ואל כל בני ישראל. מניין לרבות ראשי המטות ת"ל כאן זה הדבר ונא' להלן זה הדבר מה להלן ראשי המטות אף כאן כו' ומה כאן אהרן ובניו ובני ישראל אף להלן כו' ללמד [כל המימרא עיין בנדרים ע"ח ע"א וברש"י ריש פ' מטות] שהתרת נדרים בג' הדיוטות וביחיד מומחה וללמד כאן שיש שאלה בהקדש. ד"א זה הדבר אשר ישחט על השחיטה חייב ולא על המליקה ולהלן נאמר זה הדבר (רש"י שם) חכם מתיר ואין בעל מתיר. בעל מפיר ולא חכם. מפיר. ד"א זה הדבר כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהן משה שנתנבא בזה:ואמרת אליהם. לרבות גרים ועבדים. אשר ישחט במחנה. להביא היא בחוץ וצוארה בפנים [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב] או יכול להביא השוחט חטאת בדרום שיהא חייב ת"ל מחוץ למחנה. יכול חוץ לג' מחנות ת"ל במחנה ומקיש מחנה לחוץ למחנ' מה חוץ למחנה שאין כשר שחיטת כל זבח אף כו'. או אשר ישחט. להביא שחיטת עוף:איש איש. לרבות השוחט להדיוט שהמעלה פטור [ר"ל השוחט להדיוט חייב אבל המעלה פטור והוא בזבחים ק"ח ע"א] מבית ישראל. להוציא את הנכרים שאין חייבי' משום מעלה ושוחט בחוץ ואף לכתחילה מותרין לעשות במה בכ"מ:ואל פתח כו'. למעוטי גגו של היכל שאינו חייב [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב]:קרבן. שיכול השוחט חולין בפנים חייב ת"ל קרבן על הקרבן היא חייב ואינו חייב על החולין. אי קרבן יכול אפילו קדשי בדק הבית כמ"ש ונקרב את קרבן ה' [זבחים קי"ו ע"ב] ת"ל ואל פתח אהל מועד הראוי לפת' אהל מועד חייבין ושאינו כו' ומניין להוציא את הרובע והנרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר כו' ת"ל להקריב כו' יצאו אלו שאין כשרים להקריב. ומניין להוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' המיוחדים לשם. ומניין להוציא מחוסר זמן בגופם חטאת ואשם בין בגופם בין בבעלים ותורים שלא הגיע זמנן ובע"מ עוברין ת"ל לפני משכן ה' הכשרים ליקרב עכשיו. או יכול שאני מוציא עולה מחוס' זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן ת"ל שור או כשב או עז מ"מ:לא הביאו (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ו ע"ב) ולמטה הוא אומר לא יביאנו מה למטה לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן ענש והזהיר. דם יחשב (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א) לרבות הזורק:לאיש ההוא. ולא לשולחיו:דם שפך. אחד ולא ב' שבמעלה חייבין [ר"ל בהעלא' חייבין שנים]:ונכרת האיש. ולא הציבור:ההוא. ולא האונס ולא שוגג ולא מוטעה:מקרב עמו. ועמו בשלום:למען אשר יביאו. ע"כ מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת וכרת מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשע' היתר במות והקריבן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת שנ' והביאום לה' זו עשה. ולא יזבחו עוד את זבחיהם. זו ל"ת. יכול יהא חייב כרת ת"ל זאת להם ואין אחרת להם [זבחים ק"ו ע"ב] מניין שבשעת היתר הבמות הכתוב מדבר ת"ל את זבחיהם אשר הם זבחים. זבחים המותרים להם כבר:על פני השד'. מלמד שכל הזובח בבמה כזובח על פני השדה:והביאם לה'. כולה [אינו בת"כ רק בזבחים כ"ו ע"א] שאם הי' רגלה בחוץ פסול:וזבחו זבחי שלמים. אין לי אלא שלמים שהן קרבים בבמה מניין לרבות עולה ת"ל זבחי יכול אפו' חטאת ואשם ת"ל אותם אי אותם יכול שלמים בלבד ת"ל זבחי הריני דן מה שלמי' שהן באים בנדר או בנדבה דר"מ וחכ"א אין קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד:וזרק הכהן את הדם על מזבח. זריקת כהן במזבח ואין כהן בבמה ואפי' גרים נשים ועבדים כשרי' בבמה. מזבח ה' פתח אהל מועד. ואין מזבח בבמה ואפי' העלה על הסלע ואבן חייב:לריח ניחח לה'. ואין ריח ניחח בבמה:והקטיר. לפני שנאמ' ועשית עלתיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם מניין לרבות יותרת הכבד ושתי הכליות [אינו בת"כ רק בפסחי' ע"ט ע"א] ת"ל לריח ניחח. יכול אפי' מנחת נסכים ת"ל החלב וכו':לשעירים. עיין רש"י ז"ל:אשר הם זנים. לרבות שארי ע"ז:חקת עולם. לבית עולמים. לדרתם. שינהוג לדורות:תהיה זאת. אף בזמן הזה:ואלהם תאמר. אל הסמוכין להביא ששחט בחוץ ומעלה בחוץ [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א]:איש איש. להביא שנים שהעלוהו. עלה. אין לי אלא עולה מניין לרבות אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשי קלים תלמוד לומר או זבח. יכול אף במעלה בשר חטאת בשר קדשי קדשים בשר קדשים קלים מותרי עומר תלמוד לומר עלה. מה עולה שהיא ראויה לאישים אף כו'. מניין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת מנחת כהנים כו' ת"ל ואל פתח אהל מועד. כל שהוא בא אל פתח אהל מועד. אין לי אלא כשרים פסולים מנין ת"ל לא יביאנו לעשות. כל המתקבל בפנים חייבין עליו:אתו. על השלם הוא חייב ולא על החסר [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א] יכול אף היוצק ובולל ופותת ומולח ת"ל עלה. מה עלה מיוחדת לאישי' אף כו':לה'. המעלה לשם חייב ולא להדיוט [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ח ע"א]:ואיש איש. להביא ולד ישראל מן הגוי והעבד:כל דם. להביא דם הנפש בחולין ודם התמצית בחולין ובמוקדשים דברי ר"י וחכ"א על כולן אינו חייב אלא על דם הנפש בלבד:ונתתי פני. עיין רש"י ז"ל. בנפש. ולא בציבור. האכלת. ולא המאכלת. מקרב עמה. ועמה בשלום:כי נפש. להגיד מה גרם. ואני נתתיו לכם. ולא לאחרים. על המזבח. ולא על קרקעו של מזבח:על המזבח לכפר. כל מקום שנתן על המזבח כפר:לכם. לכפר. הוא. להוציא את הדם ממעילה ומנותר ומטומאה [אינו בת"כ רק ביומא ס' ע"א]:בנפש יכפר. ולא בדם התמצית:על כן כו'. עיין רש"י ז"ל:אשר יצוד עיין רש"י ז"ל. חיה. בין מרובה או מועט וכן עוף בין מרובה כו':או עוף. מכאן אמר ר' יהודה שחט חיה יכסנ' ואח"כ ישחוט את העוף וחכ"א כיסוי א' לכולן שנא' כי נפש כל בשר [אינו בת"כ רק בחולין פ"ו ע"ב] א"כ מה ת"ל או לחלק:חיה או עוף. יכול אפי' טמאים ת"ל אשר יאכל פרט לשוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר והשוח' ונמצאת טריפה או שור הנסקל כו' [חולין פ"ה ע"א] ושפך להביא שוחט לנכרים ולכלבים. ושפך וכסהו. במה ששפך יכסה שלא יהא המצות בזויות עליו. ושפך וכסה מי ששפך יכסה. ומניין שאם לא כסה הוא שיכסנו אחר [חולין פ"ז ע"א]. ת"ל ואמר לבני ישראל:דמו. כל דמו. ר' יהודה אומר מקצת דם [חולין פ"ח ע"א]. וכסהו. יכול יכפה עליו כלי ת"ל בעפר. אין לי אלא עפר מניין לרבות שחיקת אבנים וחרסין כו' ת"ל וכסהו. יכול בקמח בסובין כו' ת"ל בעפר מה עפר מגדל צמחים אף כל שמגדל צמחים:בעפר. שיהא עפר למטה ועפר למעלה [חולין פ"ג ע"ב ביצ' ז' ע"ב' כי נפש. להגיד מה גרם. כל אכליו לפי שנא' בנפש האוכלת ולא המאכל' [ת"כ לעיל פרש' ח' ה"ל ז'] שאין גדולים חייבי' על הקטנים יכול לא יהיו נכרתין על הקטנים שאין הקטנים נכרתין על עצמם אבל יכרתו ע"י גדולים ת"ל כל אכליו יכרת:וכל נפש אשר תאכל. אין אכילה פחותה מכזית. ד"א אשר תאכל פרט לחרטום וצכרנים. יכול יטמא בתוך המעים [עיין בת"כ] ת"ל וטמא עד הערב וטהר יכול יהא מטמא בגדים תוך הפה ת"ל נפש בבית הנפש הוא מטמא כו' יכול אם הקיאה יהא מטמא דרך יציאה ת"ל אשר תאפל דרך אכילתו כו' יכול בבהמת נבילה וטריפה הכתוב מדבר ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה את שאין לה טומאה אלא אפילתה יכול אף נבילת עוף טמא ת"ל טריפה שיש לה טריפה. ר' יהודה או' נבילה וטריפה מה ת"ל אם טריפה חיה כו' אלא להביא [בת"כ שלנו הגי' פרט לשחוטה אבל בק"א הוא כגי' הגאון וכ"ה בזבחים ס"ט ע"ב וע"ש] טריפה ששחטה שהיא מטמא ד"א נבילה וטריפה להוציא המלוקה בפנים שמתרת את האיסור ולהביא המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ ד"א נבילה וטריפה להוציא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ. באזרח ובגר. מה אזרח בן ברית אף גרים בני ברית:ונשא עונו. ונאמר להלן ונשא עונו מה להלן בכרת אף כאן בכרת ומניין שמדבר מטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה מה קרבן כו':ובשרו לא ירחץ. על רחיצת בשרו ענוש כרת ולא על כבוס בגדים אלא בארבעים:
