פסוק א:לאחר שיוחסו שושלות של כמה שבטים, הכתוב מציין שספרי הייחוס היו מקיפים יותר: וְכָל־יִשְׂרָאֵל הִתְיַחְשׂוּ. באופן כללי היו בעם רשימות מסודרות ומוסמכות של ייחוס. וְהִנָּם, הנה הם – אותם כתבי ייחוס משפחות, שלא עסקו באירועים ההיסטוריים של האומה ומלכיה – כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, כנספחים לספר זה. ושמא זה היה גם מקורו של ספר דברי הימים. וִיהוּדָה ובני היישובים שסביבה הָגְלוּ לְבָבֶל בְּמַעֲלָם, בגלל חטאיהם.
פסוק ב:וְהַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שבו מהגולה ונתיישבו בַּאֲחֻזָּתָם, בנחלתם שבְּעָרֵיהֶם, היו מיִשְׂרָאֵל, מהַכֹּהֲנִים, הַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים, שהיו בני הגבעונים שחיו עם ישראל כמשרתים לצורכי המקדש, וחזרו גם הם מבבל.
פסוק ג:וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן־בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן, כי העיר שכנה בגבול בין שני שבטים אלה, וּמִן־בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה.
פסוק ד:עוּתַי בֶּן־עַמִּיהוּד בֶּן־עָמְרִי בֶּן־אִמְרִי בֶן־בָּנִי היו מִן־בְּנֵי פֶרֶץ בֶּן־יְהוּדָה.
פסוק ה:וּמִן־הַשִּׁילוֹנִי, מבני שלה בן יהודה – עֲשָׂיָה הַבְּכוֹר וּבָנָיו.
פסוק ו:וּמִן־בְּנֵי זֶרַח בן יהודה – יְעוּאֵל, וַאֲחֵיהֶם, שאר בני שבט יהודה מנו שֵׁשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים.
פסוק ז:וּמִן־בְּנֵי בִּנְיָמִן שעלו והגיעו לירושלים בתחילת ימי הבית השני: סַלּוּא בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־הוֹדַוְיָה בֶּן־הַסְּנֻאָה
פסוק ח:וְיִבְנְיָה בֶּן־יְרֹחָם וְאֵלָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־מִכְרִי וּמְשֻׁלָּם בֶּן־שְׁפַטְיָה בֶּן־רְעוּאֵל בֶּן־יִבְנִיָּה.
פסוק ט:וַאֲחֵיהֶם לְתוֹלְדֹתָם, להסתעפויותיהם – תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה. כָּל־אֵלֶּה המנויים היו אֲנָשִׁים חשובים, רָאשֵׁי אָבוֹת לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם.
פסוק י:וּמִן־הַכֹּהֲנִים עלו רק חלק מהמשפחות: יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין
פסוק יא:וַעֲזַרְיָה בֶן־חִלְקִיָּה בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־מְרָיוֹת בֶּן־אֲחִיטוּב שהיה בזמנו נְגִיד, ממונה על בֵּית הָאֱלֹהִים.
פסוק יב:וַעֲדָיָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־פַּשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה וּמַעְשַׂי בֶּן־עֲדִיאֵל בֶּן־יַחְזֵרָה בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־מְשִׁלֵּמִית בֶּן־אִמֵּר.
פסוק יג:וַאֲחֵיהֶם, רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם – אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרֵי חֵיל העוסקים במְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים.
פסוק יד:וּמִן־הַלְוִיִּם: שְׁמַעְיָה בֶן־חַשּׁוּב בֶּן־עַזְרִיקָם בֶּן־חֲשַׁבְיָה מִן־בְּנֵי מְרָרִי,
פסוק טו:וּבַקְבַּקַּר, חֶרֶשׁ וְגָלָל וּמַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָא בֶּן־זִכְרִי בֶּן־אָסָף,
פסוק טז:וְעֹבַדְיָה בֶּן־שְׁמַעְיָה בֶּן־גָּלָל בֶּן־יְדוּתוּן, וּבֶרֶכְיָה בֶן־אָסָא בֶּן־אֶלְקָנָה, הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְרֵי נְטוֹפָתִי. ייתכן שכל אלה היו שייכים למשפחות המשוררים, וחלקם התייחסו לאסף וידותון המשוררים.
פסוק יז:וְהַשֹּׁעֲרִים: שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן, וַאֲחִיהֶם, שהוזכר ראשון, שַׁלּוּם, היה הָרֹאשׁ, הממונה הראשי.
פסוק יח:וְעַד־הֵנָּה, עכשיו, שעת כתיבת הדברים, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה, הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי.
פסוק יט:וְשַׁלּוּם בֶּן־קוֹרֵא בֶּן־אֶבְיָסָף בֶּן־קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית־אָבִיו הַקָּרְחִים, למשפחת קרח, מופקדים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה של שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל, השומרים העומדים בשער אוהל מועד בימי דויד, וַאֲבֹתֵיהֶם במדבר היו מופקדים עַל־מַחֲנֵה ה' בתור שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא. ההערה הבאה שייכת לדורות הראשונים:
פסוק כ:וּפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר נָגִיד, ממונה הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים, בעבר הרחוק, וה' עִמּוֹ. ומשום כך הוא היה הראש לכהנים. לחלופין, אפשר לקרוא 'לְפָנִים ה' עִמוֹ', לפי זה אפשר שפינחס היה גם נביא, אבל הוא לא נשאר כזה כל ימיו.
פסוק כא:וחזרה לדורות המאוחרים, זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה גם הוא שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק כב:כֻּלָּם הַבְּרוּרִים, כל אלה שנבחרו לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים, היו מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר, הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם, הם התייחסו לפי עריהם. הֵמָּה, אותם, את סדר השוערים של הלויים יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, הנביא בֶּאֱמוּנָתָם, באמתם ובביטחונם של דויד ושמואל; או: להיות שוערים בנאמנות ויציבות. אף על פי שהמקדש לא הוקם עדיין בימי דויד, הוא הכין את כל מה שיכול היה להכין, לא רק באיסוף חומרי הגלם הנחוצים אלא גם בבניית המערכות האדמיניסטרטיביות. שמואל ישב עם דויד וכנראה העביר לו את חזון תבנית המקדש, ובכלל זה את משמרות הכהונה והלווייה.
פסוק כג:וְהֵם – השוערים וּבְנֵיהֶם מופקדים עַל־הַשְּׁעָרִים לְבֵית־ה', לְבֵית הָאֹהֶל לְמִשְׁמָרוֹת, לקבוצות המופקדות על השמירה.
פסוק כד:לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים – למִזְרָח, יָמָּה, למערב, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה.
פסוק כה:ועל אֲחֵיהֶם היושבים בְּחַצְרֵיהֶם, בערי הלויים מוטל לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל־עֵת, בזמנים קבועים כדי להיות עִם־אֵלֶּה ולסייע בידם. גם הלויים וגם הכהנים חולקו למשמרות שכל אחד מהם שירת במשך שבוע בכל פעם.־אֵלֶּה
פסוק כו:כִּי בֶאֱמוּנָה, בנאמנות וביציבות הֵמָּה אַרְבַּעַת גִּבּוֹרֵי הַשֹּׁעֲרִים האמורים, הֵם הַלְוִיִּם, וְהָיוּ אנשי הצוות הקבוע שניהל את כל סדרי המקדש, ממונים עַל־הַלְּשָׁכוֹת וְעַל־הָאֹצְרוֹת של בֵּית הָאֱלֹהִים. מעבר לכהנים וללויים המזדמנים שהיו באים לעבוד במשמרות, הצריך ניהול המקדש אנשים קבועים ואמינים שיטפלו באדמיניסטרציה ובלוגיסטיקה.
פסוק כז:וּסְבִיבוֹת בֵּית־הָאֱלֹהִים יָלִינוּ, כדי שיימצאו קרוב, כִּי־עֲלֵיהֶם מוטלת המִשְׁמֶרֶת, וְהֵם אחראים עַל־הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר. בכל בוקר היה צריך לפתוח את דלתות המקדש, שחלקן היו ננעלות.
פסוק כח:וּמֵהֶם היו ממונים עַל־כְּלֵי הָעֲבֹדָה, עבודת המקדש השוטפת, כגון כלים להולכת הדם וזריקתו, מזלגות ויעים לקרבנות ולדשן, כִּי בְּמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם. מפאת חשיבותם של כלי השרת במקדש, כולם היו ספורים ומנויים, והוציאו אותם רק לפי הצורך.
פסוק כט:וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל־הַכֵּלִים שאינם קשורים במישרין לעבודת הקודש, כגון כלי בישול, וְעַל כָּל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, כגון השולחן וכליו, וְעַל־הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים.
פסוק ל:וּמִן־בְּנֵי הַכֹּהֲנִים הייתה משפחה שבניה היו רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים.
פסוק לא:וּמַתִּתְיָה מִן־הַלְוִיִּם הוּא היה הַבְּכוֹר לְשַׁלֻּם הַקָּרְחִי, אחראי בֶּאֱמוּנָה עַל מַעֲשֵׂה הַחֲבִתִּים, קרבנות מנחת המחבת, בפרט המנחה שמקריב הכהן הגדול בכל יום, שבמשנה כונתה 'מנחת חביתין'. הייתה זו מנחה שממונה מיוחד ואמין דאג להכנתה המורכבת יום יום, קודם שהאיר היום. חציה הוקרב בבוקר, וחציה בערב.
פסוק לב:וּמִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי, מִן־אֲחֵיהֶם של האמורים קודם, היו ממונים עַל־לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת, לחם הפנים, לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת. לפני כל שבת היו מכינים סדרת לחמים חדשה לסדר על השולחן שבהיכל.
פסוק לג:וְאֵלֶּה הַמְשֹׁרְרִים שהיו רָאשֵׁי אָבוֹת לַלְוִיִּם וישבו בַּלְּשָׁכֹת פְּטוּרִים מעבודת הבית, כִּי־יוֹמָם וָלַיְלָה עֲלֵיהֶם בַּמְּלָאכָה. המשוררים לא עסקו בניהול סדרי הבית והכנת החומרים שהוטלו על אחיהם הלויים, משום שהיו עסוקים במלאכתם המיוחדת. טקסים רבים היו מלווים במנגינה, ונראה שלא כל מערך השירה והנגינה שהיה במקדש ידוע לנו. היו שירים קבועים ששרו אותם בפומבי, והיו שירים שהיו שייכים לימים מסוימים.
פסוק לד:אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם לְתֹלְדוֹתָם. רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם.
פסוק לה:וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי, ראש העיר גִבְעוֹן שנקרא יְעִיאֵל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה.
פסוק לו:וּבְנוֹ הַבְּכוֹר: עַבְדּוֹן, וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנֵר וְנָדָב
פסוק לז:וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וּזְכַרְיָה וּמִקְלוֹת.
פסוק לח:וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת־שִׁמְאָם, שנקרא לעיל שמאה, וְאַף־הֵם נֶגֶד, מול, סמוך לאֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם כשהצטרפו לאחר זמן עִם־אֲחֵיהֶם.
פסוק לט:הרשימה הקצרה שלפנינו מפרטת את יחוסה של משפחת שאול המלך ואת צאצאיו. וְנֵר הוֹלִיד אֶת־קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת־שָׁאוּל המלך, וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת־יְהוֹנָתָן וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־אֶשְׁבָּעַל.
פסוק מ:וּבֶן־יְהוֹנָתָן נקרא מְרִיב בָּעַל, או בכינויו הרגיל: מפיבֹּשת, וּמְרִי־בַעַל הוֹלִיד אֶת־מִיכָה.
פסוק מא:וּבְנֵי מִיכָה: פִּיתֹן וָמֶלֶךְ וְתַחְרֵעַ.
פסוק מב:וְאָחָז הוֹלִיד אֶת־יַעְרָה, שכונה קודם לכן יהועדה, וְיַעְרָה הוֹלִיד אֶת־עָלֶמֶת וְאֶת־עַזְמָוֶת וְאֶת־זִמְרִי, וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת־מוֹצָא.
פסוק מג:וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת־בִּנְעָא, וּרְפָיָה, שנקרא לעיל רפה, היה בְנוֹ, אֶלְעָשָׂה בְנוֹ, אָצֵל בְּנוֹ.
פסוק מד:וּלְאָצֵל היו שִׁשָּׁה בָנִים, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם: עַזְרִיקָם, בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן. אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל. אף זו רשימה מקוטעת של בני בנימין, שמקצתה נזכר כבר קודם לכן, אלא שהרשימות האחרונות באות להשלים את מה שהיה במקדש ובירושלים, ואת שושלת בית שאול.
