תנ"ך על הפרק - דברי הימים א ט - פינחס הוא אליהו / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים א ט

873 / 929
היום

הפרק

וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ הִתְיַחְשׂ֔וּ וְהִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֛ה הָגְל֥וּ לְבָבֶ֖ל בְּמַעֲלָֽם׃וְהַיּוֹשְׁבִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בַּאֲחֻזָּתָ֖ם בְּעָרֵיהֶ֑ם יִשְׂרָאֵל֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַלְוִיִּ֖ם וְהַנְּתִינִֽים׃וּבִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יָשְׁב֔וּ מִן־בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּמִן־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וּמִן־בְּנֵ֥י אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּֽׁה׃עוּתַ֨י בֶּן־עַמִּיה֤וּד בֶּן־עָמְרִי֙ בֶּן־אִמְרִ֣י בֶן־בנימן־בָּנִ֔ימִן־בְּנֵי־פֶ֖רֶץ בֶּן־יְהוּדָֽה׃וּמִן־הַשִּׁ֣ילוֹנִ֔י עֲשָׂיָ֥ה הַבְּכ֖וֹר וּבָנָֽיו׃וּמִן־בְּנֵי־זֶ֖רַח יְעוּאֵ֑ל וַאֲחֵיהֶ֖ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת וְתִשְׁעִֽים׃וּמִן־בְּנֵ֖י בִּנְיָמִ֑ן סַלּוּא֙ בֶּן־מְשֻׁלָּ֔ם בֶּן־הוֹדַוְיָ֖ה בֶּן־הַסְּנֻאָֽה׃וְיִבְנְיָה֙ בֶּן־יְרֹחָ֔ם וְאֵלָ֥ה בֶן־עֻזִּ֖י בֶּן־מִכְרִ֑י וּמְשֻׁלָּם֙ בֶּן־שְׁפַטְיָ֔ה בֶּן־רְעוּאֵ֖ל בֶּן־יִבְנִיָּֽה׃וַאֲחֵיהֶם֙ לְתֹ֣לְדוֹתָ֔ם תְּשַׁ֥ע מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּׁ֣ים וְשִׁשָּׁ֑ה כָּל־אֵ֣לֶּה אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לְבֵ֥ית אֲבֹתֵיהֶֽם׃וּמִן־הַֽכֹּהֲנִ֑ים יְדַֽעְיָ֥ה וִיהוֹיָרִ֖יב וְיָכִֽין׃וַעֲזַרְיָ֨ה בֶן־חִלְקִיָּ֜ה בֶּן־מְשֻׁלָּ֣ם בֶּן־צָד֗וֹק בֶּן־מְרָיוֹת֙ בֶּן־אֲחִיט֔וּב נְגִ֖יד בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃וַעֲדָיָה֙ בֶּן־יְרֹחָ֔ם בֶּן־פַּשְׁח֖וּר בֶּן־מַלְכִּיָּ֑ה וּמַעְשַׂ֨י בֶּן־עֲדִיאֵ֧ל בֶּן־יַחְזֵ֛רָה בֶּן־מְשֻׁלָּ֥ם בֶּן־מְשִׁלֵּמִ֖ית בֶּן־אִמֵּֽר׃וַאֲחֵיהֶ֗ם רָאשִׁים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתָ֔ם אֶ֕לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וְשִׁשִּׁ֑ים גִּבּ֣וֹרֵי חֵ֔יל מְלֶ֖אכֶת עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־הָאֱלֹהִֽים׃וּמִֽן־הַלְוִיִּ֑ם שְׁמַֽעְיָ֧ה בֶן־חַשּׁ֛וּב בֶּן־עַזְרִיקָ֥ם בֶּן־חֲשַׁבְיָ֖ה מִן־בְּנֵ֥י מְרָרִֽי׃וּבַקְבַּקַּ֥ר חֶ֖רֶשׁ וְגָלָ֑ל וּמַתַּנְיָה֙ בֶּן־מִיכָ֔א בֶּן־זִכְרִ֖י בֶּן־אָסָֽף׃וְעֹבַדְיָה֙ בֶּֽן־שְׁמַֽעְיָ֔ה בֶּן־גָּלָ֖ל בֶּן־יְדוּת֑וּן וּבֶרֶכְיָ֤ה בֶן־אָסָא֙ בֶּן־אֶלְקָנָ֔ה הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּחַצְרֵ֥י נְטוֹפָתִֽי׃וְהַשֹּׁעֲרִים֙ שַׁלּ֣וּם וְעַקּ֔וּב וְטַלְמֹ֖ן וַאֲחִימָ֑ן וַאֲחִיהֶ֥ם שַׁלּ֖וּם הָרֹֽאשׁ׃וְֽעַד־הֵ֔נָּה בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ מִזְרָ֑חָה הֵ֚מָּה הַשֹּׁ֣עֲרִ֔ים לְמַחֲנ֖וֹת בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃וְשַׁלּ֣וּם בֶּן־ק֠וֹרֵא בֶּן־אֶבְיָסָ֨ף בֶּן־קֹ֜רַח וְֽאֶחָ֧יו לְבֵית־אָבִ֣יו הַקָּרְחִ֗ים עַ֚ל מְלֶ֣אכֶת הָעֲבוֹדָ֔ה שֹׁמְרֵ֥י הַסִּפִּ֖ים לָאֹ֑הֶל וַאֲבֹֽתֵיהֶם֙ עַל־מַחֲנֵ֣ה יְהוָ֔ה שֹׁמְרֵ֖י הַמָּבֽוֹא׃וּפִֽינְחָ֣ס בֶּן־אֶלְעָזָ֗ר נָגִ֨יד הָיָ֧ה עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִ֖ים יְהוָ֥ה ׀ עִמּֽוֹ׃זְכַרְיָה֙ בֶּ֣ן מְשֶֽׁלֶמְיָ֔ה שֹׁעֵ֥ר פֶּ֖תַח לְאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃כֻּלָּ֤ם הַבְּרוּרִים֙ לְשֹׁעֲרִ֣ים בַּסִּפִּ֔ים מָאתַ֖יִם וּשְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הֵ֤מָּה בְחַצְרֵיהֶם֙ הִתְיַחְשָׂ֔ם הֵ֣מָּה יִסַּ֥ד דָּוִ֛יד וּשְׁמוּאֵ֥ל הָרֹאֶ֖ה בֶּאֱמוּנָתָֽם׃וְהֵ֨ם וּבְנֵיהֶ֜ם עַל־הַשְּׁעָרִ֧ים לְבֵית־יְהוָ֛ה לְבֵ֥ית־הָאֹ֖הֶל לְמִשְׁמָרֽוֹת׃לְאַרְבַּ֣ע רוּח֔וֹת יִהְי֖וּ הַשֹּׁעֲרִ֑ים מִזְרָ֥ח יָ֖מָּה צָפ֥וֹנָה וָנֶֽגְבָּה׃וַאֲחֵיהֶ֨ם בְּחַצְרֵיהֶ֜ם לָב֨וֹא לְשִׁבְעַ֧ת הַיָּמִ֛ים מֵעֵ֥ת אֶל־עֵ֖ת עִם־אֵֽלֶּה׃כִּ֣י בֶאֱמוּנָ֞ה הֵ֗מָּה אַרְבַּ֙עַת֙ גִּבֹּרֵ֣י הַשֹּׁעֲרִ֔ים הֵ֖ם הַלְוִיִּ֑ם וְהָיוּ֙ עַל־הַלְּשָׁכ֔וֹת וְעַ֥ל הָאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃וּסְבִיב֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים יָלִ֑ינוּ כִּֽי־עֲלֵיהֶ֣ם מִשְׁמֶ֔רֶת וְהֵ֥ם עַל־הַמַּפְתֵּ֖חַ וְלַבֹּ֥קֶר לַבֹּֽקֶר׃וּמֵהֶ֖ם עַל־כְּלֵ֣י הָעֲבוֹדָ֑ה כִּֽי־בְמִסְפָּ֣ר יְבִיא֔וּם וּבְמִסְפָּ֖ר יוֹצִיאֽוּם׃וּמֵהֶ֗ם מְמֻנִּים֙ עַל־הַכֵּלִ֔ים וְעַ֖ל כָּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וְעַל־הַסֹּ֙לֶת֙ וְהַיַּ֣יִן וְהַשֶּׁ֔מֶן וְהַלְּבוֹנָ֖ה וְהַבְּשָׂמִֽים׃וּמִן־בְּנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים רֹקְחֵ֥י הַמִּרְקַ֖חַת לַבְּשָׂמִֽים׃וּמַתִּתְיָה֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם ה֥וּא הַבְּכ֖וֹר לְשַׁלֻּ֣ם הַקָּרְחִ֑י בֶּאֱמוּנָ֕ה עַ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה הַחֲבִתִּֽים׃וּמִן־בְּנֵ֧י הַקְּהָתִ֛י מִן־אֲחֵיהֶ֖ם עַל־לֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרָ֑כֶת לְהָכִ֖ין שַׁבַּ֥ת שַׁבָּֽת׃וְאֵ֣לֶּה הַ֠מְשֹׁרְרִים רָאשֵׁ֨י אָב֧וֹת לַלְוִיִּ֛ם בַּלְּשָׁכֹ֖תפטיריםפְּטוּרִ֑יםכִּֽי־יוֹמָ֥ם וָלַ֛יְלָה עֲלֵיהֶ֖ם בַּמְּלָאכָֽה׃אֵלֶּה֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֧וֹת לַלְוִיִּ֛ם לְתֹלְדוֹתָ֖ם רָאשִׁ֑ים אֵ֖לֶּה יָשְׁב֥וּ בִירוּשָׁלִָֽם׃וּבְגִבְע֛וֹן יָשְׁב֥וּ אֲבִֽי־גִבְע֖וֹןיעואליְעִיאֵ֑לוְשֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ מַעֲכָֽה׃וּבְנ֥וֹ הַבְּכ֖וֹר עַבְדּ֑וֹן וְצ֣וּר וְקִ֔ישׁ וּבַ֥עַל וְנֵ֖ר וְנָדָֽב׃וּגְד֣וֹר וְאַחְי֔וֹ וּזְכַרְיָ֖ה וּמִקְלֽוֹת׃וּמִקְל֖וֹת הוֹלִ֣יד אֶת־שִׁמְאָ֑ם וְאַף־הֵ֗ם נֶ֧גֶד אֲחֵיהֶ֛ם יָשְׁב֥וּ בִירֽוּשָׁלִַ֖ם עִם־אֲחֵיהֶֽם׃וְנֵר֙ הוֹלִ֣יד אֶת־קִ֔ישׁ וְקִ֖ישׁ הוֹלִ֣יד אֶת־שָׁא֑וּל וְשָׁא֗וּל הוֹלִ֤יד אֶת־יְהֽוֹנָתָן֙ וְאֶת־מַלְכִּי־שׁ֔וּעַ וְאֶת־אֲבִינָדָ֖ב וְאֶת־אֶשְׁבָּֽעַל׃וּבֶן־יְהוֹנָתָ֖ן מְרִ֣יב בָּ֑עַל וּמְרִי־בַ֖עַל הוֹלִ֥יד אֶת־מִיכָֽה׃וּבְנֵ֖י מִיכָ֑ה פִּית֥וֹן וָמֶ֖לֶךְ וְתַחְרֵֽעַ׃וְאָחָז֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יַעְרָ֔ה וְיַעְרָ֗ה הוֹלִ֛יד אֶת־עָלֶ֥מֶת וְאֶת־עַזְמָ֖וֶת וְאֶת־זִמְרִ֑י וְזִמְרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־מוֹצָֽא׃וּמוֹצָ֖א הוֹלִ֣יד אֶת־בִּנְעָ֑א וּרְפָיָ֥ה בְנ֛וֹ אֶלְעָשָׂ֥ה בְנ֖וֹ אָצֵ֥ל בְּנֽוֹ׃וּלְאָצֵל֮ שִׁשָּׁ֣ה בָנִים֒ וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֗ם עַזְרִיקָ֥ם ׀ בֹּ֙כְרוּ֙ וְיִשְׁמָעֵ֣אל וּשְׁעַרְיָ֔ה וְעֹבַדְיָ֖ה וְחָנָ֑ן אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י אָצַֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

פינחס הוא אליהו

נאמר בפרקנו (כ): "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו".

כתבו הרד"ק והרלב"ג על פסוק זה שפינחס הוא אליהו. וכך מקובל בעם ישראל, שפינחס הוא אליהו.

יש לשאול על כך מספר שאלות:

  1. הרי פינחס נולד עוד לפני יציאת מצרים (שמות ו, כה), ומיציאת מצרים ועד הופעת אליהו בימי אחאב עברו כשש מאות שנה! כיצד יתכן שפינחס הוא אליהו?! האם הוא חי שש מאות שנה?!
    ואולי הכוונה אינה כפשוטה, שהאיש פינחס עצמו חי כל כך הרבה שנים, אלא הכוונה היא רק רעיונית, שיש ביניהם דמיון מסוים בתכונותיהם?
  2. מנין למדו חז"ל שפינחס הוא אליהו?
  3. מדוע התחלף שמו מפינחס לאליהו?

ראשית יש להדגיש שמרבותינו הראשונים, שיובאו בסמוך, רואים שהם הבינו שהאמירה "פינחס זה אליהו" אינה רק מליצה שמשמעותה שהם התאחדו בתכונותיהם, אלא משמעותה כפשוטה, שפינחס האריך ימים, והוא עצמו אליהו!

כן משמע גם מהפיוט על אליהו הנביא שנאמר במוצאי שבת: "איש דורות שנים עשר ראו עיניו": מנחשון בן עמינדב, שהיה נשיא שבט יהודה ביציאת מצרים (במדבר א, ז), עד יהורם בן יהושפט. וכן משמע בפיוטים נוספים על אליהו הנביא.

א. היכן מצאנו בפשט הפסוקים שפינחס האריך ימים?

יש לשאול: האם מצאנו בפשט הפסוקים שפינחס האריך ימים, בלא דברי חז"ל שפינחס הוא אליהו?

1. פינחס בזמן פילגש בגבעה

כתב הספורנו בפרשת פינחס (כה, יב):

את בריתי שלום - ממלאך המות... וזה אמנם נתקיים בפינחס, שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו, עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה (שופטים כ, כז-כח), שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב, ז). וכל שכן אם היה בזמן יפתח, שכתב למלך בני עמון: 'בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וכו' שלש מאות שנה' (שופטים יא, כו). וכבר סיפרו ז"ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו. וכל שכן לדברי האומר 'אליהו זה פינחס', והוא עדיין חי וקיים.

כעין זה כתב המלבי"ם (שם):

האמת שברית שלום הלז מפורש במקום אחר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), כי פינחס האריך ימים מאד, שנמצא בעת פילגש בגבעה, ולחז"ל בעת נדרו של יפתח, וכל שכן לדעת המדרשות שפינחס זה אליהו.

מה כתוב על פינחס בפילגש בגבעה?

וישאלו בני ישראל בד', ושם ארון ברית האלקים בימים ההם. ופינחס בן אלעזר בן אהרן עֹמֵד לפניו בימים ההם לאמר: האוסִף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי, אם אחדל. ויאמר ד': עלו, כי מחר אתננו בידך
(שופטים כ, כז-כח).

כתב שם הרד"ק:

עומד לפניו בימים ההם - כי הוא היה כהן גדול בימים ההם, ובו היו שואלים באורים ותומים. והיום הזה עמד לפני הארון והתומים עמו...
ואמר: 'ופינחס בן אלעזר בן אהרן' - מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה. לפיכך יחסו עד אהרן. וחיה זמן רב, כי הא-ל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים ואמר: 'הנני נֹתן לו את בריתי שלום', ואמר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ועל פינחס אמר.

על הפסוק בספר מלאכי (ב, ה) שהביאו המפרשים, כתב הרד"ק:

בריתי היתה אתו - עם ראש השבט לכהונה, והוא אהרן קדוש ד' ופינחס אשר קנא לאלקיו. ובפינחס נאמר: 'הנני נֹתן לו את בריתי שלום', ונאמר לו עוד: 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם', והחיים נתן לו, כי מצאנו לו חיים יותר משלש מאות שנה, אפילו למי שאמר כי פינחס אינו אליהו, שהרי מצאנו אותו שהיה בפילגש בגבעה, כמו שכתוב: 'ופינחס בן אלעזר בן אהרן עֹמֵד לפניו בימים ההם', והיו לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה.

2. פינחס בימי דוד

כתב הרלב"ג בפירושו לספר מלכים (א יז, א):

והנה נזכר בתורה שד' יתברך נתן לו את בריתו שלום (במדבר כה, יב), ואמר הנביא: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ולזה ידמה שכבר נתן ד' לפינחס אורך ימים נפלא. והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה (שופטים כ, כח), ובימי דוד מצאנו כתוב: 'ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו' (דהי"א ט, כ).

על הנאמר בפרקנו "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ד' עמו" הסביר הרלב"ג:

פינחס בן אלעזר נגיד וממונה על אלו המשמרות בימים הקדומים והיה ד' עמו... ואחשוב כי פינחס האריך ימים מאד, כי ברית ד' יתברך היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ד' יתברך על דבר פעור, והנה היה נגיד זמן מה על זה המינוי, והיה זה בימי דוד שנבררו אז המשמרות. והנה היה פינחס כהן גדול בימי פילגש בגבעה, וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו, ולזה אמר: 'לפנים ד' עמו', לפי שהוא היה מזמן קדום מאד, כי בצאת ישראל ממצרים היה נולד פינחס לפי הנראה בפרשת וארא.

כעין זה כתב גם הרד"ק שם:

ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם - רצונו לומר על משפחת הקרחי היה נגיד פינחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם, כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם, כמו שאמר: 'ופקודת אלעזר בן אהרן' (במדבר ד, טז), ואחריו היה פינחס בנו נגיד גם כן עליהם, כי היה ד' עמו, והיה גדול מבני איתמר, לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם.
ויש מרבותינו שאמרו: 'פינחס זה אליהו', ואמת כי פינחס חיה ימים רבים, כי בימי פילגש בגבעה ראינו שהיה עדיין חי, כמו שאמר שם: 'ופינחס בן אלעזר' וגו' (שופטים כ, כח), והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה, והוא היה מיוצאי מצרים.

ב. מדוע זכה פינחס להתברך באריכות ימים?

אמנם הרד"ק, הספורנו והמלבי"ם כתבו שפינחס האריך ימים כיון שד' הבטיחו בכך. אבל יש לשאול: מדוע הבטיחו ד' בהבטחה זו?

1. הסבר רבנו בחיי

כתב רבנו בחיי (במדבר כה, יא):

נמצאת למד שהשבת החֵמָה גרמה קיומן של ישראל, שאלמלא כן היו כלין, ואם כן פינחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להם סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית, מדה כנגד מדה, כי פינחס זה אליהו, כענין שאמר הנביא: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), ונאמר כאן: 'את בריתי שלום'.

2. הסבר המלבי"ם והנצי"ב

הסבר אחר כתב המלבי"ם (בפסוק י"ב):

ובאשר מסר נפשו במעשה זה ובטל כל כחותיו לקנא קנאת ד' נעשה שלום... בגויתו, וזכה לברית החיים והשלום.

כלומר: כיון שפינחס הציל את כל ישראל מתוך מסירות נפש למות על קידוש השם, לכן זכה לברכה שיחיה לעולם.

כעין זה כתב גם הנצי"ב בפירושו "עמק הנצי"ב" לספרי. בספרי בסוף פרשת בלק נאמר:

תחת אשר קנא לאלקיו - תחת אשר הערה למות נפשו". הסביר הנצי"ב: "מפרש הטעם שהוא מדה כנגד מדה. וכן הוא פשטא דקרא, שנתן לו ברית השלום, והוא שפינחס חי וקיים לעולם... ואמר הטעם שנתן לו חיות לעולם 'תחת אשר קנא לאלקיו', ומפרש הספרי להשביח טעם זה: שהערה נפשו למות ביד בני שבטו של זמרי... ולכן נתברך בחיות הנצחי.

ג. מנין למדו חז"ל שפינחס הוא אליהו?

כתב רבי חיים פלטיאל (במדבר כה, יא):

בקנאו את קנאתי - יש אומרים פינחס זה אליהו, דאתי גזרה שוה: 'קנאה' 'קנאה'. כתיב הכא: 'בקנאו את קנאתי', וכתיב התם: 'קנא קנאתי' (מלכים א יט, י).

מקור דבריו הוא ברש"י במסכת בבא מציעא (קיד ע"ב):

דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה: 'קנא קנאתי' (מלכים א יט, י), וכן בפינחס: 'בקנאו את קנאתי' (במדבר כה, יא).

ד. מדוע התחלף שמו של פינחס לאליהו?

על השאלה מדוע התחלף שמו של פינחס לאליהו נראה לומר שפינחס קרא לעצמו "אליהו" כדי לחנך את ישראל שד' הוא האלקים. עד ימיו היתה בישראל "רק" עבודת העגלים, שהיתה דרך זרה ואסורה, אבל היא היתה לשם שמים - לעבוד את ד' (כוזרי ד, יד). אבל כאשר הכניס אחאב את עבודת הבעל, ואנשים חשבו שהבעל הוא האלקים, קרא פינחס לעצמו: "אליהו" כדי להדגיש שד' הוא האלקים! וכמו שנאמר בתחילת מעמד הר הכרמל: "ויגש אליהו אל כל העם ויאמר: עד מתי אתם פֹּסחים על שתי הסעִפים? אם ד' האלקים - לכו אחריו, ואם הבעל - לכו אחריו! ולא ענו העם אֹתו דבר" (מלכים א יח, כא). ובסופו של אותו מעמד הצליח אליהו להביא את כל ישראל לקרוא כאיש אחד: "ד' הוא האלקים, ד' הוא האלקים" (שם, לט)! אלי הוא יהו!

סיכום

א. פינחס האריך ימים, כמו שמפורש בסוף ספר שופטים (רד"ק, רלב"ג, ספורנו ומלבי"ם), ובספר דברי הימים (רד"ק ורלב"ג).

ב. פינחס זכה לאריכות ימים בזכות:

  1. שהציל את ישראל מכליון והאריך את ימיהם (רבנו בחיי).
  2. שמסר נפשו להציל את ישראל (מלבי"ם ונצי"ב).

ג. רבותינו שאמרו שפינחס הוא אליהו, וזאת מפני שגם על פינחס וגם על אליהו נאמר במפורש בפסוקים שהם קנאו לד' (רש"י ורבי חיים פלטיאל).

ד. פינחס קרא לעצמו בשם "אליהו", כדי לחנך את עם ישראל שד' הוא האלקים. ואכן הוא זכה לגרום לכל עם ישראל לומר: "ד' הוא האלקים, ד' הוא האלקים".

יהי רצון שנזכה בקרוב לביאת אליהו הנביא, שיבשר את ביאת משיח צדקנו, ויהיה שלום בכל העולם, במהרה בימינו אמן.

[ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" במדבר בפרשת פינחס].

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך