כי הכהנים לא התקדשו למדי. ר"ל למה שיספיק לקרבנות הפסחים כי שם יצטרכו כהנים רבים ולזה הצטרך לדחות אותו לחדש השני ועוד כי העם והם העולי' לרגל לא נאספו לירושלי' והנה מזה המקום למדנו שכבר אפשר שיעברו השנה בעבור שלא נאספו העם לירושלים או בעבור שהכהנים אינם מקודשים לפי מה שיספיק. וראוי שיתבאר מזה שאם היו הכהנים טמאים לא ידחה לפסח שני אבל יעשוהו בטומא' כי השרש בידנו אנשים נדחים לפסח שני לא הקהל וכבר למדנו זה גם כן מאמרו לא התקדשו למדי למדנו מזה שהיו רבים טהורים אלא שלא יספיקו ויצטרכו שיהיו יותר ולזה הוצרכו לעבר השנה אך אם לא התקדשו כלל היו יכולין לעשות אותו בטומאה:
פסוק ה:
כי לא לרב עשו ככתוב. ר"ל כי לא עשו ישראל פעמים רבות הפסח ככתוב:
פסוק יב:
גם ביהודה היתה יד האלהים. ר"ל שהוא עזרם בזה להטות לבם אל מה שרצהו המלך:
פסוק יד:
ואת כל המקטרות הסירו. ר"ל הכלי' שהיו מקטרים בהם לע"ז:
פסוק טו:
והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו. ר"ל שהם נכלמו במה שהוצרכו לדחות הפסח חדש אחד על אשר לא התקדשו למדי כי כבר השיגם על זה בשת וכלימה ולזה נתקדשו עתה כולם והביאו עולות הבוקר לבית ה' קודם שחיטת הפסחים כי כן ראוי כי עולת הבוקר קודמת לכל קרבן:
פסוק טז:
הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים. הנה באר כי מפני שהיו בעלי הפסחים טמאים הוצרכו הלוים לעמוד על שחיטת פסחיהם וזכר כי רבים מהעם שבאו מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו ואכלו את הפסח בלא ככתוב כי היו ראוים להדחות לפסח שני ועוד כי כבר אכלוהו בטומאה ולא אכלוהו בטהרת הקדש כי הם היו טמאים באכלם אותו והנה התפלל עליהם חזקיהו לה' יתברך שיכפר על עונם ושמע ה' לקול חזקיהו וירפא העם מהחלי שהביא ה' עליהם על עונם זה. ומזה המקום למדנו שכבר עברו השנה שאם לא היה הענין כן הנה לא יתכן לומר שאכלוהו בלא ככתוב כי לא היה שם עת אחר אחריו יהיה ראוי לאכלו בו ועוד כי לא יתכן שיהיו כל הקהל נדחים לפסח שני. ואמנם קרא אותו החדש השני כי כבר קדשו ניסן להיות ראשון קודם שעברו השנה כמו שאמרו ז"ל (פסחים נ"ו):
פסוק כב:
וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים וגו'. הנה הדיבור על לבם היה לי מה שאחשוב למשוך לבבם להישיר העם אל הטוב כדי שיכופר להם עונם ולעבוד כולם עבודתם יום ביום בימי החג בשיר בכלי ובפה והנה אכלו ישראל בכל ימי הפסח זבחי שלמים והיו מתודים לה' אלהיהם על השלמים בסמכם ידיהם עליהם כדי שיכופר להם העון ובזה גם כן היה תועלת ללוים כי ישמחום ישראל בשלמים אשר הם זובחים להאכילם מהם כמו שנזכר בתורה ואולי בזה גם כן דבר חזקיה על לב כל הלוים:
פסוק כג:
ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים. ידמה שזה הקהל היו הלוים ועשו זה לפי שמה שחטאו בראשונה ערבב שמחתם ועתה רבה שמחתם על אשר כופר להם עם שבזאת העבודה נסכמו הכהנים והלוים להתפלל לה' יתברך על ישראל ותבא תפלתם למעון קדשו השמים כמו שזכר אחר זה:
פסוק כו:
כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים. ר"ל להיות ארבעה עשר יום ימי שמחה והם ימי חנוכת הבית ושבעת ימי החג כמו שנזכר שם:
פסוק כז:
ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו'. ידמה שהיה הרצון בזה דבר אחר זולת ברכת כהנים אך היתה תפלה וברכה שברכו בה ישראל הכהנים והלוים יחד והיה הרצון באמרו הכהנים הלוים הכהנים והלוים. שאם היה הרצון בזה ברכת כהנים לא היה צריך לומר הלוים ועוד מה חדוש היה בזה הלא בכל יום היו נושאים כפיהם לברכם. ואפשר שנאמר שהברכה שברכו אותם עתה היתה יותר נשמעת מפני העבודה הנפלאה שקדמה לה:
