פסוק א:והנה זכר כי אלישוב הכהן הגדול ואחיו הכהנים בנו את שער הצאן וידמה שדרך השער ההוא היה נכנס הצאן לעשות הקרבנות וליתר הדברים אשר יצטרך אליהם ואמר שהמה קדשוהו ר"ל שהכינוהו כי בנו החומה מימינו ומשמאלו והעמידו דלתות השער ההוא ואמר שהם הכינוהו מצד אחד לבנות החומה עד מגדל המאה והנה המגדל ההוא לפי מה שאחשב בימי מלכי יהודה המגדל למאה אנשים ידועים בנוהו וישבו שם. ומצד אחד בנו החומה עד מגדל חננאל:
פסוק ג:המה קרוהו. ר"ל שעשו כמו אולם לפני השער להיות למחסה מזרם וממטר ליושבים שם:
פסוק ג:מנעוליו. הם הכלים שסוגרים בהם הדלת:
פסוק ג:ובריחיו. הם לחזק סגירת השערים נכנסים בלחי השער מצד זה ובלחי השני מצד השני מלחי אל לחי:
פסוק ד:ועל ידם החזיק. ר"ל אחז פועל הבניה והחזיק בה:
פסוק ה:והאדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדוניהם. לעזור לו בזה הבנין או ירצה בזה שהתקיפים שבהם שלא היה יכול אדוניהם למשול בהם שיביאו צוארם בעבודתו שהם התנדבו בבנין החומה:
פסוק ו:ואת שער הישנה. ידמה שקרא שער הישנה השער הקדומה שהיתה בעיר ירושלים מקדם:
פסוק ז:אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר. ר"ל שאנשי גבעון והמצפה שהיו עירות לכסא תחת פחת עבר הנהר ולמושבו ולא היו תחת פחת יהודה ועם כל זה נכנעו לעזור לבנין החומה או אולי היה בית בירושלים בו כסא פחת עבר הנהר בבאו שם ובנו החומה לבית ההוא:
פסוק ח:בן חרהיה צורפים. ר"ל שהיו צורפים הוא ואביו או היה בן צורפים כמו שזכר אחר זה בחנניה שהוא בן הרקחים:
פסוק ח:ויעזבו ירושלים. ר"ל בנו וחזקו:
פסוק ט:שר חצי פלך ירושלם. ר"ל שר חצי מחוז ירושלים:
פסוק יב:הוא ובנותיו. ידמה שבנות שלום עזרוהו בבנין או שב כנוי בנותיו אל הפלך והנה היו לירושלים בנות כמנהג העירות הגדולות:
פסוק יד:בית הכרם. הוא שם עיר:
פסוק טו:הוא יבננו ויטללנו. ר"ל הוא יבננו ויקרה אותו:
פסוק טו:ברכת השלח לגן המלך. ר"ל ברכה ישקו ממנה גן האלנות והיתה ג"כ לגן הירקות למלך בעת מלכי יהודה:
פסוק טו:ועד המעלות היורדות מעיר דוד. הנה מציון שהיא עיר דוד היו יורדות מעלות עד חומת ירושלים ועד המקום ההוא בנה שלון את החומה:
פסוק טז:עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה ועד בית הגבורים. ר"ל שמצד אחד בנה החומה עד נגד קברי דוד וזה היה מן החומה עד הברכה העשויה אצלה ומצד אחר בנה החומה עד בית אחד היו יושבים בו הגבורים אשר לדוד ונקרא בית הגבורים:
פסוק יט:מנגד עלות הנשק המקצוע. ר"ל מנגד המקום שיעשו בו כלי נשק והם כלי זיין כל המקצוע ההוא יקראו מקצוע כי היתה שם פנה וזוית אצל שני ראשיו ויאמר שהיא מדה שנית ר"ל שהיה מה שבנה שוה למה שבנה הקודם לו:
פסוק כד:עד המקצוע ועד הפנה. ר"ל שהם בנו עד המקצוע ועד הפנה הסמוכה לו:
פסוק כה:אחריו פדיה בן פרעש. אחשב שהוא דבק עם הכתוב אחריו והנתינים היו יושבים בעופל והרצו בו כי פדיה בן פרעש והנתינים שהיו יושבים בגובה העיר בנועד נגד שער המים למזרח ועד נגד המגדל היוצא:
פסוק כז:חומת העופל. היא חומת המקום הגבוה שבעיר:
פסוק כח:שער הסוסים. הוא השער שבו יכנסו ויצאו הסוסים:
פסוק ל:נשכתו. הוא כמו לשכתו והוא חדר אחד:
פסוק לא:בן הצורפי. הוא כמו הצורף ותהי' היו"ד נוספת או הוא חסר מ"ם ויהי' הרצון בן הצו':
פסוק לב:החזיקו הצורפים והרוכלים. כבר זכרם בפסוק הקודם:
פסוק לד:מה היהודים האמללים עושים וגו'. ר"ל מה היהודים החלשים עושים:
פסוק לד:היעזבו להם. ר"ל היחזקו להם העיר היזבחו זבחים בשמחתם אחר השלימם החומה. היכלו וישלימו זה הבנין ביום שהם עסוקים בו. ואמר זה להעיר כי אם לא ישלימו ביום ההוא לא יועיל להם כי למחרת היום יבואו עליהם צריהם וישחיתו את אשר בנו. היתכן להם שיחיו את האבנים שהם בגלי העפר להשיבם בחומה והמה שרופות ונפרצות. ואמר לשון חיים באבנים לפי שהשרפה תכלה לחותם הטבעי אשר היתה בו הויתם ועמידתם ולזה תדמה השרפה בהם למות כי הסירה מהם המהות אשר היו בו אבנים:
פסוק לה:אם יעלה שועל. אמר זה לפי שהשועל חלש ומאוחר התנועה:
פסוק לו:ותנם לבזה בארץ שביה. ר"ל שיבזום בוזזים בארץ שינהגום שם בשבי: