פסוק ג:רש"י הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע ומיעוט שער שנים ע"כ פי' ס"ל לרש"י דשער בפתח תחת השי"ן ועי"ן פירושו הוא שער אחד ושער בציר"י תחת השי"ן הוא שם מן השערות וכולל שערות הרבה ולפחות כולל שתי שערות כמו שסיים דבריו ואמר ומיעוט שער שנים לכך על הפסוק שאמר הפך לבן לשון יחיד ומשמע דקאי על מלת שער שהוא לשון רבים ק' לו שהיה לו לומר הפכו ללבן ועל זה פי' ואמר מתחלה שחור ולא דוקא שחור אלא מראה אחר היה והפך ללבן וקאי הפך שהוא לשון יחיד על מראה השער דמראה לשון יחיד הוא וכאלו אמר הכתוב ומראה השער שבנגע הפך ללבן שכן דרך המקראות לקצר מלה במה שהוא מובן ממילא מן המקרא וכן פרש"י בפי' לעיל בפר' לך לך גבי ולא נשא אותם הארץ שפי' מרעה הארץ וקאי נסתר דלשון זכר של נשא על מלת מרעה החסר מן המקרא אלא שמובן מענין לשון המקרא וכן כוונת רש"י הוא בכאן דקאי נסתר דלשון הפך על מלת מראה החסר נ"ל ואח"כ סיים רש"י ומפרש את דבריו ואומר טעם לדבריו למה פי' כן משום דמיעוט שער שנים זה דעת רש"י בכאן והוא ברור בעיני נ"ל:
פסוק ה:רש"י עמד בעיניו במראהו בשיעורו הראשון ע"כ כתב הרא"ם וז"ל פירש במראהו שאם כשראה הכהן את הנגע היתה עזה כשלג וגם בפעם שנית עזה כשלג כשיעורו שאם יעיד ששיעורו כשראה את הנגע בפעם הראשון היה שיעורו כגריס ובשניה גם כן היתה כגרים זהו עמד בעיניו אבל לא ידעתי היכן מצא מלת עיניו בלשון רבים מורה על המראה או על השיעור והלא שם המראה לעולם לשון יחיד הוא והיה ראוי לומר עמד בעינו כמו ועינו כעין הבדולח כעין תרשיש אבל מלת בעיניו לשון רבים לא נמצא כי אם מלשון עינים ממש ועוד שלא נמצא בשום מקום לא בלשון יחיד ולא בלשון רבים שיהיה מורה על השיעור וגו' שהשיעור כבר הוא כתוב בפירש במאמר לא פשה הנגע בעור שפירושו לא נשתנה שיעורו עכ"ל ותירץ מה שתירץ גם הרג"א חשב ליישבו אבל תמה אני על הרא"ם ז"ל שהניח יסוד ובנה עליו בנין ואחר כך חוזר הוא וסותרו שפירש תחלה דמלת בעיניו כולל המראה והשיעור ואמר כשראה הכהן בראשון שהיה עזה כשלג וגם בפעם השנית הי' עזה כשלג וגם שראה בראשון שיעור כגריס וגם בפעם שנית היתה כגרים כל זה נכלל במלת עמד בעיניו ודאי לפי יסודו זה שבנה נופלין עליו כל הקושיות שהקשה והותר בניינו אבל אני אומר נניח יסוד אחר שהוא חזק ממנו ונבנה עליו בניין שאין לו סתירה ונאמר דודאי לשון בעיניו אינו מורה בשום מקום על השיעור וגם כאן אינו מורה על השיעור רק על המראה יהיה זה יסוד חזק שאין כאן קושיא כלל דמה שהקשה והלא שם המראה לעולם לשון יחיד והיה לו לומר עמד בעינו כמו ועינו כעין הבדולח ודאי כן הוא כשאינו רצה לומר במלת בעינו רק על מראה אחד אומר בעינו בלשון יחיד כמו שאמר ועינו כעין הבדולח אבל עיניו דהכא כולל הרבה מראים לכך אמר בעיניו בלשון רבים והכי קאמר קרא דהכא לפי דעת רש"י בתחלה אמר ואם בהרת לבנה הוא וגו' כבר ידעת דבהרת היא עזה כשלג ואמר אם הבהרת לבנה הוא כשלג אלא שאין בה שער לבן והסגיר וגו' ואח"כ אומר וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו ר"ל שעמד הנגע באחד מד' מראות הנגע כלומר שנשאר בשבוע הראשון באחד מד' מראות הנגעים בין עמד במראתו הראשון שהי' עזה כשלג ולא נשתנה אלא נשאר כן עזה כשלג כל השבעה בין שנשתנה לאחד משאר מראות נגעים הנזכרים למעלה בשאת או ספחת או בהרת שכולל כל הד' מראות כמו שפרש"י לעיל וזהו עמד בעיניו לשון רבים ר"ל במראיו והכוונה כל הד' מראות נגעים ויחס כולם לבהרת מפני שהוא היותר לבן שבהם וכולם הם טפלי' אצלו בלובן אז והסגירו שנית אם לא פשה ומה שאמר רש"י במראהו ר"ל מראיו לשון רבים וי' הרבים נראה לי שחסר ברש"י במלת במראה ויהיה במראהו כמו במראיו ורצה לומר כל הד' המראות ומה שאמר אחריו בשיעורו באנפיה נפשיה קאי והנה פי' של לא פשה ולא קאי על פי' של מלת בעיניו ואין כוונת רש"י שאמר זה לפרש לא פשה הוא דאתא דידוע הוא ואין צריך פירושו זה אלא משום שרוצה לומר אחריו הדיוק היוצא ממנו והוא הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מוחלט ואע"פ שכל התורה כולה כן הוא מדתה שמכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו הוצרך רש"י לומר כאן הדיוק שיוצא ממנו כדי להחזיק פירושו ולומר שאין בפסוק זהיוצא ממנו דיוק אחר לטומאה אלא זה דהא אם פשה ולא כמו שכתב הרא"ם שהדיוקים היוצאים מזה הפסוק הם שנים הא אם פשה והא אם העז דזה אינו דהא קאי על מראה הבהרת לבנה הנזכרת בפסוק הקודם והיא עזה כשלג ואין לובן עז ממנה והיאך שייך לומר כאן הא אם העז וגם הא אם עמד במראיתו הראשון ליכא למידק ממנו שהוא טמא מדכתיב בעיניו ולא כתיב כהה משמע שעמד בכל המראות אפילו במראיתו הראשון והסגירו כו' אבל בפסוק שני דמיירי בהסגר שני דאמר והנה כהה הנגע ולא פשה וגו' וטהרו יוצאים ממנו שני דיוקים האחד דוקא כשהוכהה ממראה הראשון שהיה עזה כשלג דעליה קאי אע"פ שעדיין יש בו אחד משאר שלש מראות נגעים וגם לא פשה אז וטיהרו הכהן אבל אם עמד במראיתו הראשון דנשאר עזה כשלג בלא שינוי כלל כמו שהיה בראיה ראשונה אע"פי שלא פשה או פשה אע"פי שלא עמד במראיתו הראשון אלא הוכהה ונעשה כאחד משאר הג' מראות נגעי' טמא מוחלט ואין להקשות דלפ"ז היל"ל בפס' ראשון ג"כ ולא פשה בוי"ו דהרבה מקראות מצינו כן שחסרים וי"ו כזו זהו הנ"ל דעת רש"י ז"ל בפשטי הכתובי' ויתורצו הקושיו' שהקש' הרא"ם ז"ל עליו כאן ולא תקשה עלי מן המשנה דפ"ד דנגעי' מביאה הרא"ם בדיבו' והסגירו שני' שאמר' היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמו שהיתה וזהו שכתב והנה הנגע עמד בעיניו ע"כ דמשמע דהפסוק דהנגע עמד בעיניו מיירי גם כן בכהה מתחל' ונעשה עזה רש"י ס"ל בפשט הפסוק ודאי לא מיירי אלא בעזה ונעשית כהה ולכך אין יכולין למידק מיניה הא אם העז טמא דהא על ואם בהרת לבנה קאי ובהרת לבנה היא עזה כשלג ואין עזה ממנה ועליו אמר הכתוב והנה הנגע עמד בעיניו ור"ל שעמד באחד מכל הארבע מראות ואפילו במראיתו הראשון ולא פשה בשבוע הראשון והסגירו שנית ולא טמא מוחלט דאל"כ והנה כהה הנגע מבעי ליה והתנא מסברת עצמו או בקבלתו מרבו אומר דה"ה אם הי' בתחלה כהה ונעשה עזה ולא פשה הוי דינה ג"כ כמו עזה ונעשה כהה שנקרא עמד בעיניו והסגירו שנית וגומר זהו בשבוע הראשון וגו' וסבירא ליה לרש"י ג"כ דהוא הדין בשבוע השנית דכתיב ביה והנה כהה הנגע וגו' דמשמע שהיה מתחלה עז כשלג והוכהה ולא פשה וטיהרו וגומר הוא הדין אם היה מתחלה כהה כאחד משאר המראות ונעשה עז ולא פשה ג"כ הוא בכלל וטיהרו הכהן כמו בפסוק ראשון דעמד וגומר אבל אם עמד בשבוע השני במראיתו הראשון ולא נשתנה ביני ביני כלל סבירא ליה לרש"י דהוא טמא מוחלט שזהו ההפרש בין השבוע הראשון בלא פשה שמסגירו אח"כ ובין השבוע השני שמטהרו בלא פשה ויליף ליה מדכתיב כאן עמד בעיניו וכאן כתב והנה כהה וגו' זהו הנ"ל דסבירא ליה לרש"י ז"ל פשוטו של הכתוב משמע כן:
פסוק ה:סליק פרשת תזריע, ברוך לאל המושיע.
