אל משה ואל אהרן. פרש"י אל משה שיאמר לאהרן עכ"ל וכו' כדפרי' הענין בפרשת ויקרא:
פסוק יא:
ושקץ יהיה לכם. פרש"י לאסור את תערובתו אם יש בו בנותן טעם. וקשי' הא מבכל משרת נפקא ליתן טעם כעקר ושמא י"ל דאצטריר לאסור נותן טעם בכזית דלא תימ' ילפינן אסורו מטומאתו בכעדשה אך קשי' לר' דנימ' דאיצטריך להוא עצמו בלא ערובו לאסרו בכזית ולא בכעדשה צ"ע. מהר"ר אהרן. כך פי' הר"ר ר"מ מקוצי:
פסוק יג:
את הנשר. יש קורין לנשר אייגל"א וטעות הוא בידם שהרי שנו חכמים בפרק אלו טרפות שנשר אין לו סימני טהרה ואותו עוף שאנו קורין אותו אייגל"א יש לו אצבע יתירה גם טועון העולם לקרא לעורב קורבו"ל שהרי עורב יש לו סימני טהרה שנים ואחד מהם אינו דורס כמו שפי' שם התוספו' ואותו עוף שאנו קורין קורבול כבר בדקו רבי' יצחק ומצא בו אצבע יתירה וזפק. גם טועי' העולם לקרא לנץ אשפרוי"ר שהרי נץ מכ"ד עופות טמאים שאינם דורסים ואותו עוף שאנו קורין אשפרוי"ר הוא דורס כך מצאתי בסמ"ג. והיינו לדברי ר"ת האומר שנץ אינו דורס הוא אחד מג' סימני טהרה שבכ"ד עופות טמאים ואחד מב' סימנים שבעורב אבל לדברי ר"י ב"ר מאיר האומר שהעורב ועשרים עופות טמאין כלם דורסין אין טעות לקרא לעורב קורבו"ל ולנץ אשפרוי"ר למבין וכל מעשה תקפם וגבורתם מפורש בתנחומ' ואמ' פרש"י אשטו"ר ולדברי האומר אין לקרא לנשר אייגל"א כמו שפי' ואמנם בפר' ג' דחולין שנינו דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס ופרש"י הנץ שפרוי"ר שאינו גדול כל כך בעופות הדק צפורים ויונים. הנץ אושטו"ר שהוא בעוף הגס אווזין ותרנגולים ושמא לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד:
פסוק טז:
ואת בת היענה לכך לא הזכיר הכתו' על היענה עצמה אלא על הבת לפי שהבת רכה היא וראויה לאכילה אבל היענה קשה היא ואוכלת ברזל ואינה ראויה לאכילה:
פסוק לג:
אל תוכו. פרש"י אין כלי מטמא אלא מאוירו. עכ"ל לפי שכלי חרס אין לו טהרה אלא בשבירה חסה התורה עליו שלא יטמא מגביו שאם היה מטמא מגבו כל היום יהא טעון שבירה ושוב אין לו תקנה:
פסוק מז:
בין החיה הנאכלת. פרש"י אין צריך לומ' בין צבי לערוד והלא כבר מפורשין הם אלא בין שנולד בה סימני טרפה וכשרה לנולד בה סימני טריפה ופסולה עכ"ל. סימני טרפה וכשרה היינו כגון שנקבה הריאה קודם ששחט הקנה והכי איתא בחולין כפ"ח וי"מ סימני טרפה וכשרה כגון הושיט העובר ידו לחוץ ואח"כ החזירה והיינו סימני טרפה שהושיט ידו לחוץ דמוקמינן הבשר בשדה טרפה וגו' לעובר שהושיט ידו לחוץ וכשרה לפי שכיון שהחזירה מותר מן כל בשר לבהמה תאכלו. וי"מ בין שנולד לה סימני כשרה וכו' כגון שיש לה ג' ידים או שאין לה אלא אחת שהרי חסר ביד כשרה. לנולד בה סימני טרפה וכו' כגון שיש לה שלשה רגלים או שאין לה אלא אחת שהרי חסר ויתר ברגל טרפה: