פסוק א:וטעם וידבר ה׳ אל משה לאמר. בעבור כי אלה המצות חיוב על כל ישראל ואין גר עמם על כן כתוב בתחלה אל כל עדת ישראל ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בא״י אזרח או גר תושב והחל מהקשה שבכלם והוא אשר יתן מזרעו למולך והטעם לשכב עם עובדת עבודת כוכבים:
פסוק ב:וטעם עם הארץ. ארץ שהוא דר בה אזרח או גר וזה בפרהסיא:
פסוק ג:ואני אתן את פני באיש ההוא. אם היה בסתר ויש אומרים כי טעמו להכרית זרעו:
פסוק ג:למען טמא את מקדשי. שהוא בתוך ארץ ישראל:
פסוק ג:ולחלל את שם קדשי. שישמעו הגוים:
פסוק ג:והיה נראה לנו כי טעם באבן שם המין כמו ויהי לי שור וחמור ודברי הקבלה נכונים והם אמת. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי נ״ע כי פירוש ובמשפחתו הדומה אליו ומי הביאנו בצרה הזאת רק פירוש כמשמעו כי עם הארץ יעלימו עיניהם בעבור שהם ממשפחתו:
פסוק ה:וטעם ואת כל הזונים אחריו. שאם לא יומת יזנו אחרים:
פסוק ו:והנפש אשר תפנה אל האבת. טעמו כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות ומצאנו נפשים גם כל נפש ארבעה עשר וכן והכרתי אותו:
פסוק ז:והתקדשתם כי אני ה׳ אלהיכם. קדש ונתתי לכם חקת לשמרם כדי לקדשכם וכבר הזכיר זה הכתוב והטעם להכניס את הגרים התושבים עם ישראל שהם חייבים להיותם קדושים בעבור שידורו בארץ קדושה:
פסוק ט:והחל להזכיר עונש הכתובים בתחלת הפרשה מהאב כאשר החל איש אמו ואביו תיראו. וטעם להזכיר האב קודם האם בעבור כבודו ואיננו כמו איש אמו ואביו תיראו כי לא יומת אם לא היה בר מצוה:
פסוק ט:אשר יקלל את אביו. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא ואשר יקלל את אמו. וטעם אביו ואמו קלל. כאומר תועבה גדולה עשה:
פסוק ט:דמיו בו. כמו דמו בראשו והנסקלים גם הנחנקים דמיהם בם וכלל אומר בכל המיתות כי צריכים אנחנו למסורת אבותינו כי לא נוכל להוציאם להמיתם מהכתוב גם כן לא נכתב בן כמה שנים יהיה בר מצוה
פסוק י:ואחר כן הזכיר ואיש אשר ינאף את אשת איש כי אסורה היתה: וטעם אשר ינאף את אשת רעהו. כמו אביו ואמו קלל כי עשה דבר רע:
פסוק י:והנואפת. אם היתה אנוסה לא תקרא בשם הזה:
פסוק יא:ערות אביו גלה. דבר גדול עשה:
פסוק יג:תועבה עשו. אם הנשכב איננו אנוס:
פסוק יד:ואיש אשר יקח את אשה וגו׳ זמה הוא. כטעם זנות במחשבה:
פסוק יד:ואתהן. זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר:
פסוק טו:ואת הבהמה תהרוגו. שלא תחטיא אחר ויש אומרים להסתיר הקלון:
פסוק טז:לרבעה. שם הפעל ואם הוא בחיר״ק כמו בשברי לכם כי משקלי שמות הפועלים הם משתנים:
פסוק יז:ואיש אשר יקח את אחותו. במקום שאינם יודעים בו ואח״כ נודע הדבר:
פסוק יז:וטעם וראה את ערותה. או ראה כמו אביו ואמו קלל וראה כמו גלה:
פסוק יז:וטעם והיא תראה את ערותו. שהסכימו שניהם על זה:
פסוק יז:חסד הוא. מגזרת פן יחסדך שומע וטעמו תוספת בזנות:
פסוק יז:ערות אחתו גלה. באונס:
פסוק יז:עונו ישא. לבדו. וטעם להזכיר אלה הדברים באחות בעבור שגדלו יחד והם נערים משחקים וכל עת יתייחד עמה ולא הזכיר הכתוב עונש בת הבן או בת הבת כי סמך על תורה שבעל פה גם יתכן שלא הזכירם בעבור חוסר תאות האב כי הוא בא בימים הזמן שתהיה לו בת בוגרת ועל כן לא הזכיר הכתוב אם האב ואם האם כי הן זקנות:
פסוק יח:דוה. היא חולה בעבור הדם:
פסוק יח:וטעם מקרה הערה. שעשה תועבה גדולה:
פסוק יח:וטעם והיא גלתה. ברצונה כי אם היא אנוסה לבדו יכרת:
פסוק יט:וערות אחות אמך. טעמו כבר הזהרתי לא תגלה והנה המגלה את הערוה הערה שארו:
פסוק יט:עונם ישאו. אם הדבר ברצונם לא הזכיר עונש אחות האב גם לא הזכיר כלל עונש שתי אחיות והמשכיל יבין גם דברי הקבלה אמת:
פסוק כ:את דדתו. היא אשת דודו:
פסוק כ:ערירים ימותו. אמרו הצדוקים שהוא כמו ערומים ופירוש ימותו כמו יומתו ולא אמרו אמת והנכון שהוא כדברי המתרגם ארמית וכבר פירשתי כתבו את האיש הזה ערירי כי הוא כמו הולך ערירי:
פסוק כא:ואמר על אשת אח נדה והטעם ראוי שירחק ממנה וכן אמרו אחיכ׳ שונאיכם מנדיכם והנה אין בעריות זכר נדה כי אם באשת אח והנדה אסורה גם תבוא עת להיות מותרת גם כן יתכן באשת האח כאשר אפרש בפרשת כי ישבו אחים יחדו ואשר אמרו כאשר היא אחות האב אסורה כן אסור לאשה שתנשא לדודה לא זה הדרך כי העריות הזכרים הם המכריחים ואין מי יכריחם ואם בדרך שקול דעתם החסרה יראה לנו למה לא נקבל עדות שתים נשים ואם על הערכים תהיינה ארבעת נשים כמו שני עדים על כן אנחנו צריכים לקבלה:
פסוק כב:ושמרתם את כל חקתי. שלא לעבור על אלה העריות:
פסוק כב:ואת כל משפטי. משפטי העונש:
פסוק כב:וטעם ולא תקיא הארץ. אפרש בפרשת וילך:
פסוק כג:ואקץ בם. דרך משל כמו ותקצר נפשו:
פסוק כד:וטעם ארץ זבת חלב. שאין כמוה:
פסוק כד:אשר הבדלתי אתכם מן העמים. באלה החקים ועוד שתבדילו בין הבהמה:
פסוק כה:וטעם הטהרה. העשרה הנזכרים וכל האחרים טמאים:
פסוק כה:וטעם העוף הטמא. הנזכר וכל האחרים טהורים:
פסוק כה:וטעם לטמא. שתדעו שהוא טמא במחשבה ובדבור וכן תשקצו מן העוף על כן גר תושב לא יאכל טמא בארץ טהורה כי על זה התנאי ידור בתוכנו:
פסוק כו:ואם תשמרו כל אשר צויתי אתכם אז תהיו קדושים כי חייבים אתם ללכת אחרי כי קדוש אני:
פסוק כז:וטעם ואיש או אשה. בעבור שאמר על האובות לטמאה בהם אמר היו קדושים והמיתו אשר יטמא נפשו באוב ובידעוני כי עד כה לא הזכיר עונש פונה אל אוב בפרהסיא. וטעם להזכיר האשה כי זאת האומנות ביד הנשים יותר וכן מכשפה לא תחיה:
