פסוק א:וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן. וטעם אהרן. כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא:
פסוק ב:אדם. ולא אמר איש איש מבית ישראל להכנים הגרים וכן אדם כי יקריב מכם כי תורה אחת לאזרח ולגר בקרבנות גם כן והכניס הגר שלא יטמא אחר כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם:
פסוק ב:והובא. ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא:
פסוק ב:או אל אחד מבניו הכהנים. טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:
פסוק ב:וטעם הכהנים. שלא יהיו מהפסולים:
פסוק ב:ומלת שאת. כמו שרפה וכן והמשאת החלה וישאם דוד ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה:
פסוק ב:ספחת. מגזרת ספחני נא ונספחו על בית יעקב חולי שיתחבר אל מקום אחד:
פסוק ב:בהרת. מגזרת בהיר הוא בשחקים והוא נודע שיעשה כדמות אות וסימן:
פסוק ד:הפך לבן. טעמו נהפך ללבן:
פסוק ד:עמוק. יותר יש בעמקו מעומק העור ואיננו כמו שפל:
פסוק ד:וטמא אותו. בדבור שיאמר שהוא טמא:
פסוק ד:והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. האדם יהיה נסגר והוא ייחל עד שבעת ימים כי רובי החליים ישתנו ביום השביעי:
פסוק ה:עמד בעיניו. הטעם במראהו כי המראה הוא בעין וכל המפרשים אמרו שטעמו בעצמו והטעם כאשר היה:
פסוק ו:כהה הנגע. רבים החכמים אמרו כמו חשך ועדותם ותכהין עיניו מראות ואמרו כי כהות לבנות פירושו כמו לבנה אדמדמת שיהיו בו שניהם ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה ומגזרת ותכהין עיניו והקרוב אליו ולא כהה בם וטעם לא פשה הנגע במקום אחר והנה הם שני סימנים שכהה המקום הנגוע ולא פשה בשלם:
פסוק ו:וטהרו. יאמר שהוא טהור כי מספחת היתה ואם פשתה אחר כן הנו טמא:
פסוק ט:והובא. האדם כחברו:
פסוק י:והיא הפכה. השער השחור ללבן:
פסוק י:ומחית. פירוש בשר חי והנה הבשר שלא ירגיש איננו כן:
פסוק יא:מלת יסגירנו. יוצאה לשנים פעולים והטעם שיצוה שיסגר:
פסוק יג:וטהר את הנגע. כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו וטעם וטהר את הנגע. בדבור שאותו הנגע לא יטמא אחרים:
פסוק טז:או כי ישוב. שיתכן שישוב:
פסוק יט:לבנה אדמדמת. מעורבת משני העינים או קצתם כן:
פסוק יט:מלת צרעת מחלה וכן ושלחתי את הצרעה ואין מלת ושלחתי טענה כי הנה ישלח דברו אני שולח את כל מגפותי ישלח בם חרון אפו:
פסוק כ:והנה מראה. לא יתכן בדקדוק מראה בקמץ גדול תחת האל״ף והה״א במפיק כמו ידה רגלה כי לא נמצא כן בבעלי הה״א הנח הנעלם בסוף המלה ודגשות נו״ן:
פסוק כא:יראנה כמו יסגירנה לחסרון הה״א הנוסף וכן מלת ממנה וממנו:
פסוק כג:ואם תחתיה. אם עמדה במקומה כי יש נגע שיסע ממקום אל מקום:
פסוק כג:צרבת. כמו ונצרב׳ בו כל פנים כטעם מוקד וחום ולהבת:
פסוק כח:ואם תחתיה תעמוד הבהרת. והיא כהה. כאשר פירשתי ולא הזכיר כן בפסוק ואם תחתיה תעמוד הבהרת הראשון בעבור שעמדה הבהרת כאשר היתה:
פסוק כט:וטעם להזכיר ואיש או אשה. בעבור הזקן ועוד כי הוא צריך לאמר על הקרח והגבח איש ולא אדם סלל להוציא האשה והנה פירוש (פי׳ מ״ח ואיש או אשה ר״ל אחר שלקח לשון איש שאינו כולל לאשה כמו מלת אדם. הוצרך לומר אשה בעבור הראש לא בעבור הזקן כי הזקן שב לאיש ולא לאשה ובקרח ובגבח אמר כמו שאמר ואיש כי ימרט ראשו ולא הזכיר בו אשה כי לא תמצא קרחת וגבחת באשה מפני הלחות שבה כמו שמפרש למטה. ומה שאמר ולא אדם. ר״ל ולא אמר אדם שהוא כלל לאיש ולאשה עד כאן) כי יהיה בו נגע בראש או בזקן לאיש:
פסוק ל:צהוב. בלשון ישמעאל קרוב מעין הלובן:
פסוק ל:נתק הוא. מגזרת כאשר יונתק פתיל הנעורת והטעם על השער:
פסוק לג:והתגלח. הראש או הזקן ומקום הנתק לא יגלח:
פסוק לד:וכבס בגדיו. ואין צורך לאמר שירחץ במים:
פסוק לו:לא יבקר הכהן. הטעם יבקש וכן ובקרתם וקרוב מלשון הבדלה וכן לא יבקר בין טוב לרע:
פסוק לט:בהק הוא. זאת המלה ידועה בלשון חז״ל ואין ריע לו במקרא:
פסוק מ:ימרט. כמו ולחיי למורטים בעבור השער שהוא סביב הלחיים:
פסוק מ:קרח. מגזרת לא תשימו קרחה וטעם ראשו. כלו:
פסוק מא:גבח. אין לו חבר חוץ מהפרשה הזאת והוא שם התאר ולפי דעתי שקרח הוא במעלה של הראש ולא הזכיר האשה בעבור הלחה הרבה שיש בה לא יקרח ראשה כי השער הוא כדמות עשב:
פסוק מג:כמראה צרעת עור בשר. שאר הגוף:
פסוק מה:בגדיו יהיו פרומים. כמו קרועים להכירו ללכת במנהג משונה או טעמו כענין אבל על כן בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע והטעם שיתאבל על רוע מעשיו כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע:
פסוק מה:ועל שפם. למעלה מהשפם והמ״ם מהשורש, והעד ולא עשה שפמו:
פסוק מה:יעטה. בבגדיו מגזרת עוטה אור והטעם שלא יזיק ברוח פיו:
פסוק מה:וטמא. פעמים שיאמר כן תמיד בעברו במסלה שיש שם ישוב שישמרו בני אדם ולא יגעו בו:
פסוק מו:כל ימי אשר הנגע בו יטמא. כי טמא הוא באמת:
פסוק מו:מלת בדד. מפורשת במגלת איכה:
פסוק מח:או בשתי או בערב. ידועים ויתכן להיות גזרת בשתי מגזרת וחשופי שת שהוא יסוד והעד כי השתות יהרסון:
פסוק מח:וטעם ערב שיתערב עם השתי:
פסוק מח:או בעור. כאשר הוא:
פסוק מח:בכל מלאכת עור. כמו מכבר ונאד:
פסוק מט:ירקרק. מגזרת ירק כי העין כמוהו וזה כפול לחסרון וכן שחרחר׳ ויש אומרים הפך הדבר:
פסוק נא:ממארת. כמו סלון ממאיר ואחר שסלון כמו קוץ יהיה ממאיר כמו מכאיב והמ״ם הב׳ במלת ממארת שורש ואינה מגזרת מארה. וטעם שלא הזכיר משי וצמר גפן יתכן שדבר הכתוב על ההוה הנמצא כטעם כי תראה חמור שונאך וכן משפט הסוס והפרד או יתכן שלא יארע הנגע כי אם לצמר ופשתים:
פסוק נה:הכבס את הנגע. שם הפעל שלא נקרא שם פועלו מהבנין הכבד הנוסף:
פסוק נה:פחתת. אין לה אח במקרא והיא ידועה בלשון חז״ל וטעמו חסרון הוא שאירע בקרחת הבגד או בגבחתו והגאון אמר שפירש בקרחת הפאה האחרת כי בגבחת היא מפאת פני הבגד אם כן יהיה קרח מאחור הראש ויפה פירש:
פסוק נז:ואם תראה עוד. הפחתת וכן פורחת היא ואחר שאמר תשרפנו באר כי מקום הנגע לבדו ישרף:
פסוק נח:וכבס שנית. מצוה לכבסו פעמים:
פסוק נח:וסר מהם הנגע. וכבר סר מהם הנגע וכבר הראיתיך רבים כמוהו:
פסוק נח:ומלת וכבס פעל שלא נקרא שם פועלו:
פסוק נט:זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר. ארבע סמוכים ויש במקרא חמש גבורי חיל מלאכת עבודת בית ה, וכלם סמוכים אל השם שהוא סומך לכל הנופלים:
