תנ"ך על הפרק - דברי הימים א כא - מתי וכיצד גילה דוד המלך את מקום המקדש / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים א כא

885 / 929
היום

הפרק

וַיַּֽעֲמֹ֥ד שָׂטָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֙סֶת֙ אֶת־דָּוִ֔יד לִמְנ֖וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד אֶל־יוֹאָב֙ וְאֶל־שָׂרֵ֣י הָעָ֔ם לְכ֗וּ סִפְרוּ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וְעַד־דָּ֑ן וְהָבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְאֵדְעָ֖ה אֶת־מִסְפָּרָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב יוֹסֵף֩ יְהוָ֨ה עַל־עַמּ֤וֹ ׀ כָּהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים הֲלֹא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֻּלָּ֥ם לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִ֑ים לָ֣מָּה יְבַקֵּ֥שׁ זֹאת֙ אֲדֹנִ֔י לָ֛מָּה יִהְיֶ֥ה לְאַשְׁמָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃וּדְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ חָזַ֣ק עַל־יוֹאָ֑ב וַיֵּצֵ֣א יוֹאָ֗ב וַיִּתְהַלֵּךְ֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כָֽל־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִֽיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי־נִתְעַ֥ב דְּבַר־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־יוֹאָֽב׃וַיֵּ֙רַע֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיַּ֖ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים חָטָ֣אתִֽי מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְעַתָּ֗ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲו֣וֹן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה קַבֶּל־לָֽךְ׃אִם־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֮ וְחֶ֣רֶב אוֹיְבֶ֣ךָ ׀ לְמַשֶּׂגֶת֒ וְאִם־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִים חֶ֣רֶב יְהוָ֤ה וְדֶ֙בֶר֙ בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה מַשְׁחִ֖ית בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָֽה־אָשִׁ֥יב אֶת־שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יְהוָ֗ה כִּֽי־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהוָה֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד עִם־גֹּ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֙רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל־פְּנֵיהֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַאֲנִי־ה֤וּא אֲשֶׁר־חָטָ֙אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃וּמַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה אָמַ֥ר אֶל־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י ׀ יַעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃וַיָּ֣שָׁב אָרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאָרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד־אָרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אָרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־אָרְנָ֗ן תְּנָה־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַיהוָ֑ה בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃וַיֹּ֨אמֶר אָרְנָ֤ן אֶל־דָּוִיד֙ קַֽח־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָֽעֹל֗וֹת וְהַמּוֹרִגִּ֧ים לָעֵצִ֛ים וְהַחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאָרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּי־עָנָ֣הוּ יְהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃וְלֹא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מתי וכיצד גילה דוד המלך את מקום המקדש

הקדמה

בפרקנו מסופר שבעקבות המנין שמנה דוד המלך את העם, פרצה מגפה בעם, וכשדוד התפלל אל ד' שיפסיק את המגפה, בא גד הנביא ואמר לדוד להקים מזבח בגורן ארונה היבוסי.

כאשר ראה ארונה את דוד הוא השתחוה לו, ושאל לסיבת בואו. דוד אמר לו שהוא בא לקנות ממנו את הגורן, כדי להקריב בו קרבן, ולעצור את המגפה. ארונה הציע לדוד לקבל את הגורן במתנה, אך דוד סירב, וקנהו בכסף מלא. ואז נאמר:

כו. ויבן שם דויד מזבח לד', ויעל עֹלות ושלמים, ויקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים על מזבח העֹלה.
כח. בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם...
כב, א. ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל.

כלומר: כאשר ענה ד' לדוד באש מן השמים, הבין דוד ששם יבנה בית המקדש!

עולה מפסוקים אלו שדוד גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, שכן המנין היה בסוף ימיו, כפי שעולה מסדר הפרקים בספר שמואל, וכן כתבו רש"י ורד"ק במל"א ג, ז.

כך כתב הרד"ק בפירושו לתהלים (קלב, א):

אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא, והעלה עליו עולות ושלמים, וקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים, ואמר: 'זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעולה לישראל'. ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש.

כעין זה כתב גם המאירי שם.

כך עולה גם מדברי המדרש שוחר טוב לתהלים (תחילת פרק ד):

שלושה דברים היה דוד מצטער עליהם, והרחיב לו הקב"ה. אחת - על בית המקדש, וכן הוא אומר: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו' (תהלים קלב, א). והרחיב לו הקב"ה, ומצא את המקום, שנאמר: 'ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים' (דבהי"א כב, א)...

כן נראה גם מדברי הפסיקתא רבתי (פרשה מג):

רצון יראיו יעשה - זה דוד... כיון שראה אותו הקב"ה שעומד ומצטער על בית המקדש, מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש, כמו שכתוב: 'ויבוא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה והקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח).

מפורש בדברי הפסיקתא שדוד לא ידע את מקום המקדש עד שבא אליו גד הנביא בשעת המגפה, והראהו את המקום בגורן ארונה.

לסיכום: משמעות הפסוקים, וכן הבנת המדרשים והמפרשים היא שדוד המלך גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, בעת שירדה האש מן השמים בגורן ארונה היבוסי.

א. כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש?

יש לשאול: כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש? אולי משמעות ירידת האש היא רק שד' רוצה את קרבנו?

ניתן לומר שכיוון שעד ימי דוד לא נזכר בתנ"ך שירדה אש מן השמים, אלא רק במשכן (ויקרא ט, כד), הבין דוד שכאן יבנה המקדש.

עוד ניתן לומר על פי מה שכתב רש"י (בבראשית ד, ד) שד' הוריד אש מן השמים לקרבנו של הבל, ואברבנאל במל"א סוף פרק ח (מהדורת "תורה ודעת", ירושלים תשל"ו, עמ' תקלו, טור ימני) כתב בשם חז"ל שגם לנח ולאברהם ירדה אש מן השמים, והרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ב ה"ב כתב שבאותו מקום שבו הקריב דוד, שם הקריבו הבל ונח ואברהם, אם כן ניתן לומר שכאשר ראה דוד שנענה באש מן השמים, הבין שזהו המקום שבו נענו קודמיו באש, ושם צריך להיבנות בית המקדש.

ב. הגמרא בזבחים: דוד גילה את המקום כבר בנעוריו

בניגוד לאמור לעיל, מהגמרא בזבחים (נד ע"ב) עולה שדוד ידע את מקום המקדש עוד מנעוריו [כלשון רש"י בפירושו למסכת מכות (יא ע"א ד"ה "נשא")], לפני שמלך על ישראל!

כך נאמר שם:

דרש רבא: מאי דכתיב 'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה' (שמ"א יט, יח)?
וכי מה ענין נויות אצל רמה?
אלא שהיו יושבין ברמה [עירו של שמואל - רש"י], ועוסקין בנויו של עולם [למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה - רש"י].
אמרי: כתיב: 'וקמת ועלית אל המקום' (דברים יז, ח) - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל... לא הוו ידעי דוכתיה היכא [לא ידעו היכן מקומו].
אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: 'וירד', ו'עלה הגבול', 'ותאר הגבול', בשבט בנימין 'ועלה' כתיב, 'וירד' לא כתיב. אמרי: שמע מינה הכא הוא מקומו.
סבור למבניה בעין עיטם, דמדלי [שהוא גבוה], אמרי: ניתתי ביה קליל [נרד קצת], כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן' (דברים לג, יב) [ולא כתיב בראשו - רש"י].
ואיבעית אימא: גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפלג טובא, מוטב דניתתי ביה פורתא, כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן'.
ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב: 'קנאת ביתך אכלתני' (תהלים סט, י). וכתיב: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לד' וגו', אם אבא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לד' וגו', הנה שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדה יער' (תהלים קלב). 'באפרתה' - זה יהושע דקאתי מאפרים. 'מצאנוה בשדה יער' - זה בנימין, דכתיב: 'בנימן זאב יטרף' (בראשית מט, כז).

עולה מדברי הגמרא, שדוד גילה שבית המקדש יבנה בהר המוריה עוד בנעוריו, בחייו של שמואל, שנפטר כארבעים שנה לפני פטירת דוד המלך (עיין שמ"א כה, א; כז, א-ז; ושמ"ב ה, ד-ה)!

נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתישבו הפסוקים שהובאו לעיל לפי הגמרא, ומתי, אכן, נתגלה לדוד המלך המקום שעליו עתיד להיבנות בית המקדש?

ג. הסבר הרד"ק והיעב"ץ

היעב"ץ בהגהותיו למסכת זבחים שם כתב מכח שאלה זו:

ואפילו הכי לא ידעו ביה לגמרי, עד סוף ימי דוד, אחר מעשה המנין והדבר, שאמר גד אל דוד להקים לד' מזבח בגורן ארנן. ומפורש בדברי הימים (א כא, כח - כב, א): 'בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגורן ארנן וגו', ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל'.

דהיינו שדוד ושמואל רק גילו שבית המקדש צריך להיבנות בהר המוריה, אך הם לא ידעו היכן בדיוק בהר המוריה הוא יבנה, דבר שנתגלה לדוד רק בירידת האש מן השמים על המזבח בגורן ארונה.

גם הרד"ק בפירושו לפסוק "ודוד עולה במעלה הזיתים" (שמואל ב טו, ל) כתב דברים דומים, בלא להתייחס לגמרא בזבחים:

ועלה שם להשתחוות לד' משם, כי מהר הזיתים יראה אדם מקום המקדש. ואף על פי שלא היה שם אז בית, גם מקום הבית עצמו לא היה יודע, עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה, אף על פי כן גבול המקום היה יודע בקבלה כי בהר המוריה יבנה בית ד', אבל לא היו יודעים באיזה מקום עד שאמר גד לדוד.

לפי דברי הרד"ק והיעב"ץ ייתכן שאין מחלוקת בין המדרשים - שוחר טוב והפסיקתא - לבין הגמרא, שכן ניתן להסביר שגם המדרשים התכוונו לומר שעד המגפה דוד לא ידע את המקום המדויק, אבל ידע שבית המקדש יבנה בהר המוריה.

ד. דעת רש"י

מדברי רש"י במסכת מכות (יא ע"א) עולה שהוא הסביר את הגמרא בזבחים שלא כדעתם של רד"ק ויעב"ץ. לדעת רש"י, דוד ידע את המקום המדויק בהר המוריה, שבו צריך היה להיבנות בית המקדש!

כך נאמר במסכת מכות (יא ע"א):

בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא, בעא למשטפא לעלמא [תרגום: בשעה שחפר דוד יסודות לבית המקדש, צף התהום וביקש לשטוף את העולם].
אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה [שאל דוד: האם מותר לכתוב את שם ד' על חרס, ולהשליכו לתהום, כדי שהתהום יעמוד במקומו]?
ליכא דאמר ליה מידי [לא אמר לו אדם דבר].
אמר [דוד]: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.
נשא אחיתפל קל וחומר בעצמו, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה [בפרשת סוטה]: שְמִי, שנכתב בקדושה, יִמָּחֶה על המים (במדבר ה, כג), לכל העולם כולו לא כל שכן! אמר לו: שרי [מותר].
כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה [כתב דוד שם ד' על חרס, וזרקו לתהום, ועמד התהום במקומו].
ואפילו הכי [ואף על פי שאחיתפל אמר לדוד את ההלכה] כתיב: 'ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את החמור, ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו ויחנק' (שמ"ב יז, כג).

כתב שם רש"י:

יש תימה בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה [דהיינו המנין, שפותח במילים "ויסף אף ד' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל" (שמ"ב כד, א)], שהיה לאחר מיתת אחיתופל שלש שנים!
ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאף על פי שלא קנה [דוד] את הגורן, יודע היה מנעוריו, מיום שנמשח, וישבו הוא ושמואל בניות ברמה, ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב: 'עד אמצא מקום' וגו', וכדדרשינן ליה בזבחים (נד ע"ב), וחפר היסודות ברשותו.

מדברי רש"י עולה אפוא, שדוד ידע את המקום המדויק של בית המקדש, מנעוריו, שאם לא כן, כיצד ידע היכן לחפור את היסודות.

1. שיטת המדרש שמואל

גם מדברי המדרש שמואל (פרשה כו), המובאים ברש"י בפירושו לשמואל (ב ז, ד-ה), עולה שדוד ידע את המקום המדויק זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה. על הפסוקים "ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ד' אל נתן לאמר: לך ואמרת אל עבדי אל דוד: כה אמר ד': האתה תבנה לי בית לשבתי" (שם), כתב המדרש (פרשה כו):

ויהי בלילה ההוא - אמר רב חנינא בר פפא: אמר לו הקב"ה לנתן: האדם הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא. שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו: לא אתה תבנה הבית.

עולה אפוא מדברי המדרש, שדוד עמד לשכור פועלים לבנות את בית המקדש, ואם כן ודאי שהוא ידע היכן בדיוק צריך לבנותו!

2. שיטת הספרי

גם מהספרי בפרשת ראה (יב, ה, סימן סב) נראה שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה. כך נאמר שם:

כי אם אל המקום אשר יבחר ד'... לשכנו תדרשו - דרוש על פי נביא.
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו' - דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא.
וכן אתה מוצא בדוד: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב' (תהלים קלב, א-ה).
מנין שלא עשה אלא על פי נביא? שנאמר: 'ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה הקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח).
ואומר: 'ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלם בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו' (דבהי"ב ג, א).

נראה מהספרי שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש, והוא היה יכול לבנותו מצד עצמו עוד לפני ירידת האש בגורן ארונה, אלא שהוא חיכה עד שנצטווה לבנות את המזבח על ידי גד הנביא.

על פי העיקרון שכתב הספרי "דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא", ניתן להוכיח שדוד ידע את המקום המדויק לפחות שלושים ושלוש שנים קודם לכן, מזמן שביקש מנתן הנביא רשות לבנות את בית המקדש.

3. כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בפרקנו?

נשאלת השאלה: כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בדברי הימים, שמהם משמע שדוד גילה את המקום רק בעקבות ירידת האש בגורן ארונה?

נראה שהם יסבירו שפירוש הפסוקים איננו כפי שהבנו עד עתה, שכעת התגלה לדוד ששם יבנה המקדש, אלא כמו שפירש בספר "עזרת כהנים" על מסכת מידות (פ"ג מ"ג, עמ' 28 בדפי הספר): "אז גילה לישראל את המקום הנבחר הזה".

וכן פירש ב"דעת מקרא" בדברי הימים: "ויאמר דויד זה הוא בית ד' האלקים" - "הכריז ברבים". דהיינו שדוד הודיע כעת לכולם את אשר היה ידוע לו מכבר - מאז שגילה את המקום עם שמואל הנביא בניות ברמה!

יהי רצון שנזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו.

[ועיין בהרחבה על הנושא בספרי "הדר הנביאים" בסוף ספר שמואל ב.]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך