא לאלוה לא שהוא כולל כל מיני עבודת כוכבים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שקבלו לאלוה שזה לא נזכר בגמרא כלל ואם מפני עמון אין ראיה כלל ועוד איך יפרש קרא דכי אתה בא אל הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך לא תלמוד לעשות כתועבות הגוים ההם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש דילפינן העברה העברה לגזרה שוה נאמר כאן העברה ונאמר העברה במולך מה להלן במולך אך כאן במולך שנראה מזה שהעברת בנו ובתו באש למולך מתועבות העובדי כוכבים היא ועבודתה בכך ולא שהיא שלא כדרכם כדברי הרמב"ן ז"ל ולשון הגמ' שהביא בעזרו באמרו וכך אמרו בגמרא דלמ"ד מולך עבודת כוכבים היא כרת דמולך למה לי למעביר בנו שלא כדרכה אדרבא איפכא מסתברא שאם העברת בנו מולך היא שלא כדרכה הוה ליה למימר למעביר בנו שהיא שלא כדרכה אבל מלשון למעביר בנו שלא כדרכה משמע למעביר בנו בשאר עבודת כוכבים שהיא לה שלא כדרכה אף על פי שלמולך היא כדרכה וזהו מה ששנו בהדיא בתורת כהנים לרבות שאר עבודת כוכבים בהכרת דמשמע שאין ההעברה שלא כדרכה אלא בשאר עבודת כוכבים אבל במולך עצמו עבודה כדרכה היא וליכא למימר שהברייתא של תורת כהנים אליבא דמ"ד מולך לאו עבודת כוכבים היא שנויה ולכן שנו לרבות שאר עבודת כוכבים שהיא בה שלא כדרכה אף על פי שבמולך היא כדרכה שבזה גם הרמב"ן ז"ל מודה משום דלמ"ד מולך לאו עבודת כוכבים היא כרת דמולך לגופיה הוא דאתא לחייב עלי' מפני שאינו בכלל כרת דעבודת כוכבי' כמו שאמרו שם בהדיא למ"ד מולך לאו עבודת כוכבים היא שלש כריתות בעבודת כוכבים ל"ל אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת למולך ולדידה אם העביר בנו לשאר עבודת כוכבים שהיא עבודה שלא כדרכה פטור ואלו בברייתא דתורת כהנים שנו לרבות שאר עבודת כוכבים בהכרת אף על פי שהיא עבודה שלא כדרכה חייב עליה כרת ושאר כל דבריו נמשכים על פי שרשו ואין צורך להאריך בם:
אביו ואמו קלל לרבות לאחר מיתה. בתורת כהנים סלקא דעתך אמינא הואיל והמכה חייב מיתה והמקלל חייב מיתה מה מכה אינו חייב אלא בחיים מדאתקש לבהמה מה מכה בהמה בחיים אף מכה אביו בחיים כדכתב רש"י בפרשת אמור וכך היא שנויה בתורת כהנים ועוד כיון דאינו חייב אלא בחבורה כדילפינן מהיקשא דבהמה לאדם מה בהמה כשעשה בה חבורה דאל"כ מאי ישלמנה הרי לא הפחיתה כלום אף מכה אביו בחבורה וחבורה אינה אלא בהוצאת דם והוצאת דם אינו אלא בחיים אף מקלל אינו חייב אלא בחיים תלמוד לומר אביו ואמו קלל יתירא הוא דלעיל מיניה כתיב איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת לרבות לאחר מיתה שאף על פי שהמכה אינו אלא בחיים המקלל אפילו לאחר מיתה וזהו ששנינו בפרק אלו הן הנחנקין חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור ואם תאמר הניחה לר' יונתן דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו דהשתא מדכתב סתם איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו ולא כתיב יחדיו למדנו או זה או זה ואייתר ליה קרא דאביו ואמו קלל לרבות לאחר מיתה אלא לרבי יאשיה דאמר דאי לאו קרא דאביו ואמו קלל דסמך תחלה קללה באב בקרא דאיש איש כי יקלל את אביו ואת אמו וסמך קללה באם בקרא דאביו ואמו קלל ה"א שניהם יחד לאחר מיתה מנלן כבר תרצו זה בגמרא דנפקא ליה מקרא דומקלל אביו ואמו מות יומת:
ועל אי זו אשת איש חייבתי לך אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת כותי. דבפרק ארבע מיתות תנו רבנן איש פרט לקטן את אשת איש פרט לאשת קטן את אשת רעהו פרט לאשת אחרים והוצרך להאריך פה לומר ועל אי זו אשת איש כו' ולא אמר אשת רעהו פרט לאשת כותי כמו שאמר ואיש פרט לקטן את אשת איש פרט לאשת קטן כדי לתקן בזה ההשנות של אשר ינאף פעמיים שהיה די לומר אשר ינאף את אשת איש את אשת רעהו ופירש ואמר שאשר ינאף את אשת רעהו אינו דבק עם אשת איש עד שיספיק לומר את אשת רעהו להודיע אי זו אשת איש היא רק הוא שב אל ראש הפסוק כאילו אמר שהחיוב אשר חייבתי במאמר ואיש אשר ינאף את אשת איש הוא לאותו אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת כותי ומה שהוצרך לפרש גבי פרט לאשת קטן וגבי פרט לאשת כותים לומר למדנו שאין קדושיהן קדושין ואלו באיש אשר ינאף פרט לקטן לא פירש כלום הוא מפני שהרב ז"ל פחד פן יפרשו הטעם מפני שאינם מחוייבים במצות ולא חשש הכתוב לגדור נשותיהן בגדר חיוב מיתה כמו שגדר נשי המחוייבי' במצות אבל באיש אשר ינאף פרט לקטן אין שום טעם נופל בו רק משום דלאו בר עונשים הוא אי נמי משום דמהכא נפקא לן בכל התורה כולה שאין קדושין לכותים ולא לקטן הוצרך להודיע מהיכן למדו זה אבל בקטן שנאף לא הוצרך לומר בו למדנו שהקטן אינו בן עונשין מפני שלא מכאן ילמדו זה שהרי בכמה עונשין כתוב בהן איש למעט את הקטן וזהו היותר נכון שכן כתב רש"י ז"ל בפר' ד' מיתות בהדיא פרט לאשת קטן אשמועינן דקטן אין לו קדושין פרט לאשת אחרים כותים אשמועינן דאין קדושין לכותים ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא אבל הסמ"ג בסימן ק"ג כתב איש פרט קטן קמיירי בפחות מבן תשעה שהנבעלת לו הקטן אינו צריך שאינו בן עונשין ולא ידעתי מה יאמר באיש כי יכה כל נפש אדם שאמרו איש פרט לקטן וכן בכמה מקומות:
כל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק. בפרק ארבע מיתות נחלקו רבי יאשיה ורבי יונתן רבי יאשיה מפיק לה שכל מקום שנאמרה מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה ומכיון דגמרא גמיר ליה דמיתות ב"ד ד' הן סקילה שרפה הרג וחנק והחנק קלה מכלן ע"כ אין בך כח להחמיר עליהן כי מנין לך לדונו בחמורה שמא לא נתחייב בה ורבי יונתן מפיק לה מג"ש נאמרה מיתה בידי שמים וימת גם אותו ונאמרה מיתה בידי אדם דהנך מיתות סתם בב"ד של בידי אדם הן מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם פירוש שאין בה חבורה וסימן אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם ואי זו זו זו חנק ולא שרפה ואף על פי שגם היא אין בה רושם דמדאמר רחמנא בת כהן שזנתה בשרפה מכלל דבת ישראל לאו בשרפה היא הילכך מות יומת דנואף על כרחך חנק הוא:
תבל עשו גנאי לשון אחר מבלבלין זרע האב בזרע הבן. נראה לי שלפי הפי' הראשון יהיה שרשו תבל ויהיה זה השורש משמש לשני ענינים ענין גנאי וענין כללות הארצות ישפוט תבל בצדק ולפי הפירוש השני יהיה שרשו בלל על משקל תמס יהלוך ששרשו מסס דאם לא כן מי הכריחו לפרש המלה ששרשה בלל המורה על הבלבול מענין גנאי:
ישרפו אותו ואתהן אי אתה יכול לומר אשתו כו' אלא אשה ואמה הכתובים כאן שתיהן לאסור שנשא חמותו ואמה ויש מרבותינו אומרים אין כאן אלא חמותו ומהו אתהן את אחת מהן ולשון יוני הן אחת. כדתניא בפרק אלו הן הנשרפין אותו ואתהן ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אותו ואתהן ואת שתיהן ונחלקו שם אביי ורבא אביי אמר משמעות דורשין איכא בינייהו דרבי ישמעאל סבר ואתהן ואת אחת מהן שכן בלשון יון קורין לאחת אינ"ה ואינה בלשון הקדש הוא הנה כי הה"א בלשוננו הוא בלשונם אי והן בחסרון ה"א באחרונה היא כמו הנה בתוספות ה"א ואם כן פירוש ואתהן ואת אחת מהן והיא חמותו שלקחה בעבירה אבל אם חמותו מדרשא אתיא ורבי עקיבא סבר אותו ואתהן אותו ואת שתיהן והן חמותו ואם חמותו דאם חמותו נמי כתיבא ופרש"י לרבי ישמעאל אתהן חדא היא ואחמותו וקאי ואם חמותו אתיא מדרשא דהנה הנה לעשות למעלה כלמט' מה למטה ג' דורו' אשה ובתה ובת בתה אף למעלה ג' דורות אשה ואמה ואם אמה ולרבי עקיבא אתהן תרתי משמע חמותו ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן אם היו שתי' אמהות כגון כי יקח את אשה ואת אמה ואם אמה ורבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה ורבי עקיבא סבר אסור' בעלמא ופרש"י חמותו שבא עליה אחר מיתת אשתו איכא בינייהו אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא רבי ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה כבחיים וה"ק קרא אפילו אינה קיימת אלא אחת מהן תשרף והא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף ורבי עקיבא אמר אתהן את שתיהן משמע וה"ק אם אשתו נמי קיימת אז תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור דארור שוכב עם חותנתו ורש"י פי' המחלוקת שבין רבי ישמעאל ורבי עקיבא אליבא דאביי אף על פי שההלכה היא כרבא מפני שהוא יותר קרוב לפשוטו של מקרא לומר שר' עקיבא סובר ישרפו אתהן את שתיהן יחד במשמע והן חמותו ואם חמותו מלומר שכשאשתו וחמותו יחד קיימו' תשרף חמותו ואם לאו אין בה עונש שריפה אע"פ שיש בה אסירא:
ומדרשו אם תאמר קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו שנאמר עולם חסד יבנה. כדתני' במגלה עריות ויש לתמוה על המדרש הזה שממנו נראה שאלו לא היה שם חסד העולם לא היה מניחו הבורא יתברך לישא את אחותו ואם כן איך הניח השבטים שישאו אחיותיהם אל יבא דרבי יהודה דאמר תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום ועמרם איך נשא את דודתו ויעקב איך נשא שתי אחיות וליכא למימר שיעקב אבינו גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דא"כ למה אמר יעקב אבינו איני מברך שנשאתי שתי אחיות כשיאמרו לו טול ברוך כדאיתא בערבי פסחים אבל ממה שכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת תולדות יצחק בפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי ששמירת המצות ששמרו האבות אינה אלא בארץ ישראל בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם את דודתו כי המצות משפט אלהי הארץ הם אע"פ שהזהירנו בחובת הגוף בכל מקום הנה זה הטעם יספיק גם לשבטים שנשאו אחיותיהם מפני שהשבטים לא היו יושבים אז בארץ רק דרך עראי כי כבר נגזר עליהם גזרת כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם אבל קין היה מקום דירתו בארץ כי משם הוצבר העפר שממנו נברא אביו כמו שאמרו גבי ויצר ה' אלהים עפר מן האדמה שנוטל עפרו ממרום שנ' בו מזבח אדמה תעשה לי וכאשר גורש מגן עדן נטע אהלי אפדנו בארץ אשר לוקח משה ושם נולד קין ונשאר שם:
והעראה זו נחלקו בה רבותינו יש אומרים זו נשיקת השמש ויש אומרים זו הכנסת העטרה. פי' אבל רבותינו פרשו הער' מלשון הערא' ונחלקו בה כו' בפ' הבא על יבמתו שמואל ור יוחנן חד אמר העראה זו נשיקה וחד אמר העראה זו הכנסת העטרה גם יתכן שיהיה פירושו אבל העראה זו רבותינו נחלקו בה יש אומרים נשיקת השמש וי"א הכנסת העטרה:
וערות אחות אמך וגו' שנה הכתוב באזהרתן לומר שהוזהר עליהן בין על אחות אביו ואמו מן האב בין על אחיותיהן מן האם אבל ערות אשת אחי אביו לא הוזהר אלא על אשת אחי אביו מן האב. כדתניא בפרק הבא על יבמתו ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם פירוש האי קרא דכתיב בפרשת אחרי מות בין מן האב בין מן האם קמיירי אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם כו' ומסיים בה ת"ל וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם ופרש"י ת"ל מקר' שני כתוב בפרשת קדושי' וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה שלא היה צריך להזהיר בם שכבר הזהיר בפרשת אחרי מות ולא ה"ל לאשמועינן אלא עונש כמו באשת אח ובאחותו לומר איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו אלא לא בא רק לרבו' אחות אביו ואחות אמו אף מן האם אבל ערות אשת אחי אביו שהיא במקום אחי אביו אע"פ שדומה לאחות אביו כיון שלא נשנת בפרשת קדושים כמו שנשנת אזהרת אחות אביו ואחות אמו אינו מוזהר אלא באשת אחי אביו מן האב בלבד אבל לא מן האם וא"ת ולמה נשנו שתי האזהרות של אחות אביו ושל אחות אמו בפרשת קדושים לכתוב חד מנייהו ותיתי אידך מיניה כבר הקשו זה בגמרא ותרצו מצרך צריכי דאי כתב רחמנא אחות אביו שכן יש לה ייחס שמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם אבל אחות אם אימא לא ואי כתב רחמנא אחות אמו שכן ודאית אבל אחות אביו שהיא ספק דשמא אין זה אביו אימא לא צריכא:
אשר ישכב את דודתו המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה. פי' בפרשת אחרי מות דכתיב ביה אחר כל העריות ונכרתו כל הנפשות העושות כן בקרב עמם:
שהוא בעונש ערירי. אינו ר"ל לולא הערירי הכתוב כאן היינו אומרם הוא נכרת ואין בניו נכרתים דהא בפרק הבא על יבמתו בעי בגמרא דודתו דכתב בה רחמנא ערירי למה לי ומשני לכדרבה דרבה רמי כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימותו הא כיצד יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי ופרש"י ערירים למה לי היינו כרת האמור למעלה שסת' כרת שזרעו נכרת משמע וכן משמע נמי משנויא דגמרא דקאמר לכדרבה דרבה רמי כו' שאם לא היה מובן מן הכרת שהוא ובניו נכרתי' אלא הוא לבדו נכרת ולפיכך כתב כאן ערירי ללמד שבניו נכרתים למה הוצרך לתרץ לכדרבה דרבה רמי כו' ה"ל למימר ללמד שהוא וזרעו נכרתים אלא עכ"ל דסתם כרת שהוא ובניו נכרתים משמע וא"כ מקרא דונכרתו דבפרשת אחרי מות דקאי אכולהו עריות למדנו שהבא על דודתו הוא ובניו נכרתים ולפיכך תרץ ואמר דהאי דחזר וכתב כאן ערירים הוא כי היכי דלכתוב ביה ימותו ולגבי אשת אחיו כתיב ערירים יהיו לאשמועינן יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי והיינו כדרבה דרבה רמי כו' דקאמר דמערירים יהיו משמע שבשעת מיתתן סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן ומערירים ימותו משמע שאם הם עכשיו ערירים כן ימותו ואפילו אם יולדו להם בנים לאחר מעשה כך פירש רש"י שם אף על פי שבפירוש החומש יש נוסחאות הפוכות ואם כן ע"כ לומר שמה שכתב רש"י כאן ללמד על כרת האמור למעלה שהוא בעונש ערירי הכתוב כאן דמיירי יש לו בנים קוברן אין אין לו בנים הולך ערירי כדרבה דאי לאו ערירי דהכא דכתיב ביה בהאי קרא דדודתו ימותו ובקרא דאשת אחיו יהיו דשמעינן מנייהו יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי ה"א דבניו נכרתים אבל לא היינו יודעים איזו בנים הם נכרתים אם אותן שהיו לו קודם שחטא שהם בכלל העונש ואם אותן בנים שנולדו לו לאח' החטא שהם בני רשע אבל אותן שנולדו לו קודם שחטא שהן בני צדיק לא קמ"ל אבל השתא דנכתבו ערירים ימותו וערירים יהיו למדנו שבין הבנים שיהיו לו קודם החטא ובין הבנים שנולדו לו לאחר החטא כלן נכרתים כמו שאמרו יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי ואמרו בגמרא דאי כתב רחמנא ערירים יהיו ה"א דהוה ליה עד חטאיה אבל מחטאיה ואילך לא ואי כתב רחמנא ערירים ימותו ה"א מחטאיה ואילך אבל מעיקרא לא צריכא א"ק שאם כדפרש"י דסתם כרת הוא ובניו נכרתים במשמע קשיא מההיא דמ"ק דאמרי מת קודם ס' שנה זהו מיתת כרת והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בנ"ב שנה שקצ' הב"ה את ימיו שלא יראה במיתת שאול הרי שמדמה זה לכרת שמואל הרמתי בנים היו לו שנאמר ויהי כי זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו הא למדת שהכרת הוא נכרת ואין זרעו נכרת וצ"ע גם יש לתמוה על רש"י ז"ל למה לא נתן טעם באחותו ובאשה דוה שנכתב בה כרת בפרשה זו ובפרשת אחרי מות שיותר ראוי לתת טעם בהם ממה שיתן טעם גבי דודתו שלא נכתב בפרשה זו הכרת אלא הערירים בלבד שהוא בכלל הכרת האמור באחרי מות והלא בריש הבא על יבמתו שנתנו הטעם בדודתו נתנו הטע' באחותו ודודתו ואשת אחיו ואשה דוה שלגבי אחותו אמרו אחותו דכתיב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן לחלק יצאת שאם עשאן כלם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת משום דהוי אחותו בכלל כל הכריתות שבפרשת אחרי מות ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו מה אחות מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה ובאשה דוה אמרו שנשנית כאן כדי לכתוב בה הערה ללמד שאפילו בהעראה בלבד חייב כרת ובדודתו ובאשת אחיו אמרו שנשנו כאן כדי לכתוב באחת מהן ערירים יהיו ובאחרת ערירים ימותו לאשמועינן לכדרבה יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי ואלו רש"י ז"ל לא כתב כאן אלא דודתו ואשת אחיו שבשניהם כתוב ערירים ואלו באחותו ובאשה דוה לא כתב כלום:
אלא בין הטמאה לך לטהורה לך. פי' הטמאה וטהורה ע"י פעולתיך שאם שחטת בה כל הושט וחציו של קנה בלבד טמאה אותה באכילה ואם שחטת בה כל הושט ורובו של קנה טהרת אותה באכילה:
אשר הבדלתי לכם לטמא לאסור. דפירש לטמא לטמא לך קאמר שהוא טמא על ידי פעולותיך כדלעיל דעלה קאי דהשתא הוי פי' לטמא לאסור ולא לטמא ממש כמשמעו:
