פסוק א:וכל ישראל התיחשו וגו'. ידמה שזה היה בימי ירבעם בן יואש או בימי ירבעם בן נבט כי כבר זכר תחלה שהם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל ולא זכר אם היה בן נבט או בן יואש:
פסוק א:ויהודה הגלו לבבל במעלם. זה היה רבו בימי צדקים והיה קצתו בימי יהויקים ובימי יכניה בנו:
פסוק ב:והיושבים הראשונים אשר באחזתם בעריהם. ד"ל אחר גלות בבל והנה זכר שהיו שם מן בני אפרים ומנשה כי הוא ידוע כי בעת מלכי יהודה אחר גלות שומרון וקודם זה גם כן נתחברו עם יהודה ובנימין קצת מבני שאר השבטים והמה הגלו בבבל ומשה שבו לירושלים בימי זרובבל ועזרא ונחמיה התרשתא:
פסוק ד:עותי בן עמיהוד וגו'. ר"ל שהוא היה מבני פרץ בן יהודה והנה זכר בספר עזרא (נחמי' י"א ד') ששמו היה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה:
פסוק ה:עשיה. בספר עזרא (שם ה') קרא שמו מעשיה:
פסוק ו:ומן בני זרח וגו'. זה לא נזכר בספר עזרא:
פסוק ז:סלוא בן משלם. כבר נזכר בספר עזרא אך אבות משלם נזכרו (שם ז') בשמות אחרים או היו הנקראים בשמות ההם זולת אלו אזכר פה כי בזה הספר ייחס הבן לפעמים אל הדורות הרחוקים לו מאד והנה זכר בזה המקום:
פסוק ח:יבניה ואלה ומשלם. וזכר תמורת אלו בספר עזרא (שם ח') גבי סלי:
פסוק י:ידעיה ויהויריב. הנה אמר בספר עזרא (שם י"א) כי ידעיה היה בן יויריב וידמה ששניהם עלו שם מבבל:
פסוק יא:ועזריה בן חלקיה. הוא שריה בן חלקיה בספר עזרא (שם י"א):
פסוק יב:ועדיה בן ירחם וגו'. הנה בספר עזרא זכר דורות אחרים בין ירוחם ובין פשחור אך קצר בזה המקום ומעשי בן עדיאל קראו בספר עזרא (שם י"א) עמשסי בן עזראל:
פסוק יג:ואחיהם ראשים לבית אבותם וגו'. הנה בספר עזרא זכר מספרם ולא עלה כי אם אלף ותשעים ושנים (צ"ל אלף ומאה ותשעים ושנים) וידמה שבזה המקום כלל בזה המספר הלוים כי הם גם כן היו גבורי חיל לעשות מלאכת עבודת בית האלהים כי הלוים הם גם כן משתתפים בזאת העבודה (אלא שיש להעיד כי גם כשנוסיף מספד הלוים המובא בספר נחמיה סך כלם לא יעלה כי אם לאלף שש מאות וארבעים ושמונה):
פסוק יד:ומן הלוים וגו'. כבד נזכר זה בספר עזרא:
פסוק טו:ובקבקר חרש וגלל. הנה תמורת בקבקר זכר בקבקיה בספר עזרא ולא נזכרו חרש וגלל שם (י"א י"ז):
פסוק טז:ועובדיה בן שמעיה. בספר עזרא עבדא בן שמוע ברכיה לא נזכר בספר עזרא:
פסוק יז:שלום. בספר עזרא לא נזכר כן ולא אחימן:
פסוק יח:ועד הנה בשער המלך מזרחה וגו'. ר"ל שעד זה הזמן היו אלו השוערים בשער המזרחי שבו היה נכנס המלך מביתו לבית המקדש והיו למחנות ולמשמרות לפי מחצרותם:
פסוק יט:שומרי הספים לאהל. ר"ל שומר מזונות האהל:
פסוק יט:ואבותיהם על מחנה ה' שומרי המבוא. ר"ל כי אבותיהם של אלו היו שומרי המבוא על מחנה ה' שלא יכנס שם איש בלתי ראוי להכנס והיה (כ) פינחס בן אלעזר נגיד וממונה על אלו המשמרות בימים הקדומים והיה ה' עמו והנה נזכר בתורה כי הכהנים היו ממונים על משפחות הלוי להשים איש על עבודתו ועל משאו. ואחשוב כי פנחס האריך ימים מאד כי ברית ה' יתברך היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ה' יתברך על דבר פעור. והנה היה נגיד זמן מה על זה המנוי והיה זה בימי דוד שנבררו אז המשמרות. והנה היה פינחס כהן גדול בימי פילגש בגבעה. וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו. ולזה אמר לפנים ה' עמו לפי שהוא היה מזמן קדום מאד כי בצאת ישראל ממצרים היה נולד פינחס לפי הנראה בפרשת וארא:
פסוק כב:כלם הברורים לשוערים וגו'. כל הלוים שהיו ברורים ונבחרים להיות שוערים במזוזות הבית היו מאתים ושנים עשר והנה בס' עזרא זכר כי מספרם היה מאה ושבעים ושנים. ואמר המה בחצריה' התיחשם. לפי שכבר בנו להם חצרים סביבות ירושלים כדי שיהיו קרובים:
פסוק כב:המה יסד דוד וגו'. ר"ל שיסוד אלו המשמרות להיות בזה האופן יסדו דוד ושמואל מפני היותם נאמנים לה' יתברך ראו לסדר זאת העבודה באופן שלם וידמה ששמואל בהיות דוד עמו בהיותו בורח מפני שאול התעוררו הוא ודוד לסדר זה הענין בזה האופן. וכאשר מלך דוד הוציא זאת המחשבה לפעל. ואז יסדו:
פסוק כג:והם ובניהם. שאשר בחרו בכל משמר ומשמר יהיו הם ובניהם ממונים על השוערים אצל האהל למשמרות ר"ל אצל בית ה'. והנה סדרו:
פסוק כד:לארבע רוחות. שיהיו השוערים סביב הבית לארבע רוחות:
פסוק כה:ואחיהם שהיו בחצריהם יבאו לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה. ר"ל שהמשמר האחד יעבוד עבודתו שבעת ימים ולשבעת הימים יבא המשמר הבא אחריו וכן בזה הדרך על סוף כל המשמרות ואחר ישובו בסבוב:
פסוק כו:כי באמונה המה ארבעת גבורי השוערים. אשר בכל רוח ורוח והם היו ממונים לשמור הלשכות ואוצרות בית האלהים ובלילה:
פסוק כז:ילינו. ילינו סביבות בית האלהים לשמרו כי עליהם המשמרת כמו שזכרה התורה בפרשת מדבר סיני ובפרשת נשא והם על מפתח השערים בבקר בבקר:
פסוק כח:ומהם. ומהלוים היו קצתם ממונים על כלי העבודה כמו המזרקים והמחתות והיעים ומה שדומה להם והם יביאום אחר העבודה ללשכה המיוחדת להם במספר ובמספר יוציאום משם בבקר לעבוד העבודה כמנהג הפקיד על שמירת דבר מה. ומהם היו ממונים על הכלים כולם שהיו המקדישים לבית ה' ועל כל כלי הקדש, כמו:
פסוק כט:ומהם. קשות הנסך ומה שידמה להם ועל הסלת והיין והשמן אשר קנו אותם למנחות לקרבנות צבור ועל הלבונה שהיתה לצורך לחם הפנים ולמנחת העומר ועל הבשמים שהיו לצורך מעשה הקטרת:
פסוק ל:רקחי המרקחת לבשמים. ר"ל לעשות רקוח קטרת הסמים באופן שזכרה התורה:
פסוק לא:באמונה על מעשה החבתים. הנה מנחת כהן גדול היתה נקראת מנחת חבתים לפי שהיתה נעשית על מחבת בשמן כמו שנזכר בפרשת צו את אהרן:
פסוק לב:ומן בני הקהתי. מן אחי הממונים על מעשה החבתים היו ממונים על לחם המערכה והוא לחם הפנים להכין אותו בכל שבת ושבת והנה הוא נאפה קודם השבת וביום השבת היה עורך אותו הכהן על שלחן הזהב ומסיר אז את לחם בפנים אשר היה בו:
פסוק לג:ואלה המשוררים וגו'. בלשכות אשר בבית המקדש היו משולחים ואינם סוגרים דלתות הלשכות אבל היו פתוחות כי יומם ולילה עליהם במלאכה וכבר זכר תחלה קצת ראשי אבות המשוררים והם מתניה בן מיכה ובקבקר ועובדיה בן שמעיה וברכיה בן אסף:
פסוק לד:אלה ישבו בירושלים. ר"ל בימי נחמיה בתחלת עת בית שני:
פסוק לה:ובגבעון שבו וגו'. ידמה שגם זה היה בימי נחמיה ולזה אמר בסוף ואף הם נגד אחיהם ישבו בירושלים עם אחיהם. ר"ל שכנגד מה שעשו אחיהם שעשירית העם ישבו בירושלים (נחמיה ז') כן עשו יושבי גבעון שהבדילו מהם העשירית להתנדב לשבת בירושלים:
פסוק לט:ונר הוליד את קיש וגו'. שב להזכיר כל זה היחש כדי להגיע לדבר מלכות דוד לפי שזה הספר הוא דברי הימים למלכי יהודה ולזה הוצרך להזכיר מיתת שאול ובניו ומפני שהיה מזכיר מיתתם רצה להזכיר תולדות הנשאר מזרעו עד שיכלה אל אצל שברך אותו ה' יתבר הוא ואחיו ברבוי הבנים כמו שקדם: