פסוק א:בגדי שרד. בגדים שלא היתה להם שום תמונה מוגבלת וידועה זולתי המצוייר בשרד, כמספיק לכסות הכלים:
פסוק ג:וירקעו את פחי הזהב. המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים:
פסוק ג:וקצץ פתילים. האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו:
פסוק ה:כאשר צוה ה' את משה. בכל עשיה שעשו האומנין היתה כונתם לעשות רצון האל יתברך שצוה זה למשה:
פסוק לב:ותכל. ויעשו בני ישראל. הפעולה כולה על שלימותה נעשתה על ידי כל ישראל, כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת לבם לעשות רצון קונם:
פסוק לב:כן עשו. לא פחות ולא יותר:
פסוק לג:ויביאו את המשכן. את היריעות מעשה חושב:
פסוק לג:את האהל. יריעות עזים:
פסוק לג:ואת כל כליו. של משכן, כי הקרסים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים כלי המשכן היו:
פסוק מב:ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה. כסדר שצוה ה' את משה אחר כך בהקמת המשכן:
פסוק מג:כן עשו. באותו הסדר עצמו עשו האומנים בעשייתם ומביאי המשכן בהבאתם: