פסוק ב:בחדש השני. באייר ור״ל לעבר השנה לשיקרא ניסן:
פסוק ג:בעת ההיא. ר״ל בעת הראוי בחדש הראשון:
פסוק ג:למדי. למן די ר״ל שיהיה די בהם להקריב כל ישראל:
פסוק ד:וישר הדבר. למעלה אמר שהיו מתיעצים בדבר וכאן אמר שהיה הדבר ישר בעיני כולם והסכימו לעבר השנה:
פסוק ה:ויעמידו דבר. גזרו אומר להכריז בכל מקומות ישראל וכו׳:
פסוק ה:כי לא לרוב. כי לזמן מרובה לא עשו פסח ככתו׳ בתורה ולזה היה מהצורך להזכיר׳ ולזרזם:
פסוק ו:וכמצות המלך לאמר. לומר להם כמצות המלך אתם בני ישראל שובו וכו׳:
פסוק ו:וישוב. ואז ישוב גם הוא אל הפליטה הנשארת לעזור לכם:
פסוק ו:מכף מלכי אשור. כי אותם שבעבר הירדן כבר גלו מארצם ע״י אשור:
פסוק ח:תנו יד. ר״ל תקעו כף דרך התחייבות:
פסוק ט:אחיכם ובניכם. אשר הם בגולה יתן אות׳ המקום לרחמים לפני שוביהם לתת להם רשות לשוב להארץ הזאת:
פסוק יא:ומנשה ומזבלון. אף ששחקו על הרצים מ״מ אנשים מהם נכנעו ובאו:
פסוק יב:לב אחד. ר״ל הסכמה אחת:
פסוק יב:בדבר ה׳. בדבר שהוא מצות ה׳:
פסוק יד:המקטרות. המזבחות העשויות להקטיר בהם לע״ג את הקטורת:
פסוק טו:נכלמו. על מה שאחרו להתקדש עד הנה ובעבורם עברו השנה:
פסוק טו:ויביאו עלות. לרצות לה׳ על מה שאחרו להתקדש:
פסוק טז:ויעמדו על עמדם. חוזר הוא על הלוים ולפי שאמר שהכהנים היו זורקים את הדם מיד הלוים לזה אמר שהלוים עמדו על מקום מעמדם ולא הוליכו את הדם כי ההולכה לעבודה יחשבו המה זרים לעבודה וז״ש כמשפטם בתורת משה שאסר עליהם העבודה:
פסוק טז:מיד הלוים. כי הכהנים קבלו את הדם והוליכו אל המזבח והושיבו המזרקות על ידי הלוים להיות מוכן לזריקה:
פסוק יז:כי רבת בקהל. בא ליתן טעם מדוע לא שחטו הבעלים עצמן את פסחיהם ואמר כי רבים היו נמצאים בהם אשר לא התקדשו ולא הותרו לבוא לעזרה ולזה היו הלוים ממונים על שחיטת הפסחים לשחוט בעבור מי שלא היה טהור:
פסוק יז:להקדיש לה׳. ר״ל לעשות בעצמו את ההקדש והוא שחיטת הפסח:
פסוק יח:רבת מאפרים. בא לפרש מי היו מרבית העם ואמר שהיו מאפרים וכו׳:
פסוק יח:כי אכלו. בא לפרש אם לא הטהרו איך אכלו הפסח ואמר כי באמת אכלו את הפסח בדרך אשר לא כן כאשר כתוב בתורה:
פסוק יח:כי התפלל. כי בעבור העון הזה התפלל יחזקיה עליהם ואמר ה׳ הטוב לכל יכפר בעד העון הזה והוא מקרא קצר ומובן מאליו בע״כ עשו שלא כהוגן כי לא היה מאפשר להעמיד אחרים במקומם כי אין הפסח נאכל אלא למנוייו אבל בדבר ביאת העזרה לשחוט הפסחים הואיל והיה אפשר בלוים לא באו בטומאה לעזרו:
פסוק יט:כל לבבו הכין. על יחזקיהו חוזר:
פסוק יט:ולא כטהרת הקדש. ועם שע״י נאכלו הפסחים בלא טהרה הראוי לקודש מ״מ הכנת לבבו היתה לה׳ והוראת שעה היתה:
פסוק כ:וישמע ה׳. ולזה שמע ה׳ אל תפלתו וכפר על העון הזה:
פסוק כא:ויעשו וכו׳. ר״ל בדבר הקרבנות הקבועים:
פסוק כא:בכלי עוז. בכלים חזקים בחשיבות:
פסוק כב:על לב. ר״ל דברים המקובלים להכניס בלבם אהבת המקום:
פסוק כב:לה׳. בדבר עבודת ה׳:
פסוק כב:את המועד. זבחי המועד והוא מקרא קצר:
פסוק כב:מזבחים. היו מזבחים:
פסוק כב:ומתודים. על שלמי התודה הבא להודות עליו על הנסים:
פסוק כג:שבעת וכו׳. לשמוח בהם ולזבח לה׳ מלבד שבעת ימי חג המצות:
פסוק כד:כי חזקיהו. בא לומר מהיכן ומאין היה להם בשר לכל העם הזה לאכול ולשמוח בכל הימים הללו ואמר כי המלך והשרים הרימו לקהל פרים וכבשים הרבה והכהנים מרובים הטהרו והקריבום שלמים ואכלו הקהל את הבשר:
פסוק כה:והגרים. אשר נתגיירו מן האומות:
פסוק כו:לא כזאת. לא היתה שמחה כזאת בירושלים כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה:
פסוק כז:וישמע בקולם. ה׳ שמע בקולם והסכים על ידיהם:
