פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ב:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, תקלוט זרע, תהרה, וְהיה אם יָלְדָה זָכָר – וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי, כמו משך נִדַּת, הרחקת דְּוֹתָהּ, חוליה או סבלה הכרוך בדם הנידה, כך יולדת זכר תִּטְמָא.
פסוק ג:מכיוון שמדובר ביולדת זכר, הכתוב מוסיף בדרך אגב את המצווה האמורה בספר בראשית שנוהגת לאחר שבעת הימים הללו – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
פסוק ד:לאחר שבעת ימי הטומאה – וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב, תשהה בִּדְמֵי טָהֳרָה. למרות שתיתכן שתיתת דם גם לאחר השבוע הראשון, דם זה נחשב דם טהרה. במשך שלושים ושלושה הימים הבאים – המשלימים לארבעים יום מאז הלידה – כבר לא חלים עליה דיני ההרחקה מבעלה של אשה נידה או יולדת. ועם זאת – בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע, וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. רק בסוף ארבעים היום היא תיטהר לחלוטין מהטומאה הכרוכה בלידה.
פסוק ה:וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ, כדין ריחוקה בימי הנידות מבעלה ומכל דבר שהיא עלולה לטמא. וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה. ימי הטומאה וימי הטהרה מן הטומאה בלידת בת כפולים מאלה של הבן.
פסוק ו:וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, כאשר תסתיים תקופה זו – ארבעים יום לְבֵן אוֹ שמונים יום לְבַת, על מנת להיטהר לגמרי – תָּבִיא למקדש, בעצמה או על ידי שליח, כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְקרבן עֹלָה, ועוף בֶן יוֹנָה אוֹ תֹר, לפי בחירתה, לְחַטָּאת, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן.
פסוק ז:וְהִקְרִיבוֹ הכהן את הקרבן לִפְנֵי ה', כדרך שמקריבים עולה וחטאת, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה מִמְּקֹר, ממוצא דָּמֶיהָ, מרחמה. רק אז היא נטהרת מן הדמים, שהפסיקו לצאת מגופה מזמן, אם הלידה הייתה רגילה. זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. אלה הן ההלכות השייכות לה.
פסוק ח:קרבן עולה מובא בדרך כלל מתוך נדבת לבו של אדם, וכבר נאמר שאפשר להביאו בכמה דרכים: אדם עשוי להביא שור גדול, גדי קטן או עוף. היולדת אינה מביאה את העולה כנדבה, אלא היא מחויבת להביאה בעקבות הלידה. לכן באה ההתייחסות גם ליולדות מחוסרות אמצעים – וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה, אם אין לה מספיק כסף לקנות שה לעולה, וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, זוג עופות הנקרא בלשון חכמים 'קן', עוף אֶחָד לְעֹלָה במקום הכבש, וְאֶחָד לְחַטָּאת, שבין כה וכה עליה להביא, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן בהקרבתם, וְטָהֵרָה לכל דבר ועניין, והיא מותרת להיכנס למקדש ולאכול את הקודשים. יש שהצרעת פוגעת במי שבא בעלילות על זולתו ומי שיחסו לחברה לקוי.
