פסוק א:בפסוק א - לשון רבים; בפסוק ב - לשון יחיד; ג-ו - לשון רבים; ט - לשון יחיד; טו-כא - לשון רבים; כב - לשון יחיד; כד-כה, כז, ל-לא - לשון רבים. כלום יש הסבר לזה? (פ' פקודי תשנ"ד) וראה "העמק דבר" (לפסוק ב) שכתב: באפוד וחשן ומעיל התכלת הפרשיות בלשון יחיד ואחר כך בלשון רבים (זולת אבני שוהם וכתונת וציץ, ויבואר שם), משום דכל התחלת המלאכה והסדר היה על־ידי בצלאל, ונגמר על־ידי שארי אומנים, וכדי שלא לקפח שכר האומנים שהמה בעמלם עשו עיקר המלאכה, וגם כל דבר מצוה נקרא על שם הגומרה, משום הכי כתיב להלן בלשון רבים. וראה דבריו גם להלן (פסוקים ו, כז ו-ל).
פסוק א:רש"י ד"ה ומן התכלת והארגמן וכו', ...אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקודש בשעת סלוק מסעות וכו'. אלא שקשה, כי צריך לומר שמחציתו השניה של פסוקנו - "ויעשו את בגדי הקדש" וגו' - היא מעין כותרת לפרשה הפתוחה שאחריה. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ט)
פסוק א:גם קשה שהכתוב יזכיר את בגדי השרד־הכיסוי לפני בגדי הכהונה, והרי הללו חשובים ללא ספק הרבה יותר, שכן הם מעכבים בעבודת הכהנים, בעוד הכיסויים רק משמשים להגנה על כלי המשכן, וכפי ששאלתי כבר למעלה (לא, י). (פ' ויקהל־פקודי תשס"א)
פסוק ו:"...מפתחת פתוחי חותם על שמות בני ישראל". תיבת "על" מאוד קשה לי כאן. הרי הריתוכים היו על אבני השוהם ולא על השמות. וכל המשמעים האחרים שב"על", כגון עם, אחרי, מלבד - אינם שייכים כאן. (פ' פקודי תשס"ה) וראה דברי רש"י למעלה (כח, יא) על הפסוק "פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני ישראל", שכתב: "על שמות - כמו בשמות". (הערת ר' חזקי פוקס שי')
פסוק ט:"רבוע היה כפול עשו את החשן" וגו'. התיבה "היה" אינה מובנת לי. הרי כאן מתואר תהליך היצירה ועדיין לא היה! (פ' פקודי תשס"ה)
פסוק כג:"...כפי תחרא" וגו'. מלה קשה, ולפי התרגום - "כפום שרין תורא" - אפשר ללמוד שהכוונה לדבר מחוזק במידה רבה. וראה מה שכתבתי למעלה (כח, לב). (פ' פקודי תשנ"ד, תשנ"ו)
פסוק כה:"...ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים" וגו'. ראה מה שכתבתי למעלה (כח, לד).
פסוק כז:"ויעשו את הכתנת שש" וגו'. סדר מניית בגדי כהן הדיוט שבכאן קשה למדי. (א) כתונת; (ב) מגבעת; (ג) מכנסיים; (ד) אבנט; ואילו הציץ מובא בפרשה הבאה (פסוק ל). (פ' פקודי תשנ"ד) וראה "העמק דבר" לפסוק כח שכתב: הקדים מכנסיים לאבנט, ולא כסדר המקרא בציווי וכו' משום דמתחילה פירש כל בגדי השש ביחד. ובאשר לציץ כתב (בפסוק ל): לכאורה היה ראוי להקדים מעשה הציץ לכתנות, כמו בציווי, אלא כמו שהתחיל בארון דקדוש יותר כך סיים בציץ דאחרון גם כן חביב וכו'.
פסוק כח:"...ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש" וגו'. מכאן משמע שמצנפת לחוד ומגבעת לחוד, הראשונה לכהן גדול והאחרת לכהן הדיוט, ולמעלה (כח, מ) אמר רש"י במפורש שמגבעת הרי היא מצנפת. גם אם נקבל דברי רש"י שם, יש לברר, אימתי נוקט הכתוב לשון מגבעת ואימתי מצנפת. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ח, תשנ"ט) וראה דברי רמב"ן (למעלה כח, ל), ודברי "באר בשדה" (למעלה כח, מ).
פסוק מג:"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו" וגו'. והרי רק בפסוק הקודם מעיד הכתוב "ככל אשר צוה ה'" וגו'? אלא שפסוקנו בא להעיר שמשה רבנו ע"ה הכיר בעובדה שהכתוב מציין, ועצם הכרה זו ראויה לציון. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ט)
פסוק מג:רש"י ד"ה ויברך אתם משה, ...והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלה למשה. ע"כ. כלומר כל י"א המזמורים (תהלים צ-ק) הם של משה רבנו ע"ה. ואכן כך דברי רש"י במסכת שבועות (טו ע"ב ד"ה ושיר של פגעים), כמובא ב"מוסף רש"י" בחומש המאור. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ט)