פסוק ב:דבר אל אהרן ואל בניו. מה ת"ל, שיכול אהרן ובניו שאין חייבים על העליה בפנים לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ, ת"ל אל אהרן ואל בניו .
(תו"כ)
פסוק ב:ואל כל בני ישראל. מלמד שבני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הנכרים מצווין על שחוטי חוץ .
(זבחים קט"ז ב')
פסוק ב:ואמרת אליהם. לרבות את הגרים ואת העבדים .
(תו"כ)
פסוק ב:זה הדבר. תניא, נאמר כאן זה הדבר ונאמר בפרשת נדרים זה הדבר (פ' מטות), מה להלן ראשי המטות אף כאן ראשי המטות, למאי הלכתא, אמר רב ששת, לומר שיש שאלה בהקדש .
(נדרים ע"ח א')
פסוק ג:איש איש. דברה תורה כלשון בני אדם .
(זבחים ק"ח ב')
פסוק ג:אשר ישחט. על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה .
(שם ק"ז א')
פסוק ג:מחוץ למחנה. יכול חוץ לשלש מחנות ת"ל במחנה, אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל אל מחוץ למחנה, מה חוץ למחנה מיוחד שאינו ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח, יצא דרום שאע"פ שאינו ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים .
(שם שם ב')
פסוק ג:מחוץ למחנה. לאתויי כולה בפנים וצוארה לחוץ או כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב .
(שם שם)
פסוק ד:ואל פתח אהל מועד. מלמד שכל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, יכול שאני מוציא אף עולות מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ומצורע, ת"ל (פ' ג') שור או כשב או עז, שור מכל מקום, כשב מכל מקום, עז מכל מקום .
(שם קט"ו א')
פסוק ד:פתח אהל מועד. פתח – למעוטי גגו .
(זבחים ק"ז ב')
פסוק ד:קרבן לה'. על קרבן בחוץ ענוש כרת, אבל על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת .
(קדושין נ"ז ב')
פסוק ד:קרבן לה'. אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן , ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו, מי שראוי לבא באה"מ יצאו קדשי בדה"ב שאינן ראויין, יכול שעיר המשתלח שראוי לבא לפתח אה"מ יהא חייב, ת"ל קרבן לה', מי שמיוחד לה', יצא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' .
(זבחים קי"ג ב')
פסוק ד:לפני משכן ה'. הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והאתנן והכלאים והטריפה ויוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור, שנאמר לפני משכן ה', כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו .
(שם קי"ב א')
פסוק ד:דם יחשב. לרבות שחיטת העוף [שם ק"ז א']
פסוק ד:דם יחשב לאיש. אפילו השוחט לאיש .
(זבחים ק"ח ב')
פסוק ד:לאיש ההוא. הוא ולא שולחו, מאי טעמא, אין שליח לדבר עבירה .
(קדושין מ"ג א')
פסוק ד:לאיש ההוא. למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטין שפטורים .
(זבחים ק"ח א')
פסוק ד:ונכרת האיש. האיש ולא הצבור, לפי שאין כרת בצבור [תו"כ]
פסוק ד:האיש ההוא. הוא ולא אנוס, הוא ולא שוגג, הוא ולא מוטעה .
(זבחים ק"ח ב')
פסוק ד:מקרב עמו. מקרב עמו – ועמו בשלום .
(תו"כ)
פסוק ה:והביאום לה'. עד שתהא כולה בפנים .
(זבחים כ"ז א')
פסוק ה:והביאום לה'. זו מצות עשה .
(שם ק"ו ב')
פסוק ה:והביאום לה'. היתה הבהמה חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ פטור משום שחוטי חוץ, מאי טעמא, דלא קרינן ביה והביאום לה' .
(תמורה י"ב א')
פסוק ו:וזרק הכהן וגו'. אין כהן ואין מתנות סביב למזבח בבמה, דכתיב וזרק הכהן על מזבח ה' פתח אהל מועד .
(זבחים קי"ט ב')
פסוק ו:והקטיר החלב וגו'. תניא, ר' יהושע אומר, כל הזבחים שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם , מנלן, דאמר קרא והקטיר החלב, חלב אע"פ שאין בשר, יותרת הכבד ושתי הכליות מנלן, אמר קרא לריח ניחח, כל שאתה מעלה לריח ניחח .
(פסחים ע"ט ב')
פסוק ז:ולא יזבחו עוד. עד כאן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות. מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות, שנאמר (פ' ה') אשר הם זובחים על פני השדה, זבחים שהתרתי לך כבר על פני השדה, ומלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור הבמות כאלו זובח על פני השדה .
(זבחים ק"ו ב')
פסוק ז:ולא יזבחו עוד. תניא, א"ר אליעזר, מניין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, אם אינו ענין לכדרכה דהא כתיב (פ' ראה) איכה יעבדו הגוים האלה וגו', תנהו ענין לשלא כדרכה .
(שם שם)
פסוק ז:תהיה זאת להם. תניא, יכול אם הקדיש בשעת היתר הבמות והקריב בחוץ בשעת איסור הבמות יהיה חייב כרת, ת"ל חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ולא אחרת להם .
(זבחים ק"ו ב')
פסוק ח:ואלהם תאמר. אין לי אלא מוקטרי פנים שהעלן לחוץ שהוא חייב, מניין למוקטרי חוץ שהעלן לחוץ שהוא חייב , ת"ל ואליהם תאמר – לערב פרשיות [שם ק"ז א']
פסוק ח:איש איש. לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבים .
(שם שם)
פסוק ח:אשר יעלה עולה. מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה חייב, ומה עולה שהיא ראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה חייב .
(שם קט"ו ב')
פסוק ח:או זבח. לרבות את הזורק .
(שם ק"ז ב')
פסוק ח:או זבח. לרבות אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים שהקריבם בחוץ שהוא חייב .
(שם ק"ט א')
פסוק ט:ואל פתח אהל מועד. לרבות שכל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, ואין לי אלא קדשים כשרים, קדשים פסולים מניין, ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ .
(זבחים ק"ט א')
פסוק ט:לא יביאנו. [מה ת"ל, לחייב על עולה לחוד ועל זבח לחוד] .
(שם ק"ז א')
פסוק ט:לעשות אותו. על השלם הוא חייב משום שחוטי חוץ ואינו חייב על החסר .
(שם שם)
פסוק ט:לעשות אותו לה'. לה' ולא המעלה להדיוט .
(שם ק"ח א')
פסוק י:ונתתי פני. מהו ונתתי פני – פונה אני מכל עסקי ועוסק בה .
(תו"כ)
פסוק יא:ואני נתתיו לכם וגו'. תניא, מניין שאין מועלין בדמי קדשים, עולא אמר, אמר קרא ואני נתתיו לכם – שלכם יהא. דבי ר' ישמעאל תנא, ואני נתתיו לכם לכפר – לכפרה נתתיו ולא למעילה, ור' יוחנן אמר, אמר קרא, כי הדם הוא – הוא לפני כפרה כלאחר בפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה , והני תלתא קראי ל"ל, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה .
(יומא נ"ט ב')
פסוק יא:על המזבח לכפר. על המזבח – כיון שהגיע דם על המזבח נתכפרו בעלים, לכפר – לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר .
(זבחים כ"ו ב')
פסוק יא:כי הדם וגו'. כי הדם הוא בנפש יכפר, מלמד שאין כפרה אלא בדם .
(יומא ה' א')
פסוק יא:בנפש יכפר. מלמד שדם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר .
(כריתות כ"ב א')
פסוק יב:כל נפש מכם. מה ת"ל – להזהיר הגדולים על הקטנים .
(יבמות קי"ד א')
פסוק יב:לא תאכל דם. מכאן שהשתיה בכלל אכילה .
(ירושלמי יומא פ"ח ה"ג)
פסוק יג:ואיש איש. מה ת"ל איש איש, לפי שנאמר אשר יצוד, אין לי אלא צד, לקח, ירש, וניתן לו במתנה מניין, ת"ל ואיש איש .
(תו"כ)
פסוק יג:אשר יצוד ציד. אין לי אלא אשר יצוד, נצודין ועומדין מאליהם כגון אווזין ותרנגולים מניין, ת"ל ציד מכל מקום , א"כ מה ת"ל אשר יצוד, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת .
(חולין פ"ד א')
פסוק יג:חיה או עוף. כסוי הדם נוהג בחולין ולא במוקדשין, מנה"מ, אמר מר בר רב אשי, אמר קרא חיה או עוף, מה חיה אינו קדוש אף עוף אינו קדוש .
(שם שם)
פסוק יג:חיה או עוף. או – לחלק אתא .
(שם פ"ו ב')
פסוק יג:חיה או עוף. ת"ר, חיה – כל משמע, בין מרובה בין מועט, עוף – כל משמע, בין מרובה בין מועט , מכאן אמרו, שחט מאה חיות או מאה עופות במקום אחד – כסוי אחד לכולן, חיה ועוף במקום אחד – כסוי אחד לכולן .
(חולין פ"ו ב')
פסוק יג:אשר יאכל. השוחט ונמצאת טריפה, והשוחט לעבודה זרה, והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים, השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר פטור מלכסות, מאי טעמא – אשר יאכל כתיב .
(שם ס"ה א')
פסוק יג:ושפך וכסהו. מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי, יצאו קדשי מזבח שמחוסרין שפיכה גרירה וכסוי, ויצאו קדשי בדק הבית שמחוסרין שפיכה פדיה וכסוי שפטורין מכסוי הדם .
(שם פ"ד א')
פסוק יג:ושפך וכסהו. במה ששפך בו יכסה, שלא יכסה ברגל, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו .
(שם פ"ז א')
פסוק יג:ישפך וכסהו. ת"ר, ושפך וכסהו – מי ששפך יכסה , שחט ולא כסה וראהו אחר מניין שחייב לכסות, ת"ל (פ' י"ד) ואומר לבני ישראל, הרי זו אזהרה לכל ישראל .
(חולין פ"ז א')
פסוק יג:וכסהו. כסהו ונתגלה פטור מלכסות, אמר ליה רב אחא בריה דרבא, מאי שנא מהשבת אבידה דאמר מר השב (פ' תצא) אפילו מאה פעמים, אמר ליה, התם לא כתיב מעוטא, הכא כתיב מעוטא וכסהו .
(שם שם)
פסוק יג:וכסהו. ת"ר, מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות, אמר ר' יהודה, אימתי בזמן, שאין שם דם אלא הוא, אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות .
(שם פ"ח א')
פסוק יג:וכסהו בעפר. א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, הלכה עוקבת מקרא, התורה אמרה וכסהו בעפר והלכה בכל דבר .
(סוטה ט"ז א')
פסוק יג:וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר, מלמד שצריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה .
(חולין פ"ג ב')
פסוק יג:וכסהו בעפר. ת"ר, יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי, ת"ל בעפר .
(שם פ"ח ב')
פסוק יג:וכסהו בעפר. אין לי אלא בעפר, מניין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית ולבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו , יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כל מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן, ת"ל בעפר.
(שם שם)
פסוק יג:וכסהו בעפר. תניא, בית הלל אומרים, מצינו אפר שנקרא עפר, שנאמר (פ' חקת) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת .
(שם שם)
פסוק יג:בעפר. מדכתיב בעפר בסגו"ל ולא בשו"א הבי"ת מלמר שצריך להזמין העפר לשם כסוי [פרישה ולבוש ביו"ד סי' כ"ח].
פסוק יד:ואמר לבני ישראל. הובא בפסוק הקודם בדרשה ושפך וכסהו.
פסוק טו:וכל נפש. נפש לרבות את השותה .
(חולין ק"כ א')
פסוק טו:וכל נפש. בבית נפש היא מטמאה ואינה מטמאה תוך הפה .
(תו"כ)
פסוק טו:אשר תאכל. בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה .
(תו"כ)
פסוק טו:נבלה וטרפה. ת"ר, יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה בגדים בבית הבליעה, ת"ל טרפה, מה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור , יצאה מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה .
(זבחים ס"ט א')
פסוק טו:וטמא עד הערב. מלמד שאינה מטמאה בגדים בתוך המעיים .
(תו"כ)
פסוק טז:ונשא עונו. יכול על כבוס בגדים יהא ענוש כרת, ת"ל ובשרו לא ירחץ ונשא עונו, על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות ארבעים .
(שם)